אבני שיש צג

הנז' מודה לדברי העד הנז' אבל אמר שלא היתה כוונתו כלל לקידושין רק דרך שחוק והיתול כדרכו לשחוק עמה בבית דודתו שמתלמדת שם והבתולה מכחשת לדברי העד ואמרה שמדי עברה פגע בה הנער הנז' במבוי הנז' ובידו המעה ופרוטות הרבה וא"ל כנסי לי מעה זו בידך עד שאדקדק חשבון הפרוטות שמא נפלה מידי איזה פרוטה ואחר שגמר החשבון ונטל המעה מתוך ידה אמר לה זו קידושיה בפיו והמעה עדיין בידו ולא הניח המעה לתוך ידה כלל רק נשארה בידו וכששמעה ענין הקידושין דחאתו למה ידבר ככה, זה מה שחקרנו תכף שנשמע הדבר וקבלנו עדות העד הנז' כדחזי וחתימנא הכא תמ"ת, ועוד חקרנו אחר הנז' מהיכן בא לו המעה והפרוטות הנז', ואמר שרבו נתנם לו להוליכם לת"ח א' ממה שגבו בפדיון נפש וכן אמר רבו שנתן לו להוליך המעה והפרוטות בשליחות לת"ח א' ולראיה ע"ה ח"פ והי"ז י"ב כסלו ש' התקמ"ט ליצי'

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה ה"ן אביטבול

ישראל יעקב בלא"א מרדכי נ"ע ה"ן עולייל סי"ט

הנה שמעתי קול הקריה הומה בפ'ה רי'ק נערה שנתקדשה משא דומה אלי קורא מסעי'ר הולך וסוער, עלובה עיס'ה, ואשר אני אחזה. הדור הרע הזה חזות קשה בנים יולדו נהגו זלזול אשר יזל'ו שחקי'ם לשחק בדבר ערוה החמורה כל מפרצ'ת פרצ'ה, ומידי ספיקא לא נפקי קדשא ולא קדשא וז'ו רעה חולה שכבר היא משודכת לאחד מפרחי כהונה ומעלה עשו ביוחסין, עבוד פרישא

ואחזה אנכי אשית לבי הדק היטב בטיב אותן קידושין אי אמרו לעשות עושין ואי איכא למיחש חוששין, ואחר הבדיקה וחיפוש מחיפוש בשפוני טמוני קמאי ובתראי חזינא דהבל המה מעשה תעתועים ואין בם מועיל הן מצד עדות הקידושין: הן מצד לשון הקידושין הן מצד כסף הקידו' הן מצד המקדש הן מצד המתקדשת מצד עדות הקידושין הו"ל מקדש בעד א' דקי"ל בקידושין דס"ה דאין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים וטעמא מפורש בפרש"י משום דבגזירת הכתוב הוא דילפינן דבר דבר מממון דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין קידושין וגירושין גומרין אלא ע"פ שני עדים ופסק' מר"ן בא"ה סי' מ"ב ס"ב אחר שיגע ומצא את כל היד החזקה מקמאי ובתראי מחזיקים בסברא זו וגם הרב הרשב"ץ בתשו' ח"א שאלה ק"ל האריך למעניתו להחזיק בסברא זו דאין כאן חשש קידושין כלל והביא סברת הסמ"ג שחשש להחמיר בשם הרא"ם משום מאי דאתמר בגמ' הנ"ל מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין לקידושיו ורב פפא אמר חוששין. ומשום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ראוי להחמיר עכ"ל סמ"ג, והאריך הרשב"ץ בתשו' הנז' לדחות דברי סמ"ג וכתב משם הרשב"א שכתב לא' מן התלמידים שהיה רוצה לסמוך על סמ"ג בזה מי שגו הג' והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וכל חכמי האחרונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר מכל אלו עכ"ל. הביא דבריו מר"ן ב"י שם

ומה אעשה דאעפ"כ בנ"ד דמשודכת לכהן דנהגו סלסול ביוחסין כל שיש חשש לא תנשא לכתחילה ומשנה שלימה שנינו בעדויות פ"ח העיד ר' יהושע וריב"ב על אלמנת עיסה [פי' משפחה שנתערב בה ספק חלל] שהיא כשרה לכהונה, א"ל ר"ג קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר ריב"ז שלא להושיב ב"ד על כך שהכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב ופסק הרמב"ם בפי"ט מהל' איסורי ביאה כר"ג דאסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספיקות שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה ואת"ל שהיא אלמנתו שמא אינו חלל, וכתב הה"מ משם הר"ן דכיון דאיכא תרי ספיקי מדינא כשרה אלא שהכהנים נהגו בו סלסול ע"כ, ופסקה מר"ן בסי' ב' והטור בסי' ז' יע"ש ועיין ב"ש סקט"ז ומהרשד"ם שאלה ר"א, המורם מהם דאפ' בס"ס דשרי מדינא אפילו באיסור ערוה החמורה מ"מ לגבי כהנים אסרינן לכתחלה משום דנהגו סלסול ומעלה עשו ביוחסין. ואנן בדידן מדי ספיקא לא נפיקנא למיחש לסברת הסמ"ג לבל ישאינה הכהן מיהא לכתחלה ומה גם שהרב תה"ד שהוא בתרא נטה להחמיר בסי' רי"ב אפי' בישראל ואע"ג שמר"ן כתב על דבריו ואין נלע"ד יע"ש מ"מ בכהן מיהא יש לחוש. ההמנם בנ"ד שהבתו' הנז' מכחשת בגוף הקידושין שלפי דבריה לאו מידי יהיב לה אלא שאמר על המעה שבידו להעד הנז' זו קידושיה, גם הסמ"ג והחוששים מודו דאין חוששין דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ולא חשש הסמ"ג אלא בששניהם מודים וכמ"ש הרשב"ץ בח"א שאלה ע' הביאה מור"ם בסי' הנז', וגם הרב תה"ד שנטה להחמיר כתב בשאלה הנ"ל שאפי' אם האשה לבד מכחישתו דאינו כלום הביאו ג"כ מור"ם בהגה הנז' ומשמעות דבריהם שאין לחוש אפילו אותו שאינו מכחיש והב"ח בשאלה צ"ז כתב דהמודה לדברי העד חוששין לו ליאסר בקרובותיה יע"ש, וכ"כ בשו"ת חכם צבי כתב דמלתא דפשיטא היא דלא קאי אלא אאותו שאינו מודה יע"ש, וכן כתב הח"מ בסי' הנז' סק"ד יע"ש וכ"כ הב"ש בסק"ו יע"ש, ולפ"ז בנ"ד הגם שהבתולה הנז' מכחשת לדברי העד ולגבי דידה לא תחוש לאותן קידושין מ"מ כיון שהנער מודה לדברי העד ויחוש לעצמו ליאסר בקרובותיה איך לא יחוש הכהן מלישאנה

אמנם הפה קדוש שאסר הוא הפה שהתיר שהרב ב"ח בסי' הנז' כתב דכל שהמקדש אומר שכוונתו לשחוק והיתול בעלמא ולא כוון לקידושין זה נקרא אינו מודה לדברי העד ומה לי אם אומר להד"מ מה לי אם אומר שחוק היה, סוף סוף אינו מודה שיש שם קידושין גמורין יעש"ב והגם שהח"מ חוכך להחמיר ונמשך אחריו הב"ש דכי היכי דטענת השטאה ושחוק לא מהניא בב' עדים משום דדברים שבלב אינם דברים ה"ה בעד א', מ"מ הרי הרב חכם צבי בתשובה הנ"ל ובתשובת הרב מטה יוסף חלק אה"ע סי' ה' כתבו דדברי הב"ח נכונים בטעמן ויישבו תמיהת הח"מ בטו"ט ודעת יע"ש, וא"כ בנ"ד שהאשה מכחשת לדברי העד והמקדש אומר שלא נתכוון אלא לשחוק בעלמא הו"ל שניהם אינם מודים לדברי העד ומודה הסמ"ג בזה שאין לחוש, ומה גם שכל דינו של הסמ"ג אינו אלא חששא בעלמא שמא הלכה כר"פ ור"פ עצמו חוששין קאמר משמע דמספק"ל וכל שאנו רואים טעם להיתר לאיצטרופי בהדיה לא נשאר חשש הרי מצד עדות הקי' אין חשש, ומצד לשון הקידושין נמי אין לחוש דהאי לישנא דאמר זו קידושיה לא מוכח מידי לא למקדש ולא למתקדשת וקי"ל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים אפי' לענין קידושין וכמו שפסק מר"ן בא"ה סי' כ"ז סעיף ד' אחר שרקד ובירר וטיהר וזקק כל הסברות ועלתה בידו דכל האומר הרי את מקודשת וגייז מלת לי דאינה מקודשת דלא מוכח למי מקדשה אם לעצמו אם לאחר יע"ש בב"י ושהרא"ש כלל ל"ה סימן ד' אחר שהעלה דכל דלא אמר לי אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וסיים בה וז"ל וראיתי מה שכתבת דברי החולקים ואומרים שצריכה גט ואיני רואה בדבריהם ממש ועיקר שיהא כדי להשיב עליהם וכו' לכן לא עצרתי כח לטרוח ולהשיב על דברי הבאי עכ"ל, אלא דקאי באפן תשו' הרשב"א סי' תשע"ד ונשנית בסי' אלף רל"ד ובתשו' רמב"ן סי' ק"ל שחושש להחמיר להצריכה גט מספק ואם אריה שאג ממעונתו לחוש מי לא יירא שלא לחוש לדבריו ולא גברא הוא למדחייה בגילא דחטתא

אמנם כל היד המרבה לבדוק בלשון התשובה הנז' בעיניו יראה ולבבו יבין דלא חש הרשב"א להחמיר להצריכה גט אלא באותו נדון דידיה שאמר הרי אני נותן לך זה לקידושין דיש הוכחה בין למקדש בין למתקדשת וכההיא דהריב"ש סי' רס"ו שהביא מר"ן סי' כ"ז ס"ה ביש מי שאומר ודייק שפיר לישניה דהרשב"א דאחר שהעלה דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים כתב מיהו יש לחוש להחמיר שמא בקידו' בכענין