אבני שיש פא

בערכאות שאביו חייב להם והר"ש שהועיל בזה מחמת שהיורש יודע שחשבונותיו אמת וכיון שכן בפרעון חובו לקחם ואפי' אם נאמר שאין אותם החשבונות אמת אלא שהטעהו משעה שהטעהו באותן חשבונות זכה במעות לעצמו כי ההיא דסי' קפ"ג ס"ז דכל שמכיר השליח בטעות קודם שבאו ליד המשלח הכל לשליח וכתב הלבוש הטעם שמיד שידע בטעות זכה בהם אבל אי לא ידע בטעות ההוא ונתנו ליד המשלח הכל של המשלח שזוכה בהם מיד כשנודע לו הדבר שהרי הם בידו ועד עכשיו היו כהפקר שאין השליח זוכה בהם שלא מדעת ה"נ בנ"ד אפי' אם היתה ההלואה לכולן כיון שהניח היורש שידע מזה לא זכו משעת מיתת הגוי דאין כאן הפקעת הלואתו כיון שיש יורש יודע ובשעת הראות הר"ש חשבונותיו ליורש היו כבר המעות בידו ואי אין חשבונותיו אמת אלא שהטעהו וידע בטעות זכה בהם מההפקר

ומה שטענו עליו לתת להם הע' מתקאלים שהביאו מבית הנוצרי בשליחות השר ומת השר וזכו בהם מדין הפקר והוא השיב בזה"ל האדאך אסך מן זיהת לעסור ולעסור כלו מחסוב עלייא והב"ד פסקו שחייב ליתן להם חלקם בהסך הנז' והוא יחזור ויתבע לנוצרי בהאלעסור, דבר זה צריך ביאור אחר ביאור אי כוונת התובעים שהשר היה נושה בנוצרי הסך הנז' והם הלכו בשליחות השר והביאו הסך הנז' מאת הנוצרי אם לא הגיעו ליד השר או להיות אצלם בהלואה וביני ביני מת השר ודאי שהם לבדם הלכו בשליחות זה יזכו בהסך הנז' דאין לך הפקעת הלואתו יותר מזה דמי יודע שלא הגיעו הסך ליד השר וא"כ מהו כוונת הר"ש בתשובתו. אם נאמר שהוא מכחישם ואומר שמה שנושה השר בהנוצרי הוא מפאת לעסור והשר צירף הסך הנז' עליו מכלל גביית לעסור ואין כאן הפקעת הלואתו שכבר צירפו בחשבון על הר"ש הנז' אם ככה הם דברי התובעים והנתבע מה השיבו ב"ד שיתן חלקם ויתבע הנוצרי בהאלעסור הי"ל למרמי שבועה על מי שהוא תפוס בידו הסך הנז' ומדהשיבו כך נראה שיכול הר"ש לחזור ולהציל הסך הנז' מהנוצרי שיתבענו בהאלעסור וצ"ל שלא היה הר"ש עמהם כשגבו הסך מהנוצרי וכשיחזור הנוצרי ויתבע להאנשים הנז' יאמרו שהגיעו השליחות למשלח אם אפשר להר"ש לעשות הדבר הזה ואינו עושה הוי מונע טוב מבעליו כשאין בדבר חילול ה', ואפשר לומר שהר"ש קבל האמת בדבר הזה וה"ט שלא סידר פרט זה בשאלתו וצויי"מ וימ"ן הח"פ צפרו יע"א מש' ולישר"י לב שמחה וקיים

נאם שאול ישועה אביטבול ס"ט

מה שכתבתי על הפשרה ששלחו ב"ד לפשר ביניהם ליד הר"ש

הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם זו ביצוע כי גדול השלום ושנואה המחלוקת ומצוה עליך לשמוע דברי חכמים שפיר גזרתם להנאתך ולטובתך שהרי כל הבניינים אשר נוסדו להפך בזכותך שלא לסייעם בהטלתם היה בהנחה שכל פרש'ת העיבו'ר היתה סתומה ולא פורש מאת המלך יר"ה על מה היתה תפיסת כולכם דאיכא למימר גזירת המלך היא וחוקה חקק גזירה גזר מבלי טעם ובהכי הוא דמוקמינן כל חד בהטלתו ולא אתה תסייע לחבריך ולא הם יסייעוך כמו שמפורש במאי דכתיבנא באורך. והשתא אומרים חבריך שברור להם ולך שהדברים באו מפורשים מאת המלך יר"ה סיבת הטלתם וסיבת הטלתך שהוגד לכולכם מפי השר אשר מינה המלך לגבות מכם ההטלות שאמר להם בפניך אתם הטיל המלך עליכם לתת כו"כ על אשר נכנסתים בבית מטבע בלי רשיון המלך ולך אמר בפניהם שהטיל עליך המלך לתת כו"ך על מה שאכלת מממון המלך ממכס הסחורות ושכך היתה טענתם עליך לפני ב"ד שעמדתם לפניהם לדין ואם אמת היה הדבר הזה שהדבר מפורש מאת המלך סיבת הטלת כל אחד ואתה מודה לדבריהם לית דין ולית דיין שאתה מחוייב לסייע בהטלתם כפי מה שאתה נהנה עמהם בבית המטבע והם לא יסייעוך שאינם נהנים עמך בגביית המסים ואף אם אין אתה מודה לדבריהם מידי שבועה לא פלטת שהרי טוענים עליך טע' ודאי שפורש לכם סיבת ההטלות כאמור וכשיקבלו חרם על טענתם תשבע אתה שלא פורש לכם מאת המלך ושריו סיבת ההטלות, וגם ע"ע הי"ד מאות מתקאלים טוענים שלהם הלוה השר המעות ובידם נתנם ע"י עצמו ולא ע"י בנו שאין לבנו שום ידיעה מזה, ואם כדבריהם כן הוא אין לך הפקעת הלואתו גדולה מזה כיון דליכא יורשים שיודעים מההלואות והם הזוכים בה כיון דלהם הלוה הגוי, ואם אין אתה מודה לדבריהם משבועה מיהא לא פלטת שבידך נתן הגוי ע"י בנו ואז תזכה מכח מה שהטעית את בנו בחשבונות ובאמת כך היו החשבונות וכ"ז נשמע ממאי דכתיבנא דמכלל הן אתה שומע לאו אלא שאמרתי אגלה אזנך שהפשרה ישרה וכשרה בעיני אלהים ואדם והניח לכם וישבתם בטח ומלך שהשלום שלו ישפות לכם שלום כנהר שלום

נאם שאול ישועה ס"ט

סימן מ"ד

שאלה ראובן ושמעון שותפים בבהכ"ן והלך שמעון מעירו הוא ובניו לא"י תוב"ב ונשאר ראובן משמש בבהכ"ן לבדו והיה נוטל שט"ו מן האמצע והנשאר היה מתחלק ביניהם ואחר זמן מה קנה ראובן חלקת קרקע סמוכה לבה"כ והוסיף הקרקע ההוא בבהכ"ן הנז' וקבץ במקום התוספת אנשים מחוץ יותר ממה שהיו בראשונה ועי"ז נתרבית הכנסתה על חד ג' מאשר היה בראשונה הן מחמת שנתייקרו הרינטא'ש ע"י ריבוי הנוספין הן מחמת ריבוי השמחות שיש לנוספין הן מחמת ריבוי נדבתם חג בחג ור"ח ופורים והושענות הן מחמת ריבוי נדבת שאר אנשי הבהכ"ן הראשונים לכבודם ונדבתם הם לכבוד הראשונים מחמת קורבת השכונה שיש להם יחד בבהכ"ן א' ובכן תבע ראובן משהד"ן בזה היאך תהיה חלוקתם כי אמר ראובן שיטול מחצה מראש ממון כנגד התוס' שהוסיף בקרקע ובקהל הנאספים בו ואף שהתוספת ההיא בא לו מחמת החזקה שהיתה לו בבהכ"ן הי"ג מ"מ כיון שלא חסרו כלום ממה שהי"ל בראשונה הו"ל זה נהנה וזה אינו חסר שזה נוטל ג' חלקים בפירות וזה רביע ואינו חסר כלום ממה שהיה גובה מתחלה שהרי שיעור רביע זה של עכשיו הוא ביותר על שיעור המחצית שמקודם. עוד שאל השואל כיון שבזמן הבלשת לתפ"ץ נשללו כל הס"ת שבבהכ"ן הנז' ולא הויא הבהכ"ן הנז' חזיא למידי לפי שלא יקבצו בה הקהל בלא ס"ת והוא קנה איזה ס"ת משלו ועי"ז נקבצו באו שם קהל גדול א"כ איך יהיה שמעון עושה סחורה בפרתו של ראובן אחר שראובן הוא שעשאה ראויה לבהכ"ן ואילולי ראובן לא עבר בה איש א"כ צריך שמעון לקנות ס"ת כנגדו וכל עוד שלא קנה הכל הוא לראובן עוד שאל השואל כיון שראובן לבדו דר בעיר ושמעון אחיו עקר דירתו לגמרי מהעיר וגם שלח בכתב ידו לאמר שהוא מצווה ועומד שמעולם לא תדרוך כף רגלו הוא וזרעו בח"ל כלל ואפי' תהיה ח"ו חרב מונחת על צוארם, א"כ אין לו חלק בשררת הבהכ"ן הנז' דלא השליטו הקהל על אותה שררה כ"א לזקנים וזרעו הדרים עמהם שנהנים ממעשיהם ומתורתם שדורשין להם ומודיעין אותם חקי האלהים ותורותיו ולא נכנס בכלל זה הדר בעיר אחרת רחוקה ואין לו שום קירוב דעת עם בני קהלו, עוד טען ראובן שמתחלה היתה לו משכונה א' על הבהכ"ן מסך מה שמשכנה מורישם ביד הזולת ונמסר השטר משכונה הנז' ליד ראובן אלא שבזמן הבלשת נאבד מידו השטר משכו' ונשאר השטר מסירה האם יוכל לתפוס מנכסי שמעון כנגד חלקו באותו שטר אם לאו על הכל יורנו מו"ץ מה יהיה משפטם בדברים אלו ויבא שכמ"ה: