אבני שיש פה
Avnei Shayish 85 · אבני שיש · free full Hebrew text
Open in the reader →ליורשו אינו אלא לשון מתנה ומדכתבה סתם ולא כתב וי"א נראה דלהלכה אמרה ותקשי לן אההיא דסי' רמ"ח ס"א שכל מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה, אלא ודאי דאיירי מור"ם במפרש בהדיא בלשון המורה דלשם מתנה נתכוון כנ"ד אע"פ שלא אמר ולא משום ירושה כאלו אמרה מייתורי לישני המתנה: [המעיין בב"י סי' רנ"ג ובד"מ שם עיניו יחזו דמ"ש מור"ם בסי' רנ"ג הוא חולק עמ"ש מר"ן בסי' רמ"ח דלהרמב"ם אין חילוק בין אמר נכסי לך דמשמע לשון ירושה ומש' לשון מתנה בין אמר נכסי נתונים לך כיון שהוא למי שראוי ליורשו ולסברא שהביא מור"ם יש חילוק בין סתם למפרש יע"ש. עמרם ס"ט] **([* אישתמיטתיה להרמ"ז ז"ל מ"ש הב"ש בא"ה סי' צ' סקי"ד וז"ל ואחריו מעכשיו אבל אם אמר מעכשיו לפ' ואחריו לבתו לא מהני מלת מעכשיו שאמר לא' יע"ש
])** העולה ממאי דכתיבנא דשמחה הנז' זכתה בקרקעות אביה לבדה ואין לבן אחותה בהם כלום שהרי אמו לא זכתה כלל שמיד שמתה זהרא הנז' זכתה שמחה הנז' בקרקע למפרע משעה שנתן אביה לשניהם כאמור הח"פ צפרו כ"ב בשבט ש' והנה אמ"ת נכו"ן הדבר לפ"ק וקיים
עמדו לפני לדין ה"ר מסעוד ן' שלוש ואשתו הא' עיישא בת אברהם אסודרי מחמת שרצה לגרשה ולפרוע לה כתובתה אף היא תשיב אמריה שתטול בכתובתה כפלים שאע"פ שאין בכתובתה אלא אוו ממט' מל"פ שעומדת ע"ס תק"ם נ"ם ה"ם מ"מ אחר שעשה לצרתה כתובה מסך בוו וכבר נתחייב לזו בקוש"ח שכל מה שיעשה לצרתה יתר על כתובתה כן יעשה לה גם תטול המתנה שנתן לה יתר על כתובתה והמציאה לפני שטר מתנה שנתן לה אגב דא"ק מהט' שיש בביתה מה שהוא מלבושיה וכלי תשמיש הבית בעד מה שנתנה לו רשות לישא א"א עליה במקום אחר שלא זכה בדין לישא אשה במקום אחר עד שנתנה לו רשות, והשיב על א' והוציא כתב מסופרי המתנה שתכף שנתחייב לה בתוספת הכתובה אמר לסופרי המתנה שאינו מקנה בחיוב זה יען שמתחלה נתן לה המתנה ע"ד לתת לו רשות ואחר שנגמר הענין נכתב ונחתם חזרה ובקשה ממנו ענין התוספת וע"ז חזר תכף ופסקתי ביניהם שאין עליו חיוב התוספת כיון שחזר תכף בעוד שעסוקין באותו ענין דנתנו לו חכמים שעה להתבונן אפי' במכר כדאי' בח"מ סי' קצ"ה וכ"ש במחייב עצמו במה שאינו חייב אבל במתנה הא' שנעשית אדעתא שתתן לו רשות וע"פ רשותה נשא אשה במקום אחר היא קיימת וגובה כתובתה ומתנתה כדאיתא בא"ה סי' צ"ט ס"ב אע"פ שמגרשה שלא מדעתו כגון שסרחה עליו מתנתו שלה וכ"ש בנ"ד שמדעתו הוא רוצה לגרשה דתטול כתובתה ומתנתה דדוקא בבגדים ותכשי' שעושין להתנאות בהם האשה דאיתא בסעיף א' הוא דאמרינן דלא נתנם אלא אדעתא למיקם קמיה ולא אדעתא למישקל ולמיפק אבל במתנת קרקע וטלטל היא מתנה גמורה וגובה מתנתה עם כתובתה זולת אם מרדה בבעלה כדאיתא בסי' ע"ז שאינה נוטלת ממתנה שנתן לה בעלה וההיא דסי' ק"ז ס"ג דבנותן לאשתו מתנה אבדה כתובתה לא אמרו אלא בכותב לה כל נכסיו ולא במשייר ואפי' ליש מי שאומר שבסעיף ד' דבעינן כתב לה סך מסוים הרי בנ"ד הסך מסוים מלבושיה וכל תשמישי הבית באופן שמתנה זו קיימת וכתובתה קיימת וכשירצה לגרשה יפרע לה כתובתה מלבד מתנתה הח"פ צפרו בחדש זו שנת וינת"ן ל"ך לפ"ק
טופס והעתקת פס"ד שנכתב ע"ג שטר הטבה וז"ן הן עתה בא לפנינו נוסח שטר ההטבה ולפי הכתב הזה השני לא נשאר לבע"ח שום זכות ששטר ההטבה נכתב בהיתר גמור ואינו תנאי ולכן המקח קיים ביד הלוקחים ופקעה יד בעלי חובות כמ"ש בא' שאף שיחזיר המקח בתו' חסד יזכו בו בניו אחריו כי לא זכה בו סמחון מעולם שלא התנה אלא אם יחזיר לו סמחון יחזיר לסמחון מאהבתו אותו ולא ליורשיו (א"ה קמ"ג ב') וכ"ש לו ולא לבעלי חוביו. ועוד דוקא אם יחזיר סמחון ולא יורשיו ולא יחזיר אלא לסמחון ולא ליורשיו שכן מדוקדק מלשון ההטבה כל זמן שיתן לו ה"ר סמחון הנז' יחזיר לו המכר הנז' עכ"ל, וכיון שמת סמחון נתקיים המכר ביד הלוקח ולא נשאר לבעלי חוביו כלום וגם לא ליורשיו וקרוב לומר שאפי' אם היה נשאר סמחון בחיים ויחזיר המעות אינו מחויב ללוקח להחזיר דזה הוי קנין דברים וגם הוי אסמכתא וכמ"ש בסס"י ר"ו באומר שכשימכור יהיה מוכר לו דהוי קנין דברים ועוד הוי אסמכתא עכ"ל ואמת שיקשה לנו תי' הב"י א' שהביא הסמ"ע סי' ר"ז סקי"ג ע"ש, ויש ליישב' ואיך שיהיה הדין דין אמת שפקע יד בעלי חוביו הן מצד שאלו נצ"ב כמ"ש בא' וגם מצד ההטבה אין לו שום זכות ולאפס פנאי קצרנו במקום שיש להאריך וקיים אדר א' תקס"ה לפ"ק וקיים וח"ע החכמים הש' הדו"מ כמוה"ר רפאל בירדוגו וכמוה"ר ברוך טולידאנו וכמוה"ר פתחיה מרדכי בירדוגו ישצ"ו ונתקיי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת וקיים
וזה מה שכתבתי בענין ההטבה הנ"ל, ובענין הטבה שכתוב בה שאם תביא לי אתה או ב"ך דמי המקח אחזיר את המקח ולא כתיב שאם תביא לי או לב"ך כמו שכתב אתה או ב"ך דיפה נלמד דין זה מההיא דפ' מי שאחזו דף ע"ד ה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז דקי"ל כת"ק דאמר לי ולא ליורשי ופסקה מר"ן בא"ה סי' קמ"ג ס"ג ולא תימא היינו דוקא באיסורא אבל בממונא אפי' ליורשי דמדברי הרמ"ה שהביא ב"י בחו"מ סי' ר"ז סי"ז וז"ל כתב הריטב"א בתשובה בשם הרמ"ה גבי הא דאמרו לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן עד ג"ש הרי היא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר "אתה ולי" דלי ולא ליורשי משמע ואתה ולא יורשיך עכ"ל, ושם סכ"ז הביא לשון רי"ו וז"ל וכתב בנתיב כ"ז ח"ג מתנה ע"מ שתתן לי כו"כ עד זמן פ' ומת המקבל תוך הזמן אינו נפטר אע"פ שיתן ליורשיו כי לי ולא ליורשי כדאמרי' בפ' מי שאחזו וכן אתה תתן ומת קודם שנתן לא קיים התנאי דאתה תתן משמע ולא היורשים כ"כ הרשב"א עכ"ל יע"ש, ומה גם דגמ' ערוכה היא ב"ב פ' המוכר את הבית דף ס"ג ע"א דת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ואמ"ל ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ולמד הגמ' מכאן למוכר בית ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו וכתב רשב"ם ודוקא הוא אבל בנו אין רשות וכו' עד שיפרש לי ולבני כדאמרי' לעיל גבי מעשר יע"ש, ואע"ג דהנ"י בשיטתו על בתרא כתב עליו דדוקא גבי מעשר אמרו כך מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלל דגוף הקרקע ודאי דלוקח הוי אבל גבי דיוטא שנשארה לו אף היורש יורשם יעש"ב הביא דבריהם מר"ן הב"י בסי' רי"ד סוף סעיף י"א נשמע דע"כ לא פליגי אלא בדיוטא דהוי שיור אבל בדבר שאינו שיור מודים דלי ולא ליורשי. וכ"פ מר"ן בשלחנו הטהור סי' ר"ט ס"ז במוכר שדה לחבירו ושייר מפירותיו וכו' ואם מת מוכר א' אין לבניו כלום אא"כ פירש לי וליורשי עכ"ל, גם מור"ם בהגה שם הביא בשם הרמב"ן באומר ע"מ שדיוטא א' שלי יורשין בניו זכותו אחריו וכתב הסמ"ע דבכה"ג לא נכנסה הדיוטא בכלל המכר כלל ונשארה לו וליורשיו לדורות עולם משמע דמודה מור"ם בהיכא דלא שייר דבר מסויים דאז לא הוי אלא כתנאי בעלמא וצריך