אבני שיש צד

לא בעינן ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם עכ"ל מדקאמר בכענין זה משמע דדוקא בכענין זה דאיכא יד מוכיח קצת הוא דחש להחמיר אכן בלשון דלא מוכח מיניה למי מקדשה מודה דאין לחוש וכדעת כל הגדולים שהביא מר"ן שם

ומהשתא דמוקמינן לחששא דהרשב"א דאותה תשובה מטעמא אחרינא נחה שקטה כל האר'ש ואין ממנה סתירה לדברי הה"מ שכתב משם הרשב"א והרמב"ן דכל דאמר לי אינה מקודשת ולא כתב דצריכה גט ולא לדברי הריב"ש בסי' הנז' שכתב ואין חוששין להצריכה גט כמו שהסכים הרמב"ן וכל האחרונים ולא לדברי הרשב"ץ ח"א ס' כ"ג שכתב וכן הסכימו האחרונים וידוע שהאחרונים שמביאים בדבריהם הריב"ש והרשב"ץ הם הרמב"ן והרשב"א ולא לדברי מהרי"ט סי' קל"ח שכתב וכן היא הכרעת גדולי האחרונים הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן יע"ש והרווחנו עוד להשוות ההיא דהריב"ש בסי' רס"ו שהביא מר"ן בשם יש מי שאומר דכל דאמר הריני נותנו בתורת קידושין הוי כאומר לי יע"ש משום דהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קידו' כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת עכ"ל עם ההיא דהרשב"א דקאמר הרי אני נותן לך זה לקידו' דמשמע נמי מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת. ואיך כתב דלמ"ד בעינן ידים מוכיחות אין זו מקודשת אלא ודאי דמהאי טעמא הוא דחש להחמיר משום דמוכח קצת ומ"מ קידושין גמורים לא הוו דלא מוכח טפי דאנן בעינן למסמך מלת לי לקידושין ולא לנתינה דמוכח שאליו תהיה מקודשת משא"כ בנד"ז שאמר הרי אני נותן דסמך מלת אני לנתינה ולא לקידושין איכא למימר שהוא הנותן והקידושין מקדש הוא לאחר כההיא דסי' כ"ט ס"ה אמר לה הילך דינר משלי והתקדשי לפלוני יע"ש, וא"כ הויין ידים שאין מוכיחות למי מקדשה אבל למיחש חיישי' להצריכה גט' ואע"ג דמדברי הריב"ש משמע דקידושין גמורים הם הרי כתב בסוף דבריו דאפי' תימא דהוי יד מ"מ הוי יד מוכיח וצריכה גט מספק יע"ש, ומר"ן נמי מדכתבה בשם יש מי שאומר נראה דספיקא הוא דהוי כמ"ש הרב דרכי נועם באה"ע סי' א' הרי דברי הריב"ש והרשב"א עולות בקנה א' ושפה א' לכולם ושוה הרשב"א לכל הפוסקים בהיכא דגייז מלת לי דאין חשש להצריכה גט [ואינה ה' לידי חי' מהרי"ט על קידושין במהדורא בתרא והביא תשו' הרשב"א הנז' ופירשה ככל האמור ויעלוץ לבי שכוונתי לדעת קדוש, ובסוף דבריו סיים וז"ל ולענין הלכה כל רבותינו האחרונים הסכימו בכמה מעשים שאירעו להקל ושלא לחוש לסברת יש מי שאומר להצריכה גט ולעגנה כאלו קלא מן שמיא נתית שאין כאן בית מיחוש ואחריהם אלך עכ"ל]

וכהאי לישנא דנ"ד הביא ריא"ז בשלטי הגבורים אשר סביבות הרי"ף פ"ק דקידושין וז"ל שהמקדש בשטר א"צ לומר בפה הרי את מקודשת לי אלא אומר הרי זו לקידושיך כדרך שאומר לה בגט הרי זה גיטך אבל בקידושי כסף צריך שיאמר לה בפיו הרי את מקודשת לי שבדיבורו הוא מקדשה ע"י כסף ואם אמר לה הרי זה לקידושיך לא אמר כלום יע"ש, וכתב מהרי"ט בסי' קל"ח שאין להקשות על דברי רבי' ישעיה שאמר הרי זה לקידושיך לא אמר כלום מהירושלמי שהביא בעיטור אהא דאמרינן והוא שעסוקין באותו ענין אבל אם אין עסוקין באותו ענין צריך לפרש ואמרינן בירושלמי מהו צריך לפרש זהו גיטך זהו קידושיך אלמא באומר זהו קידושיך מועיל כדרך שמועיל זהו גיטך. ומפרש דהתם כיון שהיה מדבר תחלה על עסקי קידושיה ופסקו מלדבר עכשיו שחוזר ואומר לה זהו קידושיך כלומר זכו קידושיך שאמרנו תחילה והשתא חשיב כאלו עכשיו מדבר על עסקי קידושין דבנתינה גרידא סגי עכ"ל. והאי לישנא דנ"ד גרוע טפי שלא דבר עמה לנוכח זו קידושיך אלא מדבר עם העד ומראה לו המעה באצבעו ואמ"ל זו קידושיה יותר נראה כמשחק עליה ומבזה אותה לפני העד לומר שכל כך הורע כח האשה ואיפחית ערכה שנקנית במעה לבד ולא שכוונתו לקידושין. אי נמי אינו אלא כמודיע לעד מה שכבר היה באומר לו ראה שמעה זו שבידה היא קידושיה שקבלתה ממנו או מאחר לשם קידושין בינם לבין עצמן ולכ"ע המקדש בלא עדים אינו כלום ומה גם לסברת הרשב"ץ שכ' בסי' כ"ג דבעינן שיאמר בלשון המוכיח להבא כגון שיאמר הרי הן קידושין או קידושין יהיו אבל אמר הן קידושין לחוד אינו כלום ומביא ראיה מביטול הגט דכשיאמר הרי הוא חרם לישנא דלהבא משמע ואם אמר חרס הוא לא אמר כלום ופסקה מר"ן גבי ביטול הגט בסי' קמ"א סעיף ס"ג וגבי קידושין פסקה מור"ם בסי' כ"ז ס"ה בהגה, הרי דאף אם היו ידים מוכיחות וכגון שאמר זו קידושיה של זו ממני כיון דלא משמע להבא אינו כלום: והגם שהח"מ מקהה אקהתה משום דלשון קידושין הם שאסר לה אכ"ע כהקדש וגבי הקדש מהני אם אומר ככר זה הקדש יע"ש. מ"מ הדין דין אמת שהרי מר"ן הקדוש הביא תשו' זו בב"י סי' כ"ז בשם מהר"י בירב שכתבה משם הרב דוראן והוא הרשב"ץ הנ"ל ומור"ם פסקה להלכה וגם הלבוש סי' הנז' ונתן טעם לדבר דהן קידושין משמעו דסיפור דברים בעלמא כאומר מעות אלו מעות קידושין הן שנתקדשה בהם כבר, וגם הרב דברי ריבות סי' ח' למד ממנה הלכה למעשה יע"ש, וכ"ש בנ"ד דאין כאן ידים מוכיחות נוסף על משמעות הלשון דלא משתמע להבא ודאי דליכא חשש אפילו לכהן וראה זה מצאתי ברי"ו חלק חוה נתיב כ"ב חלק ה' דף קצ"ו ע"ג וז"ל יש מפרשים דכל היכא דלא אמר לי בקידושין לא אמר כלום ואינה צריכה גט ומותרת לכהן וכן נראה עיקר עכ"ל [פי' אם נתגרשה בגט מקידושין אלו מותרת לכהן דאין זה ריח גט שהרי מן הדין אינה צריכה גט ועיין ח"מ סי' ו' סק"ב אבל הכהנים לא נהגו סלסול בדבר איסור השוה לכל נפש ודו"ק]. נראה מלשונו דכל כך מחוורת הלכה זו דאין ממש בדברי החולקים עד שאפי' כהן אינו חושש לדבריהם לספוקי בהא מלתא משום דנהגו סלסול קמ"ל דמותרת לכהן ודו"ק, הרי מצד לשון הקידושין אין כאן בית מיחוש לאותן קידו'

ומצד כסף הקידושין נמי לא שרירין ולא קיימין דלקושטא דמלתא ע"פ הודאת הנער והוכחת רבו דשליח צדקה הוא דהוה לאותה מעה ושלח בה יד לקדש בה וקי"ל בא"ה סי' כ"ח ס"א דהמקדש בגזל אינה מקודשת והכא שהממון נעשה עליו שליח להוליכו לאיזה ת"ח ושינה מדעת משלחו ושלח בו יד להוציאו לצורך עצמו דינו כגזלן כדקי"ל בחו"מ סי' רצ"ב ס"ה גבי שולח יד בפקדון ובסי' שנ"ט ס"ה גבי הלוקח בשאלה שלא מדעת בעלים דבכולהו נקרא גזלן וכמו שפסק מר"ן בא"ה סי' כ"ח סי"ז וז"ל והואיל וקידש בממון חבירו שלא מדעת חבירו הרי זה גזל ואינה מקודשת יע"ש

ובר מן דין שאף לדברי העד עצמו שלא ידע מעה זו מהיכן באה אלא שראה המעה כבר מונחת ביד הבתו' והניח הנער אצבעו עליה ואמר זו קידושיה יש לנו לומר דשלה היא המעה כיון שבידה היתה דקי"ל חזקה כל מה שביד האדם שלו הוא כדאיתא בחו"מ סי' צ"ט ומ"ז ז' וש"ך מ"ז סק"ו וכמ"ש הר"ן הביא דבריו מר"ן ב"י בסי' ל"ח והכי נמי אמרי' בריש מציעא כל דתפיס כעדים דמי דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא יע"ש, וא"כ דמחזיקינן המעה בשלה לאו מידי יהיב לה מדידיה שתתקדש לו ואפי' אם הוציא המעה בידה וחזר וקדשה בה אינו כלום דהו"ל קדשה בגזל דידה ואף היכא דנטלה ושתקה אינה מקוד' דיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי כדאית' בקידושין די"ג ופסקה מר"ן בא"ה כ"ח ס"ב יע"ש

ומצד המקדש נמי הבל המה ואין בם מועיל שהרי הבן המקדש סמוך על שלחן אביו וחזקה כ"מ שבידו הוא בחזקת אביו וא"כ אפי' אם ראה העד הנז' הנתינה מידו