אבני שיש ז

הוא שלו שנתנו ליד הבחור לפרוע דמי תרנגולת שבשליחותו קנאה לו ואין להבחור שום זכות בהאלדרה'ם הנז' עכ"ם עדותו וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בזמן הנז"ל והשו"ק

שאול ישועה ס"ט

ישועה אזולאי ס"ט בלא"א יהודה נ"ע

עוד בתלת הוינא ואסהיד קדמנא ה"ר מרדכי ן' משה אלבאז בתע"ג ששם היה ושם נמצא באותו מעמד ולא רצתה לקבל האלדרה'ם מיד הבחור כי אם מיד מסעוד הנז' ואחר שקבלתי ענה הבחור ואמר בזה"ל האדא'ך אדרה'ם דלקידושין ושתקה והלכה לדרכה עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בזמן הנ"ל וקיים

שאול ישועה ס"ט

ישועה אזולאי ס"ט בלא"א יהודה נ"ע

כאשר שמעתי בת קו'ל יוצאת קול באשה קול הקריה הומה בדבר ערוה החמורה נערה שנתקדשה עמדתי מרעיד לאמר איה הקדי'שה, ותכף שלחתי וחקרתי אחר הנמצאים באותו מעמד שלשה המה העדים הנ"ל וסתמו עדותם כנז"ל

ואנכי הרואה דאין מקום חלות לאותן קידושין וכמאן דליתנהו דמי מכמה טעמי דכל חד מינייהו הוי עיקר לביטול אותן הקידושין והיו כלא היו' חדא דהלכה רווחת דקי"ל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים אפי' לענין קידושין, וכמו שפסק מר"ן באה"ע סי' כ"ז ס"ד אחר שרקד וברר וטהר וזקק כל הסברות ועלתה בידו דכל דאמר הרי את מקודשת וגייז מלת לי דאינה מקודשת שאינו מוכח למי קדשה אם לעצמו אם לאיש אחר, ונ"ד גרע טפי בכל השלשה עדויות הנז"ל, אם בעדות הראשונה שהעיד מסעוד הנז' שבלשון הזה אמר האדו'ך לקידושין דייאל'ך דאין כאן הוכחה למי קדשה, וגם אין מוכח שהאשה המקבלת תתקדש באותו דרה'ם שאינו אלא כאומר לה אותן קידושין שלך הן. ולא שתתקדש היא בהם שכבר הם שלה, וגם הלשון האמור בעדות השניה שהעיד אהרן הנז' שבלשון הזה אמר הא הווא עטא'ך לקידושין דייאל'ך גרע טפי דלא משמע מיניה שרוצה לקדשה אלא כמודיעה בעלמא שהאלדרה'ם שנתן בידה מסעוד העד הנז"ל נתנו לקידושין שלה ומסעוד הנז' אין לו חפץ באותן קידושין אפי' אם שתק לא הויא שתיקתו הודאה, חדא דנשוי הוא ומושבע ועומד שלא ישא וכו' ואיך תהיה שתיקתו הודאה לעבור על שבועתו, ועוד דלאו שליח שוייה שיאמר הוא ויתן זה, ועוד דבעדותו מוכח שלא שמעו אזניו כהאי לישנא וכ"ש דבשמעם הג' עדים הנז' דברי פיהו סכלות גערו בו שלשתם למה יעשה שחוק באיסור ערוה החמורה ועוד דלא מוכח מהאי לישנא שתתקדש באותו ממון אלא כאומר שאותו ממון הקידושין שלך הוא כאמור לעיל: וגם הלשון האמור בעדות אחרונה שהעיד מרדכי הנז' שבלשון הזה אמר האדא'ך אדרה'ם דלקידושין הוא גרוע מכולם שאין מוכח מי הוא המקדש ולא האשה המקבלת היא המקודשת, שאינו אלא כאומר שהאלדרה'ם ההוא של קידושין הוא. או מחמת שנתקדש' בו איזה אשה ונקרא עליו שם קידושין כמו שכל הנשים שומרין המעה או הדרה'ם הניתן להם לקידושין ואין מוציאין אותו שאומרים עליו שזה של קידושין הוא, אי נמי קרא עליו שם קידושין שרצונו היה לקדש בו איזה אשה ולכך הכינו ועכשיו הוצרך להוציאו ומעולם אין כאן הוכחה בהאי לישנא שרצונו לקדש בו הנערה הזאת. הרי שכל הלשונות האמורות מפי העדים הנז' הבל המה ואין בם מועיל ובר מן דין בנ"ד אפי' אם היו ידים מוכיחות וקדשה בלשון שתקנו חז"ל לא הוו קידושין מטעם דהו"ל מקדש בממון שאינו שלו כמבואר בעדותו של אהרן הנז' שהוא נתן האלדרה'ם הנז' ליחיא הנז' מכיסו לפרוע לו דמי התרנגולת שקנה לי מאמה של הנערה ושלח בו יד לקדש בו וקי"ל באה"ע סי' כ"ח ס"א דהמקדש בגזל אינה מקודשת, והכא שהממון הנז' נעשה עליו שליח להוליכו לאם הנערה לפרעון חוב ושינה מדעת משלחו ושלח בו יד להוציאו לצורך עצמו דינו כגזלן כדקי"ל בחומ"ש סימן רצ"ב ס"ה גבי שולח יד בפקדון ובסי' שנ"ט ס"ה גבי הלוקח בשאלה שלא מדעת בעלים דבכולהו נקרא גזלן, ולפי"ז אפי' אם קדשה קידושין גמורים ונתרצית הנערה ואמרה הן כיון שהממון גזל בידו ואינו שלו לא הוו קידושין. וא"ת ומה יועיל עד א' שמעיד שהממון אינו שלו במקום דאיכא תרי סהדי דמסהדי שראו שקדש בממון שהיה בידו וקי"ל כל הנמצא ביד האדם חזקה שהוא שלו כדאיתא בחו"מ סי' ס"ט וכמו שכתב הר"ן הביא דבריו מר"ן סי' ל"ח באה"ע בההיא דעל מנת שיש לי מנה דכתב הטור דאם ידוע בעדים שיש לו מנה מקודשת וכתב מר"ן ב"י שהר"ן חולק בזה שכתב דכל שאנו רואין מנה בידו אנן סהדי דיש לו דכל שבידו חזקה שהוא שלו יע"ש, וא"כ הו"ל תרי סהדי שהממון שלו וחד מסהיד שאינו שלו ואין דבריו של אחד במקום שנים, וי"ל דהכא אין כאן הכחשה בין העדויות שנאמר אין דבריו וכו', אלא שזה ראה וידע שהממון אינו שלו ואלו לא ראו ולא ידעו שהממון שלו אלא שמכח חזקה דכל הנמצא ביד אדם הוא שלו לכך אנו אומרים שהוא שלו וכבר איתרעא האי חזקה בעדות העד שמעיד שאינו שלו ומה גם שהבע"ד עצמו מודה לדבריו שאינו שלו תו לא מחזקינן לומר שהוא שלו, ועיין בתשו' מר"ן סי' ח' וב"ש שם סי' ל"ח

ועוד דבנ"ד אפי' אם היה הממון שלו כיון שהגיע ליד הנערה בפרעון חוב אמה מה יועיל שחזר ואמר לשם קידושין כיון דמעיקרא קבלתו בחובה כי הדר אמר לה לשם קידושין לאו מידי יהיב לה משלו, ואפי' אם אמרה הן בפירוש וכ"ש בשתקה לבד כנ"ד דאפי' אי אמר לה כן בשעת מתן מעות קודם שתטלנה ושתקה אין שתיקתה הודאה דיכולה היא לומר אין שקלי ודידי שקלי וכמ"ש מר"ן באה"ע בסי' כ"ח ס"ג וז"ל וכן אם החזיר לה חוב שהיה לה אצלו ואמ"ל כנסי סלע זה שאני חייב ליכי והרי את מקודשת לי בו קודם שתטלנו ונטלתו ושתקה וכו' אינם קידושין עד שתאמר הן אבל אם לאחר שנתנו בידה וכו' אפי' אמרה הן אינה מקודשת יע"ש ואין לומר דשאני התם שהחוב שלה ובנ"ד החוב הוא של אמה שהרי קי"ל בחומ"ש סי' קכ"ה ס"א דהילך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד השליח זכה בשבילו של בעל החוב' וא"כ בנ"ד ממ"נ אם הנערה הנז' גדולה בשנים ויש לה יד הרי זכתה משעת קבלה לאמה בחוב זה ולאו מידי יהיב לה לקידושין, ואם היא קטנה שאין לה יד לזכות לאחרים ועדיין הוא ברשותו ואלו אמרה הן מיהא להוו קידושין כיון דהוי לאחר מתן מעות דכיון שקטנה היא אפי' קדשה קידושין גמורים משלו בשעת מתן מעות לא הוו קידו' דהו"ל קטנה שקדשה עצמה בלא דעת אביה דאינו כלום אפי' נתרצה האב אחר הקידושין כמ"ש מר"ן בא"ה סי' ל"ז סי"א ואף לסברת הי"א דסוברים דריצוי האב מהני היינו דוקא בהיכא דלא קדמה מחאה דבת לריצויו ובנ"ד שהיא קדמה ומיחתה אפי' אם יבוא אח"ך אביה ממקום שהוא ויאמר שהוא רוצה אין רצויו כלום לכ"ע וכ"ש שכבר נתרצה ושדכה להבחור ישועה אסולין ולכל זולתו קרינן ביה לא נתרצה

ואפילו אם לא מיחתה היא ובא האב ונתרצה באותן קידושין אינו כלום מטעם דהויא שתיקתה שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא כההיא דסעיף ד' שם גבי כנסי