אבני שיש ק

זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנת לאביו וכו' ומסיק טעם פלוגתייהו דת"ק סבר לי ולא ליורשי ורשב"ג סבר לי ואפי' ליורשי ואפסיקא הלכתא כת"ק ופסקה מר"ן בא"ה סי' קמ"ג ס"ג ואם אמרו לי ולא ליורשי באיסורא דאשת אח כ"ש לענין ממונא נימא הכי ודייקינן לישנא דהטבה שיתן לו ה"ר סמחון המוכר מעותיו יחזיר לו, והשתא דמת סמחון נתקיים המכר ביד הלוקח ולא נשאר שום זכות ליורשיו ולא לבעלי חוביו, ואשכחן נמי גבי ממונא בפ' המוכר את הבית דת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ואר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו ופרשב"ם בשניהם אם מת אינו מוריש זכותו לבניו דלא אהני יתורא אלא למאי דפירש דהיינו לעצמו יע"ש ועם היות שהרב נ"י כתב עליו דדוקא גבי מעשר אמרו כך מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלל דגוף הקרקע ודאי דלוקח הוי אבל גבי דיוטא שנשארה לו אף היורש יורשה יע"ש הביא דבריהם מר"ן הב"י בסי' רי"ד סוף אות י"א נשמע דע"כ לא פליגי אלא בדיוטא דהוי שיור אבל בדבר שאינו שיור מודים דלי ולא ליורשי וכ"פ מר"ן בשלחנו הטהור סי' ר"ט ס"ז במוכר שדה לחבירו ושייר מפירותיו וכו' ואם מת מוכר א' אין לבניו כלום אא"כ פירש לי וליורשי עכ"ל, אע"ג דגבי דיוטא בסי' רי"ב ס"ג ובסי' רי"ד ס"ח לא חילק בכך משום דפסק כהנ"י והרמב"ן וכמ"ש בב"י שם בסי' רי"ד וז"ל וכן נר' דעת כל הפוסקים שלא חילקו בכך בינו ליורשיו בדין דיוטא יע"ש אבל בהיכא דלא שייר דבר מסויים דאז לא הוי אלא כתנאי בעלמא וצריך לפרש לי וליורשי וכל שלא פירש אמרי' לי ולא ליורשי, וכך הם דברי הרמ"ה שהביא ב"י בח"מ סי' ר"ז סי"ז וז"ל כתב הריטב"א בתשו' בשם הרמ"ה גבי הא דאמרו לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר "אתה ולי" דלי ולא ליורשי משמע ואתה ולא ליורשיך עכ"ל, ושם בסעיף כ"ז הביא לשון רי"ו וז"ל וכתב בנתיב כ"ז ח"ג מתנה ע"מ שתתן לי כו"ך עד זמן פ' ומת המקבל תוך הזמן אינו נפטר אע"פ שיתן ליורשיו כי לי ולא ליורשי כדאמרינן בפ' מי שאחזו וכן אתה תתן ומת קודם שנתן לא קיים התנאי דאתה תתן משמע ולא היורשים כ"כ הרשב"א עכ"ל, ואע"ג שהרב בבדק הבית סי' ר"ז גבי הלוהו על שדהו וכו' אם לא תפרעני עד ג' שנים תהא שלי וכו' כתב שם דהריטב"א כתב שרבותיו חלקו על הרמ"ה בדין זה דלא אמרו לי ולא ליורשי אלא גבי גט או נותן מתנה דמדעתיה יהיב אבל בכאן שהוא דרך מכר וכמי שקונס עצמו אנן סהדי דליכא קנסא אלא בשלא באו המעות לידו או ליד יורשיו יע"ש, אפשר דלא חלקו על הרמ"ה אלא בדין זה שהוא קנסא, ועוד שכתב הכנה"ג בכלליו דמר"ן חיבר ש"ע אחרי שחיבר ב"ה עיין יד מלאכי כללי הש"ע סי' ט"ו, לפי זה אין לנו אלא מה שפסק בש"ע סי' ר"ט ס"ז שהוא אחרון וכ"פ בהדיא הרב דברי ריבות סי' צ"ז גבי הטבה שהטיב הקונה למוכר שאם תוך ג"ש יתן ה"ר פ' לה"ר פ' הקונה סך המכר שימכור ויעבור ה"ר פ' לפ' חזקת החנות כאשר קנה אותה בלי שום תוספת ונלב"ע המוכר ובאו יורשיו לתת הסך ולזכות בהחזקה הנז' ופסק דלי ולא ליורשי יע"ש, וכן פסק מהרש"ך ח"ב סי' ל"ב גבי הטבה נמי דלא חל החיוב אא"כ יהיו שניהם בחיים אמנם בהפקד א' מהם או ראובן או שמעון אין כאן חיוב יע"ש. וכן פסק הריב"ש בסי' הנז' יע"ש, וכן פסק הרב מטה אהרן חלק א' סי' ז' ח' ט' במשאו ומתנו עם הרבנים מוהר"ש גאון ומוהר"ר חסדאי הכהן * והגם שמצאתי להרדב"ז סי' תקל"ב ח"א שכתב דמת המוכר יחזיר ליורשיו יע"ש, מ"מ אין לנו אלק פסק מר"ן וכ"ש שלא הזכיר הרב ענין לי ולא ליורשיו ומה יענה על ראיה זו ביום שידובר בו, ומעתה אין דבריו של המביט שכתב בסי' רי"ח הביא דבריו הבאה"ט בסי' ר"ו סק"ב דבהטבות הנהוגות עכשו חייב להחזיר בין הוא בין יורשיו בין לו בין ליורשיו עכ"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים וכ"כ הרב בית יהודה בחלק ח"מ סי' י"ד ד' צ"ח דפסיק ותני דלי ולא ליורשי וכתב שחילוק הרב המביט ז"ל אינו ברור וכן נוהגים בשטרי הטבות לפרש הוא או ב"ך ואם כתב סתם דוקא הוא ולא יורשיו עכ"ל הרי דאזדא לה זכות היורשים בהטבה זו וכ"ש בעלי חובות דאפי' אם זכו היורשים כדברי האומר בין הוא בין יורשיו מ"מ לא יזכה הב"ח ביתר על דמי המקח מחמת יוקר הקרקע דאין ב"ח נוטל בראוי לבא אלא במוחזק למחויב לו ודבר זה ראוי הוא כל שלא נתן דמים בחייו הבעל חובו וכל האי שיקלא וטריא לגבי ב"ח אבל לגבי היורש בנו של סמחון יש לו זכות מצד אחר שאחרי מות אביו עמד הקונה מאביו ואשתו שהיא אחות אמו ומכרו ליעקב אביטבול בן דודם והתנו עליו שיחזיר ליורש וכן יעקב כשמכר להר' יצחק אזייני בדינא דגוד וגוד הבתים שיש לסמחון ואשתו המחצית בהם ונתעלו דמי הדיורים יותר ויותר על השומא עכ"ז בהחצי העולה לסמחון לא. לקח ממנו שום עלוי ונתנו לו בשומא שמכרו סמחון אדעתא שבכל זמן שירצה היורש לגאול יגאל ובזה אין שום זכות כלל לב"ח כי ליורש הטיבו מחמת קורבה ומכחם קא אתי ולא מכח אביו הח"פ צפרו בכסלו ש' וירש"ו ג"ם הם את הארץ לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט **([*וכן מוכח מתו' מציע' ס"ה ד"ה לכשיהיו יע"ש

עמרם אלבאז ס"ט

)** לא אאמין כי יסופר שאמר זה וכ"ש כי כתבו הרב הגדול מהר"ר יעב"ץ זלה"ה שיוכל הב"ח לגבות מנכסי האשה בחייה וגם על מחשבת הרב מהריב"ע זלה"ה יש לתמוה דמה יתן ומה יוסיף שזוקפין הכל על הבעל שיגזלו הב"ח את האשה הענייה שהכניסה לבעלה לכסות מערומיה מנכסי אביה ומנכסי עצמה ויטלו בע"ח של האשה ועיניה רואות וכלות ויהיה זה לשלא תנעול דלת בפני לוין וכי בשביל שלא תנעול דלת וכו' נגזול אחרים אשר לא שמעו ואשר לא ראו אך לא נאריך בזה אחר שת"ל הרב עצמו כתב שלא שמע מרבותיו שלפניהם ושלפני וכו' שחלקו בזה ולא היה צריך הרב להביא מרחוק ומקרוב הי"ל להביא שהרי רבינו הב"י עצמו שהמציא חלוק זה בא"ה סי' ח"פ לענין מה לא עלה על דעתו כלל לחלק זה בח"מ סי' צ"ז סכ"ו רק כי סתם וכתב שאין הבעל גובה מנצ"ב משום שחלוק זה לא יועיל לגבי שלא יגבה ב"ח מנכסי האשה בין זקפן עליו בין לא זקפן ס"ס נכסי האשה הם וכי מפני שזקפן הורע כחה ודוקא לענין שאפי' עושין מעין מלאכתן הא' צריך הבעל לשלם הפחת יש מקום לחלק בזה, ועוד שגם הרב עצמו לא כתב זה אלא נגד המנהג שכתב הרי"פ והרמב"ם ז"ל ולהחזיר הדבר לד"ת ואיך נלמוד ממנו לעקור ד"ת בכח חלוק קל ואדרבא מדברי הטור שם בסי' צ"ג ס"ה מוכחש זה הכחשה גמורה שכתב ואם אין ידוע היא נאמנת בבגדים שדרך להכניס וכו' משמ' שאין כותבין בכתובה כל כלי בפרטות רק כוללין הכל שע"ז תפול הכחשה ועכ"ז אין הב"ח גובה וזה פשוט מאד ורק בנד"ז שמכרו הבעל והאשה ואח"ך מתו ובאים ב"ח הקודמים לגבות לפי המנהג שנהגו הב"ח לגבות אחר מיתת האשה או הבעל מה שלא זכו לגבות בחיי האשה בזה יש קצת שאלה

אמנם נראה שגם בזה הדבר פשוט שאין להם לגבות שאם מתה האשה בחיי הבעל והבעל יורש אשתו הרי כבר קדמה מכירת הבעל והאשה ולא ירש הבעל כלום ואם מת הבעל בחיי האשה שיעלה על דעת כיון שאם נשארו הנכסים היה ב"ח חוזר וניעור לגבות מהם גם עתה טורפים