אבני שיש פו

לפרש לי וליורשי וכל שלא פירש אמרי' לי ולא ליורשי יע"ש, וכ"כ עוד מור"ם בהגה בסי' רמ"א ס"ז דגבי האומר לחבירו שדה זה נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת בניו נותנים לו והמתנה קיימת אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי לי ולא ליורשי קאמר שאני הכא דלא כוון רק שיתנו לו והרי נתנו ועיין ב"י סי' ר"ז סי"ז שכ"כ משם הרשב"א הרי דדוקא בנותן מתנה ומתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז הוא דאמרינן דלא כוון רק שיתנו וכו' אבל בכל מילי אמרינן לי ולא ליורשיו ועיין סמ"ע סקי"ח וז"ל אע"ג דהאומר ע"מ שתתני לי וכו' ר"ל בעלמא אמרי' כן וכמ"ש בא"ה סי' קמ"ג וגם לעיל ס"ז ולקמן בסי' רמ"ז ס"ג כ"כ הטור והמחבר ומור"ם והוא מהג' והוה אמינא דגם אמרי' כשמת המקבל דאין היורשים לקיים התנאי ולקבל המתנה כיון שאמר שתתן וכו' קמ"ל דשאני הכא וכו' וכ"כ דברי ריבות שאלה צ"ז וכתב אע"ג דאיכא איסור שבועה שנשבע למכור לפ' אמרינן דלא נשבע אלא לפ' ולא ליורשיו שהרי אפי' בענין איסור אשת אח דפ' מי שאחזו אמרי' לי ולא ליורשי וכ"פ מהרימ"ט בח"ב חח"מ סי' מ' וחי"ד סי' ה' וח"א שאלה כ"ג ועיין מטה אהרן ח"א סי' ט' וכ"פ הריב"ש בסי' רנ"ז ועיין שו"ת הרב המאסף בחי"ד סי' קפ"ח בספר בעי חיי שדקדק מדברי הריב"ש ומהר"י אדרבי הנ"ל דיש צד לומר דבהיכא דגבי מוכר פירש לו ולב"ך ובקונה לא פירש הוא או ב"ך כנ"ד יש לדון דדוקא למוכר היטב לו ולב"ך אבל הקונה היטב אלא הוא אבל לא לב"ך בזה יודו אף החולקים דאמרי לי ואפי' ליורשי דהואיל וכאן התנה וכאן לא התנה דעתו דבמקום שלא התנה אין לזכות ליורשיו יע"ש, והוסיף לנו לקח טוב דאף לדידהו דאזלי בטענת קים לי יזכו היורשים וז"ל ולענין הלכה בכל גוונא בין בהטבות הנהוגות בין במכר קרקע והתנה הלוקח בין בהלוהו על שדהו (הנ"ל) אין מוציאין הקרקע מיד הקונה דאע"ג דאיכא רבוותא דס"ל דחייב להחזיר ליורשיו קרקע בחזקת הקונה קאי ויכול לומר קי"ל כמהר"י אדרב"י ומהרש"ך ז"ל דס"ל אפי' בהטבות הנהוגות אינו חייב להחזיר ליורשיו כ"ש בשאר חלוקות דכלהו רבוותא ס"ל דאינו חייב להחזיר מלבד הרדב"ז ז"ל ואע"פ דבכל דוכתא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא הכא שאני שהלוקח בדין ירד והמוכר החזיקו אלא שטוען המוכר שתנאי היו הדברים ארעא בחזקת הקונה קיימא כמ"ש הרשב"א ז"ל וכמ"ש למעלה עכ"ל, וגם הרב בית יהודה למהר"י עייאש בחח"מ סי' י"ד דצ"ח דפסיק ותני דלי ולא ליורשיו ושחילוק המבי"ט ז"ל בזה אינו ברור וכן נוהגין בכל שטרי הטבות לפרש הוא או ב"ך ואם כתב סתם דוקא הוא ולא יורשיו עכ"ל, וע"ע בתשו' הרשב"ש סי' רע"ו ואין להאריך יותר דכיון דמר"ן ומור"ם פסקי ותנו דבעלמא לי ולא ליורשיו אין פוצה פה ואין מצפצף החותם בח' זו שנת תהיינ"ה אזני"ך קשובות לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן מ"ט

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין ראובן שלוה מעות משמעון על בגדי אשתו מנצ"ב שלה וקבע לו זמן לפרעון ומת ראובן הלוה תוך הזמן ועמדה אשתו להוציא חפציה מיד שמעון לצורך פרעון כתובתה בטענה דשלא מרצונה משכנם בעלה אצלו, ושמעון משיב דלרצונה משכנם אצלו בעלה וטוען עוד שמא בנכסים הנשארין אצלה יש די והותר לפרעון כתובתה

תשובה מתחלה צריך לדעת כתובת אשה זו מה היא אם היא כתובה כדת או אם היא כתו' קאשטילי' אשר יסודה בנוי ע"פ תקנת המגורשים זלה"ה ובהשני אופני הכתובות הנז' יש עוד אופן אחר שיש שמוסיפין תנאי בשולי הכתובה שהנדוניא שמכנסת לבעלה כארג'א מן צ'אר בוהא שאין לו רשות למכור ולא למשכן בלתי רשותה, ונאמר שאם הכתובה קאשטילייאנה ובאה האשה לתבוע מהמלוה אחר פטי' בעלה לא דינא ולא דיינא שאין תביעתה כלום שהרי כשנפטר בעלה נעשו כל הנכסים הנמצאים לו ולה אגודה אחת ועיסה אחת וכולם נאחזים בסבך התקנה לפרוע מהם כל החובות תחלה בין בשטר בין בע"פ ובהנשאר אחר פריעת כל החובות הוא שתחלוק עם היורשים כפי התקנה ואפי' לא היו לבעל נכסים אלא נכסי נדוניתה או נכסי מלוג שלה יטלו אותם הבע"ח והאשה ההיא תצא נקיה מנכסיה חנם אין כסף ואפי' יהיו הנכסים ההם תפוסים תחת ידה מוציאין מידה מכח התקנה לפרוע לבע"ח תחלה ואין צריך לומר כשממושכנין ביד הבע"ח עצמו. ואם היא כתובה כדת בזה הוא שדברו הפוס' ואיכא צדדין וצדי צדדין והוא דלכתחילה אין האיש רשאי למכור או למשכן בהמטלטלין של נצ"ב בלתי רשותה ובזה הושוו כל הפוסקים ועלה בהסכמה לדעת אחת ובפרט הג' עמודי הוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם הר"ף והרמב"ם והרא"ש: אכן בהיכא דעבר הבעל ומכר באותן המטלטלין שלא לרצונה אם המכר בטל או לא בזה באנו בסלע המחלוקת ודעת הרמב"ם בפ' ל' מהל' מכירה ה"ד ושנאה בפכ"ב מהל' אישות הל' י"ו דבעל שמכר מטלטלין של נצ"ב או מטלטלין שנתן לה משלו אע"פ שאינו רשאי אם עבר ומכר או נתן קנו הלקוחות וכתב הה"מ שכן דעת רב האי גאון בס' המקח שער ד' וז"ל אשה שהביאה לבעלה מטלטלין וכתבן בכתובת' וכן הוא שהכניס לה שום משלו וכתבו בכתובתה ובא לימלך למכור במטלטלין עלינו לומר לו אל תמכור אבל אם עבר ומכר מעצמו ממכרו קיימת דהא אמרינן לא ניתנה כתובה לגבות מחיים עכ"ל ודעת הה"מ שגם הראב"ד סובר כן, וכוותייהו פסק מר"ן הקדוש בש"ע אה"ע סי' צ' סי"ד וז"ל אין האיש רשאי למכור מטלטלין של נצ"ב ולא למשכנם ואם מכרן או משכנם מה שעשה עשוי ע"כ, הנך רואה שמר"ן הקדוש השוה המשכונה למכר ומחתינהו בחדא מחתא עם שלא נזכרה משכונה בד' הרמב"ם ובדברי הגאון ולא נראה לו לחלק ביניהם כלל

ואנן בדידן אין לנו אלא פסק מר"ן מצד קבלת אבותינו שקבלו עליהם דעתו אפי' נגד כמה פוסקים ואחרי דבריו לא ישנו: ומעתה לס' מר"ן לא נפק"ל מידי מההכחשה שבין האשה והמלוה שהיא אומרת שלא לרצונה והוא אומר לרצונה דאפילו נאמין אותה שמשכנם שלא לרצונה אינה מוציאה מיד המלוה דמה שעשה בעלה עשוי אפי' שלא לרצונה ושלה לדעתה

איברא דלדידן נמי בהיכא דאיכא תנאי בשולי הכתובה שהנדוניא כארג'א מן צ'אר בוהא ואין לו רשות למכור ולא למשכן וכו' בזה ודאי דאפי' לס' מר"ן אמרי' דהאי תנאה לטפויי אתא ומוציאין מיד הלקוחות או מיד המלוה כשמכר הבעל או משכן שלא לרצונה דאל"כ מה מועיל התנאי הרי בלא תנאי זה נמי אינו רשאי למכור ולא למשכן לכתחלה אליבא דכ"ע ומה מועלת תוס' התנאי אלא ודאי לטפויי אתא דאף בדיעבד אם עבר הבעל ומכר או משכן שלא לרצונה שהיא מוציאה מיד הלוקח או מיד המלוה דבכה"ג דאיכא תנאה מודה מר"ן לסברת החולקים על סברת הרמב"ם דלדידהו אפי' בלא תנאי אם עבר ומכר המכר בטל לעולם כל שעשה שלא מרצון האשה, ועמהם יד חזקה רבתי בדעות הרז"ה והרא"ש ור"ח ומהר"ם והרמב"ן והרשב"א ור"י וריא"ז כאשר הביא דבריהם הרב מטה אהרן בשאלה ק"ג יע"ש, וכ"כ הריב"ש בשם כל האחרונים בשאלה כ"ב וק"ן יע"ש ונפקא מינה דבאתרא דלא קבלו עליהם דעת מר"ן יכולין לעשות ע"פ רוב הפוסקים

והשתא דאתינא להכי וברירנא דבמקום דקבלו עליהם דעת מר"ן משכחת לה שהמכר בטל בהיכא דאיכא תנאה כנז"ל וכ"ש במקום שעושין כדעת רוב הפוס' שהמכר בטל בין בתנאי בין בלתי תנאי מעתה צריכין אנו לברר היכא דאיכא הכחשה בין האשה ובין המלוה או הלוקח שהיא אומרת