אבני שיש פט

כמות שהיא משוכללת ולא עלה בדעת כת"ר לפטור את ראובן בלא כלום מהשכירות והאמת הוא שאין צריך ראובן להעלות שום שכר לשמעון בחזקתו כל עוד שלא נתן לו יציאותיו דהרי איפשיטא בעיין בפ' כיצד הרגל דף כ' וכ"א דכל שזה אינו חסר אע"ג שזה נהנה פטור ויצא לנו מזה דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא אע"ג דאיהו עביד למיגר אין צריך להעלות לו שכר דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר ופטור ופסקה מר"ן הקדוש סי' שס"ג ס"ו ומינה דביורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות דאין על הבונה ליתן לבעלים בשכירות החורבה כלום דאע"פ שנהנה הוא מקרקעות החורבה שבנה עליה בניינו עד שעשאה בית דירה מ"מ לא חיסר כלום לבעל החורבה דסתם חורבה לא קיימא לאגרא והו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור ואינו צריך להעלות לו שכר לבעל החורבה כל זמן שלא נתן לו יציאותיו

איברא דבהיכא דהיה לבעל החורבה שום הנאה ממנה בחורבנה כגון שהיו הסוחרים נוטים שם אהלים ונותנים לו דבר מועט בשכירותה דצריך להעלות לו שכר כפי מה שנהנה כסברת הי"א שהביא מר"ן בסי' שס"ג ס"ז גבי הדר בחצר חבירו וכן פסק מור"ם בהגה סי' שע"ה ס"ז גבי יורד לחורבתו של חבירו וז"ל ואם דר בה הבונה אם חיסר לבעל הקרקע דבר מועט צריך ליתן לו כל מה שנהנה כמו שנתבאר בסי' שס"ג עכ"ל, ופי' כל מה שנהנה דנקט מור"ם היינו מה שנהנה מקרקעית החורבה שהיא זכות בעלי החורבה כמו שפי' הלבוש דברי רבו שהביא דין זה בסי' שס"ג ס"ז וז"ל והא דאמרי' וכו' ה"מ בשלא חסרו וכו' לפיכך א' שיש לו בית כמו חורבה והסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתן ונותנין לו דבר מועט לשכירות ובא א' ובנה שם בנין ואין יד בעל החורבה משגת לפרוע לו בניינו אין אומרים שיתן לו מה שהיו נותנים הסוחרים שכך חסרו אלא צריך ליתן לו כ"מ שנהנה דהיינו כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליה עכ"ל, והנה מקור דין זה נובע ממאי דאיתא התם בגמ' הנז' דכ"א ההוא גברא דבנא אפדנא אקקולתא דיתמי [פי' נ"י שהיה ליתומים קרקע עשוי אשפה ובא זה ובנה בירא על גבה] אגבייה רב נחמן לאפדניה מיניה ואקשינן לימא קסבר ר"ן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר [כלומר ואפי' בחצר דלא קיימא לאגרא דהא אקקולתא סתמא לא קיימא לאגרא] ומשני ההוא מעיקרא קרמונאי הוו דיירי בה ויהבו להו ליתמי דבר מועט אמ"ל ר"ן זילו פייסינהו ליתמי לא אשגח אגבייה ר"ן לאפדניה מיניה ופי' הרא"ש והוו יהבי ליתמי דבר מועט כי לא היה שם דירה ממש אלא אהלים לסחורה היו נוטים שם והלך זה ובנה בית על חורבת היתומים ולא להם לפרוע דמי בניינו ואמ"ל ר"ן שיפייס היתומים במידי דאיפייסו ולא חש לדבריו ואגבייה לאפדניה עד שנתן ליתומים שכר הראוי ליתן מחורבה א' לבנות עליה בית והוא יותר ממה שהיו נותנין קרמונאי כיון שהיו חסרים בו דבר מועט צריך הנהנה לפרוע כל הנאתו יע"ש, וכן הוא לשון רי"ו במישרים נתיב ל"א ח"ב דצ"ה ע"ד והביאו מר"ן ב"י סי' שע"א ומור"ם בד"מ סי' שע"ה ולאפוקי מס' הרמ"ה הביא דבריו הנ"י סביבות הרי"ף בפ' הנ"ל דלא חייביה ר"ן לההוא דבנה אפדנא ליתן ליתומים יותר ממה דהוו יהבי להו קרמונאי ואגבייה ר"ן לאפדניה עד שיתן להם שכר הראוי כפי תחי' הדין דהיינו מה דיהבו קרמונאי דלמה ישתנה סוף הדין לשלם יותר ממה שהפסידן יע"ש הרי מבואר שאף הפוסקים שהחמירו לחייבו יותר לגלגל עליו כל מה שנהנה לא חייבוהו אלא בהנאתו מקרקעית החורבה כמה ראוי ליתן בחורבה זו וכו' אבל לא עלה ולא יעלה על לב אדם לומר שצריך ליתן לו שכירות כל הבית כמו שהוא בנוי ומשוכלל בשש קצוות בשביל א' מהקצוות שיש לבעלים דהיינו קרקעות החורבה דלא חזיא לדירה אלא בהצטרפות בנין ד' כתלים והתקרה שהם עיקר הדירה להסתופף הדר בצלם ואפי' בשכירות מועטת כמה ראוי וכו' לא חייבוהו אלא בהיכא דהיתה לו איזה הנאה אף דפחיתא מינה אבל כשלא היתה לו שום הנאה מהחורבה אין לו שכירות של כלום דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דמשו"ה איצטריך לאוקומי הא דר"ן משום דמעיקרא קרמונאי הוו דיירי בה ודו"ק דאי לא הוו ארמונאי דיירי בה ולא הי"ל ממנה שום הנאה ועמד זה ובנאה דאין לו עליו כלום דמצי אמ"ל מה חסרתיך וכדכתיבנא וא"כ בנ"ד אין ראובן הבונה חייב ליתן לשמעון כלום בשכירות החזקה אפי' כמה ראוי וכו' אלא א"כ הביא ראיה שהיתה לו מהחורבה איזה הנאה מועטת דאז מגלגלין עליו לתת לו כפי מה שנהנה דהיינו כמה ראוי וכו' אבל לתת השכירות כפי מה ששוה היום כמות שהיא בנויה הס כי לא להזכיר דנמצא פורע שכירות על מה שהשביח הוא והיינו דכתב הרדב"ז בסי' קמ"ו דעתא קלישתא קא חזינא הכא וכי יעלה על הדעת שיפרעו הקהל שכירות על מה שהשביחו הם והרי השבח שלהם הוא ומה שפייסוה במעות עד שנתנה רשות לסתור ולבנות ולהרחיב בתנאי שלא יתבעו ממנה שום הוצאה וכו' לא בשביל כך יהיה השבח שלה ליפרע חלקה בשכירות כפי מה ששוה עתה הואיל והתנית עליהם שלא יתבעו ממנה כלום בהוצאה דאינו אלא כדי שלא תהיה ידם על התחתונה כדין יורד שלא ברשות יעש"ב, וא"כ אפי' אי הוה קי"ל כפסקיה של הרב יעב"ץ זלה"ה דאינו נותן כלום מ"מ לא יטול שכר ממה שהשביח הבונה זולת כמה ראוי וכו' וכ"ש דאפי' באתריה של הרב אין דנין בזה כפסקיה ודנין והולכים לחייב בעל החזקה בהרביע בההוצאה היפך סברת הרב וכן היו דנין ב"ד של ד' חלקם בחיים שנתמנו ע"פ הרב בחייו לחייב בעל החזקה בהרביע משום דהוה פשיטא להו שחזר הרב מסברתו או שרבו עליו חביריו' ומה גם דאיתא לתשובת הרב מוהר"ם בן חמו זלה"ה לרבו מוהר"ם סירירו זלה"ה אי הוה שמיעא ליה היה שותה בצמא את דבריהם ולא לחלוק עליהם ח"ו, ומה גם דבזמנינו זה בהגלות נגלות להם סתרי היהודים שהיהודים נוטלים עמהם בהנאה גובין מהם ההוצאות ופעמים באים עליהם בכמה עקיפין לסלק הנאת בעל החזקה במה שסוגרים המדור או לעשותו אוצר או להכניס בו גוי או אלם דלא מצי בעל החזקה לאשתעוי בהדיה ואדרבא ישראל הקונה מהגוי דטבא ליה עביד לאברוחי אריה ממצריה ולמה יפסיד הוצאתו ופסקיה של הרב כתוב אצלנו ואיתיה בהעתק הפסקים ביד נכדו בסי' קל"ז וקבלנו שאין לדון ע"פ האי פסקא ומעשים בכל יום שנותן בעל החזקה לבונה שקנה מהגוי כל יציאותיו וכל עוד שלא נתן ביציאותיו ויסלקנו אינו נותן לו כלום בשכירות ומה שנהגו לעשות משכונה בב"ד ביד הבונה לאו לאוכוחי דאי לא עשה משכונה יתן דבר בשכירות אלא דמשום דמצי מן הדין בגמר הבנין יתן לו יציאותיו ויסלקנו ונמצא יגע לריק ומשום ישוב הארץ עושים ב"ד משכונה בב"ד לבונה עד עשר שנים שאין יכול לפדות תוך יו"ד שנים ונמצא לתוספת טובה זו עושים משכונה בב"ד ודברים ברורים הם והאריכות בזה אך למותר, הח"פ צפרו בח' אב הרחמן ש' והנה אמ"ת נכון הדבר לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן נ"ג

עמדו לפני לדין ה"ר משה ן' דוד ה"ן מאמאן שבא בהרשאת חנה בת אחיו אשת הנבון ה"ר דוד בה"ר שלמה ן' מאמאן לדון עם בעלה הנז' על מה שכבר נשתדך עם ג'והאר בת מכלוף ן' עטייא וטען עליו משה הנז' שאע"פ שעברו יותר מעשר שנים מיום נישואיה כיון שנשאה קטנה מונין לה מיום שבגרה שראויה לילד ועוד שהיום היא מעוברת אולי יחנן ה' ותלד זכר, ודוד הנז' השיב שעל פיה ורצונה הלך