אבני שיש ח

כנסי פקדון זה וכו' ואפי' בנתן לה סתם כתבו האחרונים דאמרינן נמי שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא וכמ"ש הריב"ש בסי' ק"ע ודברי ריבות סי' ר"ץ ומהריט"ץ סי' נ"ד וא"כ אפי' נימא דלא זכתה בחוב זה לאמה ומונח בידה סתם כי אמר לה התקדשי לי בו ושתקה אינו כלום

העולה ממאי דכתיבנא דקידושין אלו בטלין לא שרירין ולא קיימין מכולהו טעמי דכתיבנא ומה גם שכולם אמרו שדרך שחוק והתול היה הדבר ואפילו העדים והיא תשובת הנערה שלא נערה הכסף מידה כשאמר לה לשם קידושין דלא חששא משום דדרך שחוק נעשה הכל וכ"ש שאפי' בדרך שחוק לא רצתה לקבל מידו שהכירה מבין ריסי עיניו שרוצה לצחק בה ולא נתרצית לקבל אלא מיד מסעוד הנז' שהוא גדול ונשוי ובן דעת שלא יאמר לה כלום, וכששמעה דברי הפריץ הנז' שאומר לשם קידושין לא חששא להשליך כסף כיון שלא קבלתו מידו וצור ישראל יצילנו משגי' ויראנו מתורתו נפלאות החותם פה צפרו יע"א בכסלו שנת וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדש'ה ליצירה וקיים

שאול ישועה ס"ט בכמוה"ר יצחק אביטבול זלה"ה

מה שכתב החכם נר"ו בפנים על אותה ריבה שבאה שלוחה מאמה לבחור א' שמכרה לו אמה תרנגולת בסך א'ם ושלחה אותה לו ליתן לה פרעון החוב הנז' ורצה ליתן לה החוב מידו לידה והיא לא רצתה לקבלו מידו עד שנתנו ליד א' מהמזומנים לפני הבחור ואז קבלתו, ואחר שקבלתו אמר לה בזה"ל האדו'ך לקידושין דייאל'ך ושתקה והלכה לה ופסק החכם הנ"ל שאין לחוש לאותן קידושין וכמ"ש בפנים, גם אנכי דעתי מסכמת לדבריו שכדבריו כן הוא דאין לחוש לאותן קידושין

ונ"ל דיש ראיה פשוטה וברורה בא"ה בריש סי' כ"ח בדומה לעניינינו ממש גבי האשה והחזרת חוב האשה, דאם לא שידך אותה דהיינו שלא נתרצית לו מקודם ואמר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך והרי את מקודשת לי בו ושתקה אינה מקודשת, ואם קדמו שידוכין דהיינו שנתרצית לו מקודם ואמר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך והרי את מקודשת לי אם אמרה הן בפי' מקודשת ואם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו אעפ"י שאמרה הן אינה מקודשת אעפ"י ששידך הוא תחלה, ועיין בדברי מר"ן בס"א ותמצא דברי בדברי מר"ן אין חסר אין יתר הרי להדיא אחר שקבלה חובה אע"ג שיאמר לשון קידושין כראוי שלם בלשון לי לא מהני' ואע"ג דשידך ואמרה הן, וטעמא משום שלא נתן לה ממון משלו ובעינן תרתי אמירת קידושין כראוי ונתינת ממון משלו ותהיה אמירת הקידושין בשעת נתינת ממון וכמ"ש מר"ן כנסי סלע זו והרי את וכו' דבשעת נתינת ממון הוא דבעינן אמירת הקידושין אם יהיה ממון שלו, לא כן הכא דהוי ממון שלה לא מהני אפי' אמר בשעת נתינה, הנך רואה דאפי' אמירה בשעת נתינה הואיל והוא ממונה אע"ג דשתקה אינה מקודשת עד שתתרצה לו מקודם ותאמר הן בשעת נתינה דוקא. משא"כ הכא דאמ"ל אחר נתינה אחר שקבלה אותו בפרעון חובו שכתב מר"ן דלא מהני בה שידוכין ואמירת הן. והכא לא מבעיא דאין כאן חלוקה ראשונה שכתב מר"ן כנסי סלע זו שאני חייב לך והרי את מקודשת לי דאפילו שתקה אינה מקודשת עד שיהיו שידוכין מקודם ותאמר הן בשעת קידושין. אלא נד"ז לא דמי כ"א למ"ש מר"ן בחלוקה אחרונה דאם אמר התקדשי לי אחר שקבלתו בפרעון חובה דאם שתקה אינה מקודשת וסיים מר"ן אפי' נשתדכה מקודם ואפילו אמרה הן אינה מקודשת. ונד"ז מיגרע גרע מזה. דמר"ן איירי דאמר לה לשון קידושין כראוי הרי את מקודשת לי ואפ"ה אם שתקה אינה מקודשת, וטעמא דמר"ן משום דשתי' דידה לאו הודאה היא אלא אדרבא לא חששא לדבריו מאחר שקבלתו בפרעון החוב והיינו טעמא דשתקה דזה יורה דאין לה מיחוש בדבריו, הכא נמי נימא הכי אע"ג דשתקה אין כוונתה שתתרצה לו אלא לא חששא לדבריו משום דלא נתן לה ממונו דמה שנתן לה קבלתו בפרעון חובו, והכא מיגרע גרע דמעיקרא גילתה דעתה בפירוש שלא רצתה להתקדש לו במה שלא רצתה לקבל מידו כ"א מיד א' מהמזומנים כמ"ש, וזה הוכחה רבתי דמה ששתקה לא חששא לדבריו כלל וכמש"ל הואיל ולא נתן לה ממון כ"א אמירה גרידתא, ועוד דמר"ן שכתב אם שתקה אינה מקודשת איירי בדאמר לה ל' קידושין גמורים הרי את מקודשת לי ואפ"ה אם שתקה אינה מקודשת כ"ש הכא דלא אמר לה לשון קידושין שלא אמר לי, שכתב מר"ן בסי' כ"ז ס"ד דאפי' נתן לה ממון אינה מקודשת מאחר דלא אמר לי א"כ אפי' לא שתקה ואמרה שקבלה אותם לשם קידושין ונתן לה ממונו לא הוו קידושין כמ"ש מר"ן. ואין אנו צריכין לשתיקתה, ואע"ג שכתב בהגה דיש מחמירין באם לא אמר לי והוו קידושין. הרי הפוסקים דחו אותה סברא ואמרו לאו סמכא היא, ושכ"כ מור"ם על מ"ש מר"ן אינה מקודשת ועיקר שדחה אותה סברא. ובלא"ה נד"ז לא דמי למ"ש בהגה דהמחמירין איירו בנתן הכסף משלו ובשעת נתינת הכסף אמר לה הרי את מקודשת, אבל בנד"ז דלא נתן הכסף משלו אלא שקבלתו בפרעון החוב ואח"ך אמר לה ודאי מודו המחמירין דאינם קידושין כלל. באופן נמצינו למדין דיש שני צדדי היתר דלא הוו קידושין. הן מצד דלא אמר מלת לי על לשונו ולא אמר דבר המוכיח שמושך אחריו לשון לי, וכמ"ש מר"ן בסי' כ"ז ס"ה שאם כשנתן לה הכסף אמר לה הריני נותנו לך בתורת קידושין הוי כאומר לי: וכתב הריק"ש הטעם משום דאיכא לישנא יתירא שהוא במקום לי שהכל רואים שהוא הנותן ולמה יאמר הריני אם לא להודיע שמקדשה לעצמו והוי כמו לי ע"כ, וא"כ בנד"ז לא אמר הריני, ולא דמי אלא למ"ש שם מור"ם בהגה אבל אם אמר הן קידושין לחוד אינו כלום ע"כ. והן מצד מ"ש מר"ן בריש סי' כ"ח שאם אחר שבא לידה אמ"ל התקדשי לי אינה מקודשת ואע"ג דשתקה ואע"ג אם היתה אומרת הן ושדכה מקודם אפ"ה אינם קידושין וכמש"ל, כ"ש הכא דשתקה ולא אמרה הן וגם הוא לא אמר לשון קידושין הדבר ברור דאינן קידושין כלל וכמ"ש החכם הפוסק נר"ו. ומאי דאמרן דהיכא דאיכא לישנא יתירא שהוא במקום לי, ה"מ אם בשעת נתינת הכסף אמר הריני כמ"ש מר"ן בלשונו הצח כשנתן לה הכסף וכו' אבל אם אחר שבא לידה הכסף אף אם יאמר לשון קידושין גמורים כראוי לא מהני

נקטינן מהכא דהאי קידושין דהאי ריבה אינן קידושין כלל ואין בהם שום חשש קידושין ולא ריח קידושין כלל ולמאן דתצבי הנערה הזאת תשתדך ותתקדש ותנשא ולית מאן דימחא בידה, ולראית האמת והצדק ח"פ פא'ס יע"א בח' כסלו מש' ראשו כתם פז לפ"ק וקיים

אליהו הצרפתי הד"א

שמואל אבן צור

שאול סירידו ס"ט

סימן ד'

א) העיד הי' שלמה ן' יעקב ה"ן שרביט, אן יום ו' של שבוע הבא היה ר"ח אב כאן הווא ושלמה ן' יתאת נאזלין ענד איית סגרוסין פרוטת אסריף וכלטו עליהום הי' יצחק ן' יעקב הרוש וה"ר דוד ן' מנחם ה"ן