אבני שיש צו

ויוחקו מרוב פשטותן והן הנה הדברים הנקנין באמירה אמירה נעימה כתורה שבע"פ דאין מקום חלות לקידושין כלל ונערה זו מותרת לכל אדם והיה כעם ככהן וקיים

שמואל אבן צור סי"ט

סימן נ"ז

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בדין ראובן בן המצר שהיה במדינה אחרת וי"ל בעירו מורשה שמינהו לפקח בעדו בענייני החצר שי"ל בעירו וכשעמד שמעון שכנו ומכר בית א' מבתי החצר ההיא עמד המורשה לסלק ללוקח בעד בן המצר שהוא במדינה אחרת באמרו שכך הוא מצווה ועומד הוא מבעל החצר הנז' שהרשהו לפקח בעדו בכל אופני וענייני החצר הנז' וציוהו לסלק הקונה שיקנה הבית ההוא לבל יכנס זר בגבולו. ולא אבה הלוקח להסתלק בטענה שכיון שבן המצר עצמו במדינה אחרת נתרוקן כחו ואינו יכול לסלקו. וכאשר בא בן המצר לעירו ומצא שנמכר הבית הנז' צווח על הלוקח למה לא קבל מעותיו משלוחו הנז' להסתלק מהמקח הנז' ועודנו מחזיק בטענתו הנז' שכבר נתרוקן כח בן המצר הנז' מצד היותו במדינה אחרת והדבר תלוי בו ולא בשלוחו

ואחר ההתבוננות היטב בדין זה העלתי דודאי דמצי בן המצר לסלק ללוקח מאחר שהניח המורשה כאמור וקי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. ומה גם שצווהו בפרטות על דבר זה לסלק הלוקח שיקנה הבית ההוא והשליח עשה שליחותו והזמין ללוקח מעותיו ובא העיכוב מצד הלוקח דלא אבה להסתלק לכן לא איבד בן המצר זכותו ורשאי לסלק הלוקח בכל זמן שירצה דלמה יגרע כח בן המצר בהיותו במדינה אחרת כיון שמינה שליח בחריקיה לסלק הלוקח שהרי דין זה דקי"ל בסי' קע"ה סל"ד אם היה בן המצר במדינה אחרת אינו יכול לסלק הלוקח לא הוי מלתא בלי טעמא דנימא דבר זה הוא חק וגזירת מלך והבו דלא להוסיף עלה. אלא טעמא רבא איכא. שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעותיו שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי יע"ש ובנ"ד דליתיה להאי טעמא שהרי הניח לו מי יתן בעדו מעותיו במזומן ליתיה להאי דינא: ותדע שכן הוא שהרי דין זה לא נזכר בתלמוד והגאונים חדשוהו מכח סברא מטעם שאם אתה אומר כן וכו' וכל דליתיה להאי טעמא ליתיה להאי דינא ונעמידנו על ד"ת כדינא דגמ' לסלק הלוקח אף כשבן המצר במדינה אחרת ועוד מדנקט דין היה בן המצר במדינה אחרת בהדי חולה וקטן וגבי קטן קי"ל בסעיף מ"ח לקמן שקטן שהוא מצרן אם רואין ב"ד שזכות הוא לו יסלקו את הלוקח. הרי דכשי"ל מי שיפקח בעדו מעתה מסלק את הלוקח וכ"כ הרב לח"מ שהק' דיני קטן אהדדי ותירץ דהתם איירי בשלא רצו ב"ד לסלק הלוקח וכשהגדיל הקטן רצה לסלקו אז אמרינן איבד זכותו משום האי טעמא שאם אתה אומר כן וכו' יע"ש

ועוד דבנ"ד דמכר בית מבתי החצר שותף מיקרי דעדיף ממצרן שהרי פשוט הוא בפסקי הראשונים זלה"ה דכל שעדיין הם שותפים באמצעה של חצר אע"פ שחלוקין הבתים מיקרי שותפין. והרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ לא זז מחבבה להלכה זו עד שקבעה בגליון ש"ע שלו גבי שנים ששכרו שדה בשותפות דלקמן סעיף ס"א כתב הרב וז"ל וה"ה שנים ששותפין בחצר א' אע"פ שחלקו בית נגד בית וכ"א מבורר חלקו אם רצה א' מהם להשכיר ביתו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו אע"פ שחלקו בית נגד בית עדיין הם שותפים באמצעה של חצר ובבית שער אכסדרה ומרפסת ושותף מיקרי ועדיף ממצרן ובסעיף הקודם לזה איירי שאינו שותף עכ"ל, ומאחר דשותף מיקרי דעדיף ממצרן מסלק את הלוקח אפי' בהיותו במדינה אחרת וכמ"ש בתשו' מהר"ם במיימוני דשייכי לס' קנין סי' ל"ה וז"ל דהא דאמרי' לאשה או ליתמי וכו' לית בהו משום דינא דב"מ ה"נ לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זבין לאשה או ליתמי אתי שותף ומפיק וכן אני אומר בכל הני דאמרי' לית בהו משום דב"מ מצרן דוקא אבל שותף לא עכ"ל הרי דכללא כייל מהר"ם בכל מקום דאמרינן דלית בהו משום דינא דב"מ דינא דבר שותפא איתיה ואף לס' מהר"ם אלשקר בסי' קי"ח כתב דבמקום פסידא שוין השותף והמצרן יודה הכא דאיכא טעמא אחרינא ודו"ק הח"פ צפרו באדר שנת אל תמנ"ע טוב מבעליו וקיים

שאול ישועה ס"ט

הד"א כמ"ש הח' הפוסק נר"ו שאם העמיד שליח בחריקיה שיכול לסלק הלוקח דלא שייך טעם שאם אתה אומר וכו' ואע"פ שכתב מר"ן סי' כ"ב דמצרן לא יכול לאחותי איניש אחרינא בדוכתיה לסלק ללוקח וכתב הסמ"ע אפילו בהרשאה, נלע"ד שהיא סברא יחידית ולהכי כתבה בשם יש מי שאומר וראיה ממ"ש המרדכי פ' המקבל בשם תשו' רב פלטי גאון דכל היכא דהלוקח בעיר אין להשהות המקח עד שישלחו ויודיעו למצרן שאינו בעיר וכו' אלא המוכר בא לפני הקהל ואומר פ' חפץ לקנות בכך אם המצרן או אחר במקומו או א' מקרוביו או מאוהביו חפץ לקנותו בכך מוטב ופסקה מור"ם סי' ל"ד אלמא שיכול אחר לקנות בחריקיה ולסלק הלוקח ואע"ג דמשמע דמר"ן לית ליה האי סברא מדהביאה מור"ם בשם י"א היינו לענין שאינו צריך להודיע תחלה לקרובי ואוהבי המצרן אבל אם באו קרוביו או אחר במקומו מאיליהם לקנות לזכות המצרן ודאי שגם מר"ן יודה שהם קודמין ללוקח: ועוד אפשר דההיא דסי' כ"ב דוקא כשהוא בעיר לא יכול לאחותי איניש אחרינא בדוכתיה אבל כשאינו בעיר דלא סגי בלא"ה ודאי שלוחו כמותו וכמ"ש המרדכי זהו מה שנלע"ד דעת הדיוט אם יסכימו בעלי הוראה ולראיה ח"פ פאס יע"א בחדש הנ"ל וקיים

איש צעיר שאול סירירו סלי"ט

סימן נ"ח

עמדו לפני לדין ה"ר משה אדהאן מדבר בעד בתו תובע והמדבר בעד משה חתנו בר יוסף ן' חיון נתבע וטען האב הנז' שאין לחתנו הנז' גבורת אנשים ונשען על ביתו ולא יעמוד מחמת שהוא קשור שנקשר אחר שעשה מעשה והמציא ק"ע מכמה עדים שהעידו שהיה חתנו הנז' ממתיק עמהם סוד וגילה להם שהוא קשור ושהיה משתדל עם כותבי קמיעין שבאים לכאן ברפואות וסגולות וקמיעין להתיר קשורו והמדבר בעד חתנו הנז' השיב שהיה קשור והיום נתרפא, ושלחתי שליח להחתן הנז' לשמוע מפיו קשט אמרי אמת והשיב שהאמת הוא שמתחלה בא עליה כדרך כל הארץ וגם דמה הנה נדרש והובא לפני אח"מ כדרך כל הבתולות ואחר שעשה מעשה שוב לא הי"ל גבורת אנשים וישען על ביתו וכו' והיום נתרפא שנסה עצמו קודם שהלכה לבית אביה ומצא שהותר הקשר ובא עליה כדרך כל הארץ וע"ז המציא אביה הנז' ק"ע מעד א' שמעיד שאתמול בהיותה בבית אביה עדיין היה החתן הנז' מבקש ממנו רפואות לענין זה והגיד לו שעדיין קשור והעיד כן בפני החתן והשיבו כי שקר ענה שלא כן היו הדברים

ואחר ההתבוננות היטב בענין זה ראיתי שדברי אבי הכלה הנז' דין ומשפט יתמוכו וחייב החתן הנז' להוציא וליתן כתובה שהרי בטלה לאשתו הנז' עונתה מאחר שאינו יכול וכההיא דכתב מר"ן בא"ה סי' ע"ו סי"א ואם חלה או תשש כחו ואין יכול לבעול ימתין ו' חדשים ואח"ך או יטול רשות או יוציא ויתן כתובה יע"ש, והנה בנ"ד כבר עבר יותר משנה משנשאה ונראה פשוט מדנקט מר"ן יוציא ויתן כתובה סתם משמע דתוספת כתובה בכלל ועוד דלא אישתמיט איזה אחרון מהמפרשים דברי מר"ן לפרש דהאי כתובה דנקט מר"ן היינו