אבני שיש צב

קודם נישואיה להודות לה שטר כתובה מסך בו"ו תק"ם ועוד חייב עצמו לקנות לה זראלדיטא ופסתול וג'וג'לא וסוואלף וסנבייא עד כדי סך קנ"ם או קס"ם, ועוד התנית עליו בכח הקוש"ח כ"א למ"ש שאם נפטר הוא בחייה לא תכנס האשה הא' עמה לכלל חלוקה במה שימצא תחת ידה ברשותה אלא תטול היא המחצית ויורשיו שממנו וממנה המחצית ואם נפט' היא בחייו יחלוק עם יורשיה כפי התקנה ואדעתא דהכי נתרצית לינשא לו והודה שטר תנאים מוח' וכו' עכ"ל. מבואר יוצא מלשון השטר דבהיכא דנפטר הבעל בחייה זוכה היא לעצמה בכל אשר ימצא לה ברשותה ולא תחלוק בו רק בהיכא דאית יורש ממנו וממנה וא"כ השתא דלית יורש ממנו וממנה אין לה לחלוק עם יורשיו שאינם ממנה. ועוד משמע דאשה א' לא תכנס עמה לכלל חלוקה בכל אשר ימצא לה אבל היא לא נסתלקה מלחלוק עם האשה הא' במה שימצא ברשותה ואחר שאין דין חלוקה רק בנכסי הא' והנמצא ברשותה תהיה החלוקה אחר פריעת החובות משם ולא מהנמצא אצל זו דנשאר לזכותה מכח התנאי שקודם כניסתן לחופה וכאלו לא נכנסו נכסיה לרשות הבעל כלל בין בחיים בין במות. ולפ"ז הדין עמה שאין שליטה לשום ב"ח של בעלה על נכסיה כלל מהאי טענה ועוד יש לה טענה אחרת דלא הכניס לה הבעל הנז' מנכסיו כלום ואפילו החפצים שחייב עצמו בקוש"ח לא קנה לה מהם זולת הזראלדיטא שקנאה בסך ס"ם וסוואלף ותנילאז בסך ה"ם ולא קנאם עד שלקח מנכסיה יותר מדמיהן חנבל בסך ל"ם וקמיזא משכנה בסך מ"ם ולקח המעות לעצמו באופן שלא הכניס לה משלו כלום גם טענה שמיום שנשאה לא היה מעלה לה מזונות והמציאה ק"ע השכנים שהיתה דרה אצלם ושהיא דרה אצלם היום שיודעים נאמנה שלא היה מעלה לה מזונות וקודם שגזר המלך על היהודים שלא יצאו לכפרים ולאהלי קדר היה בא בחוה"מ של פסח או בחוה"מ של סוכות ואחר יו"ט שני הולך לדרכו ואינו מניח לה כלום ודשייכי בהדה הגידו שאף הזמן מועט שהיה בא אצלה פעמים היתה מספקת לו משלה ואם איזה פעם היה שולח לה דבר מועט לא היתה נהנית ממנו והיה לוקחו המשכיר להם בית דירה ואנכי הרואה שגם בטענות הללו אין שום שליטה לב"ח עליה אפי' אם לא היה לה התנאי הנ"ל דלא תקנו מתקני התקנה תק' החלוקה ושתהיה אחר פריעת החובות אלא היכא דנמצאו נכסים לו ולה אבל בהיכא דנמצאו לה ולא לו בזה לא דברו חכמי התק' ונוקמה אדין תורה שאין שליטה לב"ח ליפרע מנכסיה כמו שכבר כתבתי ע"ז באורך ושכך דנו רבותי, ובנ"ד שקנתה איזה חפצים ממה שסגלה ממעשה ידיה הוה אמינא דמעשה ידיה לבעלה והרי נכסים נמצאים לו ולה, אלא דמכח טענה ב' שלא היה מעלה לה מזונות [עיין בכה"ג ח"מ סי' צ"ז בהגה"ט אות מ"ד] א"כ אין לבעלה שום זכייה במעשה ידיה ומעשה ידיה לעצמה ונמצא שהכל שלה שהרי פסק מור"ם בסי' פ' סי"ח וז"ל אשה ששתקה ולא תבעה מזונות וכו' מעשה ידיה עם המותר שלה יע"ש ובמ"ש הרב ח"מ שם. וכ"ש בהיכא שהיה מרחיק נדוד ומניחה בחוסר כל והיא עשתה והצליחה שהכל שלה וכ"פ מר"ן בא"ה סי' ע' סי"א וז"ל הרי שלא תבעה וכו' אלא דחקה עצמה וכו' ועשתה והותירה הכל שלה וכ"פ הרמב"ם בפי"ב מהל' אישות הכ"ב וכתב הה"מ הטעם שכל שאין הבעל נותן לה מזונות זכתה היא במעשה ידיה אפי' דרך שתיקה יע"ש

העולה בנ"ד דהן' אוקיות שהמחוהו לבעלה עמו דהוא חוב של בעל אפי' אם היה בשטר אין עליה שום חיוב מהטעמים דכתיבנא וכ"ש שהוא חוב שבע"פ דאמרינן דלמא פרע, אכן לגבי סך ק"ם מ"ם אע"פ שסתם שכירות רמי על הבעל והוי חוב של בעל ומה גם שהיה בלא שטר ונימא דלמא פרע מ"מ איהי דאפסדה נפשה שזה כמשלש חדשים ובעלה עדיין בחיים ושלח להחכם כהה"ר ישראל עולייל ע"י שליח סך מעות לתת לה ב' ריאליס ולצרתה שלש ולדוד בן שקרון סך ע"ם שאמר שהוא נושא בו ונתנה הסך שנשלח לה לאהרן הנז' מן השכירות וכשרצה לעקל גם מה שנשלח לצרתה ולדוד הנז' נתחכם ודקדק עמה חשבון הנשאר משכירות ב' שנים ועלה לסך ק"ם מ"ם ונתרצית וכתב עליה שטר מהסך הנז' וא"כ אפי' נימא שחיוב השכירות על הבעל כיון שנזקפו עליה בשטר מחוייבת היא לשלם אפי' משלה, ואז שלחתי עמה סופרי ב"ד וסדרה לפניהם כל הנכסים הנמצאים לה ועלה סך הכל קק"ם כ"ם ז"ם ד"ת ונשבעה לפניהם שבו' אלמנה וכללה בשבועתה שלא קנה לה בעלה מהחפצים שנתחייב לה בשטר בעת הנישואין זולת הזראלדיטא וסוואלף ותנילאז מסך ס"ם ה"ם ושנטל מנכסיה חנבל בסך ל"ם שמכרו ונטל דמיו והאלקמיזא משכנה בסך מ"ם ולקחם לעצמו ושחוב אהרן הנז' אמת מסך ק"ם מ"ם ושנושה בה משה צרויה סך ל"ם וכבר נתנה לאחיה צ"ם ה"ם דמי מזונות שהיה מסדר עליה משהרחיק בעלה נדוד ככתוב בידו באופן שהפרוץ מרובה על העומד שסך העזבון קק"ם כ"ם ז"ם ד"ת וסך החובות קק"ם ס"ם ה"ם ולפ"ז אפי' אם היה העזבון משל בעלה הרי יצאה נקיה מהכל דאע"ג דיש לבעלה בעלי חובות אחרים אינו מן הדין שיתחלק העזבון בין ב"ח שעל בעלה ושעליה ומה שישאר בלי פרעון לב"ח שעליה ישאר חיובם עליה להשלים חיובם דודאי חובות שעליה הם קודמים ליפרע ממה שתחת ידה אף ע"פ שלא ישאר כלום לשאר ב"ח של בעלה, וכבר עמד לפני ה"ר יעקב אביטבול לערער ע"ז ותבע את אחיה לפני ונומיתי לו שאין לו עליה שום תביעה של כלום והי"ז בה' בשבת כ"א באדר התקס"ט ליצירה וקיים

שאול ישועה ס"ט

השקפתי על הפס"ד הנז' והגיתי בכל פעלו וראיתי שכל דברי החכם הפוסק נר"ו הם אמו"ץ אין בהם נפתל ועקש וטעמו ונימוקו עמו הן מחמת התנאי שהתנית עליו קודם כניסתה לחופה הן מחמת מה שכתבו חכמי התק' בלשונם הטהור הנכסים הנמצאים לו ולה כמ"ש הח' הפוסק נר"ו גם מה שלא היה מעלה לה מזונות כמו שהעידו העדים א"כ מכל הני מילי מעלייתא קם דינא כמ"ש החכם הפוסק נר"ו שאין לב"ח עליה שום שליטה והיא פטורה ומותרת מהם אך אמנה מה שחייבה עצמה בשטר חייבת היא לפורעו והוא קודם ליפרע ממה שתחת ידה הגם שלא ישאר כלום לב"ח של בעלה שאילולי לא חייבה עצמה בשטר לא היה יכול שום ב"ח ליפרע ממנה כלום: ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א בניסן שנה הנז' וקיים

יהודה בן עטר ס"ט

סימן נ"ו

במותב תלתא כחדא הוינא ואסהיד קדמנא ה"ר אברהם בכהה"ר יעקב אדהאן בתע"ג אן הווא כארז מן באב צלא לכבירא וזבר הב' עמור בכהה"ר מסעוד ן' יתאח והבתולה מסעודא בת כהה"ר יחייא ן' עטייא וואקפין פזנקא דלבאב הנז' ועייט עמור הנז' לאברהם העד הנז' בזה"ל אזי יא אברהם תרא וזאד לקדאמהום ונצ'ר מוזונא פייד הבתולה הנז' ויידהא מחלול וזא עמור הנז' ונזל צבעו עלא למוזונא די פיידהא וקאלו יא אברהם זו קדושיה. ותכף די סמעת הבתו' האד לכלמא סיירת עלא עמור הנז' ביידהא וקאלתלו באלאך וזו המלה שאמרה אמרתה בל' תימה והאריכה באמירת אותה מלה כאלו בטעם שלשלת, ומא ערף אידא סייבת למוזונא פתסיירא די סיירת עליה בידהא או בקאת פיידהא עכ"ס עדותו ובירר שלא היה מצוי שום אדם באותו מעמד אלא מעמד שלשתם העד הנז' והנער המקדש והבתולה הנז' והנער