אבני שיש צ

ושידך האשה הנז' ונתקשר בקנס גדול מסך בו"ו יען שמיום שנתגרשה האשה הנז' מבעלה הראשון והיתה אשת דוד הנז' יודעת שרשאי לישא עליה מחמת שקברה מה שילדה היתה חושדתו שרוצה לישא האשה הנז' ולא היה שלום ביניהם והיתה עושה מריבה עם האשה הנז' וקרוביה ומחמת כן בראותה שאין לה מנוחה הרשתו לישא אותה להשקיט ריב ומדון והלך המורשה ושאל את פיה ואמרה שלא הרשתו כלל רק בדרך הגזמה בעלמא היתה אומרת לו אם אתה רוצה לישאנה תישאנה ועוד היה טוען מי יאמר שהיא מעוברת ופסקתי ביניהם דכיון דנקיטא שטר כתובה בידה והוא טוען שקיים התנאי ולא עשה אלא ע"פ ורצונה עליה רמיא שבועה שלא קיים תנאי הכתובה הנז' ולא נתנה לו רשות לישא ע"פ ורצונה אלא בדרך הגזמה והיתול היו דבריה עמו אחר שיקבל חרם שאינו טוען עליה שקר חזר וטען אפי' תשבע איני מבטל השידוכין היום לתת הקנס הגדול רק אני ממתין עד שתלד אם ילדה נקבה אני גומר הנישואין ואם ילדה זכר אז אבטל השידוכין או לפרוע לאשתו כ"מ שהחזיק לה ע"ע ויפטור אותה בגט וישא האחרת ובזה טענתו נכונה שלא יפסיד הסך הגדול עד שיודע האמת שתלד זכר המונעו מלישא אחרת. ועם היות שענין המעוברת פשוט אצלנו שאינו רשאי לישא עד שתלד אם ילדה נקבה רשאי ואם זכר אינו רשאי מ"מ ראיתי שדוד הנז' עדיין מגמגם דיש תנא דמסייע ליה הוא רב רחומאי החה"ש עצו"ר כמוה"ר שאול סירירו שכתב לאברהם בן נחמני שרשאי לישא אחרת אפי' אשתו מעוברת, ובאמת בנדון אברהם בן נחמני הנז' לא הוצרך להוציא הפסק הנז' יען שביני ביני הפילה אשתו הנז' וזכה בדין ולכן הוצרכתי להודיע פשיטות דין זה אצלנו מהיכן יצא והוא שבשנת התקי"ב עברו דברי ריבות בין יוסף בן לוי אג'ייני עם אשתו מסעודה בת שלמה ן' שטרית הוא היה אומר שכבר שלמו היו"ד שנים והיא היתה אומרת שלא שלמו ושנשאת לו והיא קטנה ולא יש לה היום ה' שנים משבגרה והלך יוסף הנז' וקבל לפני הרב הגדול ס"ד כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וכתב לו כתב לחכמי העיר שתוציא שטר כתובתה וממנו יגלה ויראה אם נשלם הקץ או עדיין ואפי' נשאה בשנים הפעוטות כבת ו' כבת ז' ולא היתה ראויה ללידה עד אחר עבור ד' וה' שנים כיון שעברו עשר שנים של נישואין ובן אין לו רשאי הוא לישא א"א עכ"ל הרב לעניינינו. וחכמי העיר השיבוהו להרב שאשת יוסף אינה מעוברת בעת הזאת והיו"ד שנים לא יושלמו עד ב' חדשים לכן ילמדנו רבינו אם לא יקדש עד תשלום י"ש מיום ליום כי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכו' במ' סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו טובל, ועוד שלא היה מצוי אצלה כל הי"ש כי היה משים לדרך פעמיו והבעל רוצה לקדש היום כי ירא פן יקדמנו אחר ויען ואמר וכי מהיום לסוף ב' חדשים הרה ויולדת יחדיו ע"כ יורינו מורינו מה יהיה משפט האיש הלזה

וזאת היתה תשובת הרב הגדול אין לנו אלא דברי רבותינו בעלי התקנות זלה"ה ושתקנו עשר שנים בעינן י"ש שלימות ולא חסירות ובנ"ד שעדיין לא נשלמו מיום אל יום אינו רשאי לא לשדך ולא לקדש לשום בת ישראל דשמא במשלם שנייא אלין תתעבר ועל כרחו צריך להמתין לה עד שתלד אולי תלד זכר, ולראיה חתמנו באב רחמן ש' התקי"ב ליצי' בפאס יע"א וקיים, וחתום הרב הגדול זלה"ה וכמוה"ר רפאל בנו זלה"ה וכמוה"ר מתתיה סירירו זלה"ה. ומי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשהו הוא ובית דינו הצדק וחלילה לרב אחא'י נר"ו לחלוק על אביו זלה"ה ועל הרב הגדול זקינו זלה"ה, וא"כ בנ"ד אפילו נשאה בשנים הפעוטות אין מונה אלא מיום הנישואין וכבר עברו יותר מעשר שנים ומאחר שהיא מעוברת היה צריך להמתין עד שתלד אולי תלד זכר כדברי הרב, אכן טענה שטוען שע"פ ורצונה עשה רמינן שבועה עלה כאמור ולא יבטל השידוכין עד עת לדתה אם תלד זכר שלא להפסיד סך גדול ואינו רשאי כעת לא לקדשה ולא לישא אותה ואם יעבור וכו' יפרע לאשתו כל מה שהחזיק לה ע"ע ויפטור אותה בגט וכו', ולראית האמת חתמתי באחד בניסן משנת ועצ"ת ה' היא תקום

ע"ה שאול ישועה ס"ט

גם לשון התקנה דייק דקאמר ולא ימצא לו זרע דסגי שיאמר ולא ימצא לו זכר או בן אלא להורות על העובר שמצוי במעיה ודו"ק

אחר שהדברים יצאו מפי רבנן כת קדישי עליונים והם אמרו שאין רשות לשום אדם לקחת לו אשה אחרת כשאשתו מעוברת אולי תלד זכר א"כ מי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה. ועם היות שדעתינו היה הפך מזה מ"מ דעתינו בטלה מפני דעתם הרחבה המלאה לה דעת ויראת ה' ודיבורם הקל היא גופה גזירה ואין יכול דוד הנז' לקחת לו א"א בעוד שאשתו מעוברת והמשודכת הנז' לישתעי דינא בהדה ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א באדר ש' ועצ"ת ה' היא תקום לפ"ק והשו"ב וקיים

איש צעיר שאול סירירו סל"ט

יהודה ן' עטר ס"ט רפאל אבן צור סי"ט

סימן נ"ד

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין ראובן שמת בחיי יעקב אביו והניח ילד קטן הצריך לאמו ושוב מת גם הילד וכראות יעקב שמת גם הזרע שהניח ראובן בנו נכמרו רחמיו על ראובן בנו לעשות לו סגולה למ"ן ועשה ס"ת ע"ש ראובן בנו מהנכסים שירש מהילד הנז' כדי ליהנותו מזכותו במקום בן והכניסו לבהכ"ן במקום שהיה מתפלל בה ראובן בנו ולא כתב יעקב שום תנאי בעדים שלא נתנה לחלוטין לאותה בהכ"ן וזה היה ש' חלק"ת מחוקק שבה נלב"ע ראובן בנו ומקודם עשה יעקב ס"ת לעצמו והכניסו לבהכ"ן שהיה הוא עצמו מתפלל שם וקודם שהכניסו כתב תנאי בעדים שאינו נותנו לחלוטין לאותה בהכ"ן ועמד שמעון בנו אחי ראובן הנז' אחרי מות יעקב אביו ומכר הס"ת שעשה אביו לעצמו בבהכ"ן שלו וסמך על כתב התנאי שעשה אביו כנז' והיום עמד ראובן ורצה למכור גם הס"ת שנעשה למ"ן נפש אחיו באומרו שהוצרך לו לפרוע חובותיו או לצורך מחייתו ובעלי בהכ"ן אשר הונח שם הס"ת מעכבין עליו בטענה דמוקדש ועומד הוא דכיון דמודעת זאת בכל הארץ שנעשה למ"ן הנפטר היא הוכחה שהקדישו לחלוטין וכבר זכו בו בעלי אותה ב"ה לקרות בו זה יותר מל' שנה ואפי' אם היה אביו אינו רשאי

תשובה דבר ברור הוא דלא מצי שמעון הנז' לשלוח יד בס"ת שהונח בבהכ"ן בלתי שום תנאי ולא מבעיא בנ"ד שנעשה למ"ן הנפטר דפשיטא דהקדש גמור הוא לקרות בו באותה בהכ"ן לזכות הנפטר אלא אפי' בעושה ס"ת לעצמו והכניסו לבהכ"ן בסתם בלתי כתב התנאי דלא מצי לשלוח בו יד כיון שכל בני המקום רגילים לכתוב תנאי ע"ז והוא לא כתב אמרינן מסתמא נתנו לחלוטין לאותה בהכ"ן ואפי' להוציא לבהכ"ן אחרת לא מצי כ"ש למוכרו לצורך עצמו ומה גם בנ"ד שיעקב עצמו כתב התנאי בס"ת שעשה ראשון לעצמו ובזה לא עשה תנאי בודאי גמר והחליטו לאותה בהכ"ן ופוק חזי מאי עמא דבר שכל מי שרוצה להכניס ס"ת לבהכ"ן ואינו רוצה להחליטו מקדים וכותב תנאי בעדים על זה ומי שדעתו להקדישו לחלוטין מניחו סתם. ודברי היש מי שאומר שהביא מר"ן בא"ח סי' קנ"ג ס"ך שס"ת שהוחזק אצל אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בו ע"כ, התם טעמא