אבני שיש פד

שאביו קנאה משותפו של שמעון בחיי ראובן זקנו אפי' בהיכא דלא חלקו ואין באותו קרקע דין חלוקה והשתא שכבר חלקו אין אנו צריכין לזה כדכתיבנא. ומאחר דאתינא להכי נאמר דהרמב"ם והטור והלבוש שלא הזכירו בן השותף משום דלא הוי מלתא פסיקתא דאיכא בן השותף דלית ליה חזקה כגון אחר מיתת אביו שהוא קם תחתיו להיות שותף לבעלים ומר"ן הקדוש כדי לכלול ג"כ השותף בהיכא דאינו קם תחתיו כגון שהחזיק בחיי אביו סתם דבריו וכתב כל אלו שאין להם חזקה בניהם יש להם חזקה והיינו שהחזיק הבן בחיי האב ודו"ק, וכפי הבא בשאלה שנמכרו כמה בתים מכירה אחר מכירה מחלק יורשי ראובן וגם בחלוקות שחולקין עם יורשיהם האלמנו' ומכניסות חלקן לבעל הב' דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וכל זה הם רואים ושותקים ולא מיחו ודאי דעלתה להם חזקה שאין אדם שרואה קרקעו נמכר ושותק אם לא שידיו מסולקות ממנו וכמ"ש מהרי"ע בחח"מ סי' כ"ו והביאו הרב המאסף בסי' קמ"ו בהגהב"י אות א' יע"ש, שכל שרואה השו' שותפו מוכר לאחרים ושמע השותף ולא מיחה עלתה לו חזקה ללוקח ומבואר שם ג"כ בהיכא דהיה השותף משכיר הדבר המשותף וגובה כל השכירות לעצמו ושותפו אינו גובה כלום דעלתה לו חזקה דלא עביד איניש שיקח חבירו כל השכירות ושותק יע"ש במהרי"ט סי' כ"ו ובהרב המאסף סי' קמ"ט בהגה"ט אות ז' ומינה נמי דאין טענת יורשי שמעון כלום על המחצית בחנות המוחזקת ביד יורשי ראובן מאחר שגובין כל השכירות לעצמן ולא פרעו לעולם לשמעון או ליורשיו דמוכחא מלתא דשל יורשי ראובן היא ועלתה להם חזקה וכדכתיבנא, הח"פ צפרו בשבט מש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק

ע"ה שאול ישועה ס"ט

עוד נמצא בשטר חלוקת החצר הנז' שא' מן היורשים מכר איזה חלקים לזולת והזולת מכרן לאבי המערער וטוענין עליו יורשי ראובן אם איתיה לחלק מי"ו שבשטר מכי' שהוצאת שקנה שמעון זקינך נוסף על החלקים למה אביך כשקנה החלק שמכר א' מהיורשים נתן כל דמי המקנה ולא חיסר מהם שיעור המגיע לחלק מי"ו שיש ממנו באותו החלק ולזה אמינא ודאי שזו טענה הנשמעת דכיון שקנה החלק שי"ל עליו ערעור בדמים אין משגיחין על ראיותיו ואיבד את זכותו כההיא דסי' קמ"ז ס"א בהיכא דחתם המערער על המכר שאיבד זכותו וכ"ש הכא שקנה החלק שמערער עליו בדמים ואע"ג דאמרי' בסי' קמ"ו סי"ח דעביד אינש דזבין דיניה, התם שהיה רוצה לקנות ולא עביד מעשה רק באמירה לבד אמר לעדים לקחתה לו מיד המוכר. אבל הכא דעביד מעשה ונתן הכסף וקם לו איבד זכותו וכמ"ש בהדיא הב"י בשם תשו' הרשב"א דלא אמרינן עביד איניש דזבין דיניה אלא בשלא קנאה דלא עביד מעשה יע"ש, וכן משמעות דברי מר"ן לקמן בסס"י קמ"ז וז"ל בא שמעון ונמלך בלוי וכו' א"ל לך וקני אותה וכו' יש ללוי לערער עליה ולא איבד זכותו שהרי לא עשה מעשה עכ"ל, מש' דכל דעביד מעשה איבד זכותו. וצויי"מ וימ"ן הח"פ צפרו וקיים

שאול ישועה

סימן מ"ו

טופס והעתקת שטר ק"ע שנתקבלה בכפר קצר אסוק וז"ן במותב ג' כחדא הוינא עד דאתא קדמנא עד אחד כשר והעיד בתע"ג ואמר בזה"ל לעדות לשי"ת באיין כאן חאדר מנאיין כאן מרי'ץ יוסף בן מסעוד ומת מההוא חולי וצוה בעת צוואתו בדעתו השלימה ומיושבת כבריא וקאל באיין לקרקע דייאלו כלו נתון במתנה גמורה שרירא וברירא וקיימא בכל חיזוקי המתנה ובכח מתנת ש"מ מעתה ומעכשיו להבתול' זהרא בתו ואחריה אם מתה הכל נתון במתנה גמו' לשמחה בתו אחותה ככל תקוני המתנה כדת וכהלכה כמתנות הנהוגות בכל ישראל עכ"ד העד הנז' ולראיה ח"פ יום א' בשבת י"ט לח' כסלו שנת נפלאו"ת לפ"ק וקיים וחתם א' ה"ר זבולון בה"ר מרדכי אסבאג וסמוך לחתימתו כתוב ושם העד הנז"ל יעקב בן יצחק ן' מאמאן והכל שריר וקיים וחתמו ה"ר סלימאן בן מסעוד בן צניוור וה"ר אהרן ן' משה ן' זנו ונתקי' החתי' בכפר אוטאט בתלת ועדים החתו' על הקיום המה כהה"ר שמואל ן' זנו וכהה"ר אברהם ן' שטרית והכרנו חתימותיהם כדחזי

ובנייר אחר נמ"ך ק"ע מעד ב' וז"ן בתלת כחדא הוינא יתבין כד אתו קדמנא שע"ך שהם ה"ר משה ן' שמואל ה"ן יתאח וה"ר יצחק ן' חיים בן הרוש והכרנו שאין להם יחוס של קורבה כלל והעידו בפנינו בתע"ג ואחר האיום בררו בעדותם שכך היה בפניהם וכן אמרו בזה"ל באיין העיד לפניהם עד א' כשר ושמו משה ן' יוסף דמתושבי קצר אשוק וכך בירר בפניהם בעדותו באיין כאן חאצ'ר מנאיין כאן מרי'ץ יוסף ן' מסעוד ן' חיון דמתוש' קצר אשוק ובעת צוואתו צוה בדעתו השלימה ומיושבת כבריא ואמר באיין לקרקע די ענדו כלו הידוע לו בכפר הנז' נתון במתנה גמו' שרירא ברירא ככל תיקוני המתנות הנהוגות בישראל מעו"מ להבתו' זהרא בתו הכל נתון לה במתנה ואם ב"מ מתה הרי הכל בכי יותן לשמחה אחותה דהיינו נכסיו לזהרא ואחריה לשמחה ובירר העד בעדותו שמת יוסף הנז' מאותו חולי ע"כ מה שהעידו העדים מפי העד, ועוד בררו בעדותם שהיו בג' כחדא כשקבלו העדות ולראיה חתמנו טו"ב בשבט שנת וקנאת"י לציון וקיים וח"ע כהה"ר שמואל הנ"ל וכהה"ר אברהם הנ"ל והכרנו חתי'

נדרשתי לחוות דעתי מה יהיה משפט הצוואה הנז' יען שיוסף המצווה הניח ג' בנות זהרא הבתו' הנז' ושמחה הנז' ויאקות אחותם ונלב"ע זהרא הבתו' הנז' ויורשיה הם שמחה ויאקות אחיותיה ועמדה שמחה ובעלה והחזיקו בקרקע הנז' מכח הצוואה ודרים בו עוד היום ולהיות שנלב"ע גם יאקות הנז' עמד בנה לתבוע חלק אמו בהקרקע הנז' באומרו ששתי אחיותיה של זהרא יירשו הקרקע ההוא בשוה ולא תטלנו שמחה לבדה, ועם היות שנראה לכאורה תביעתו נכונה מההיא דסי' רמ"ח ס"א וז"ל ש"מ שאמר נכסי לפ' ואחריו לפ' אם היה הא' ראוי ליורשו אין לב' כלום מטעם שכבר הנחילם לראשון וסיים מור"ם ואפי' אם גם הב' ראוי ליורשו שאין לו כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק, וא"כ לפ"ז שאין לב' כלום רק לראשון א"כ בנ"ד זכתה זהרא לבדה ויורשיה יורשים בשוה אבל כד דייקינן שפיר נראה שהצוואה קיימת ותזכה שמחה בכל הקרקע, חדא ממה שכתוב בצוואה מעתה ומעכשיו וקי"ל בסעיף ז' אין כל הדברים אמורים אלא באומר ואחריך לפ' ולא אמר מהיום אבל אם אמר ליה ואחריך מהיום לפ' ומכר הא' השני מוציא מיד הלקוחות וכתב הב"י משם הרשב"א דכל שכתב השיור במעכשיו אין ירושה זו מופסקת אלא מעכשיו נתנו הנכסים ליורשים ואף שכתב שיש חולקים ולא הכריע הרי מור"ם הכריע בהגה שם דסברא זו עיקר, ואע"ג שלא הזכיר מעכשיו כ"א בראשונה ולא בשניה מ"מ כיון שאין צורך לראשונה במלת מעכשיו אמינא ודאי דאכולהו קיימא מלת מעכשיו * ומה גם דאיכא למי' דנ"ד הוי כאלו פירש ואמר לא משום ירושה אני נותן אלא במתנה דאיתא בסעי' ב' דקנה הב' שהרי פירש בצוואתו מתנה גמו' ככל תיקוני המת' וכמתנות הנהוגות בכל ישראל משמע שלא תהיה מתנה זו בלשון ירושה אלא כמתנות הנהוגות וכו' ובזה יתיישבו דברי מור"ם בסי' רנ"ג ס"ו שכתב ואם פי' בהדיא שנותן לו במתנה אפי' ראוי