אבני שיש עט

אמרו לנו הב"ד יש"ץ שתבעוהו ג"כ בת"ר מתקאלים ולא זכרו עתה מה פסק יצא מפיהם עליה עכ"ס דברי הב"ד יש"ץ וח"פ תמ"ת בג' בשבת י"ד יום לח' אדר א' שנת ול"א עולת"ה ב"ו לפ"ק פה ארבאט יע"א והשו"ב וחתום כראוי וקיים

וס"ל נמ"ך וז"ן במותב תלתא הוינא דתרי מינן חתימי לתתא ואתא קדמנא הח' כהר"ש נר"ו הנז"ל וא"ל האדא הווא ביאור הודאתי א' מה שהשבתי מא פיה כלאם גיר עלא דמת צ'אר אסכא האדסי מאהוסי ענדי בידיעה המוחלטת לאיין בבת אחת נקבאדנא כולנא, ויר"ה ג"כ מא ביינשי כלל טעם די עלאס נקבאדנא והאדסי די קולת חסאבלי מא ענדי צ'ראר פיה ואפשר חתא אנא ג"כ עלא דמת צ'אר אסכא, ואפשר כולנא נקבאדנא עלא ענין אכור ומא קולית דאך אסי גיר מאומד, וג"כ על תביעה די אלף מתקאל אוו נקול מנאיין שלח אחרי יר"ה קבלא יסקסיני קאלי לא תכבי מני חתא סי ואידא תכבי מני נשקיך מן צ'הריך ואח"כ סקסאני שאלות אוכרין ומכללם סקסאני עליהום ואדרבא נתכוונתי להנאתם לאיין כאנו מושבעים בעיני יר"ה באיין ענדהום לממון דלקאייד בזאף וכליה מא קולתסי האד אסי קדאם ב"ד יש"ץ מנאיין כא נרא חייבוני כא נחדאז נקול אופן הדברים כיף כאנו, ועוד בלא"ה האדסי ידוע לכל שרי המלך לאיין לקאייד כאן יתבעהום פיהא קדאמהום ולא אפשר נכון מסתיר כלל מיר"ה, וג"כ תביעה דסך י"ד מאות מתקאלים די קולת מא עטאהא גיר פידייא, אמת הוא מא עטאהא גיר פידייא וכיף מאת לגוי חווזתהא מן סאעא בפרעון חובי לאיין מא יערף פיהא גיר אנא וג"כ אח"כ תבעני פיהא בן הגוי עלא קד די קבדתהא מן יידו ווריתלו לחסאב די כא נסאל לבוה ודווזהאלי מן לחוב דייאלי והודה ג"כ בפנינו וקאל שכבר התיר שבועתו הנז"ל שנשבע וכו' בפני ששה מקרוביו לחשש שמא יש קצת שינוי בדבריו בין הביאור הזה להודאתו הנז"ל וצ"ל שכ"ז היה ג"כ בפני בדי"ץ הנז' ולראיה ח"פ תמ"ת וקיים וחתום כראוי וקיים ע"כ

וס"ל נמ"ך וז"ן נדרשתי אני ח"מ לחוות דעתי בענין הריב שבין כההר"ש אנהורי הנז"ל וחביריו: וטרם כל אסורה נא ואראה אחרי רואי אילני דמלבלבי ירעשו באשלי רברבי, ופרצו גדר המוסר לנוכח הראש ראשינו כתם פז פאר הדור והדרו נזר החכמים. ועטרת השלימים: תנא דבי אליהו רבא, היושב על כסא ההוראה מימי עדנתו ואף כי בזקנתו ולגלגו על אשר אחז במנהג הא' להשיב לכל שואל די מחסורו אשר יחסר לו לפי טענותיו ואם צדיק בריבו ובא רעהו וחקרו ונמצא שינוי וחידוש טענות חוזר לדין. ולא כסיפא ליה מלתא למיהדר להוציא הדין לאמיתו ובמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו: כאשר כבר יצא מוניטון שלו וטבעו בעולם לקבל מקטני קטני תלמידיו ומודה על האמת וכותב בפה מלא הדרי בי וזהו הודו והדרו, ומה ראו על ככה בספרים ומה הגיע אליהם מפי סופרים לענות על רב מתשו' הריב"ש סי' קע"ט שהביא מור"ם בסי' י"ז ס"ה שלא יכתוב שום חכם פסק לא' מבעלי דינין בדרך א"כ או שיכתוב לו דעתו בלא פסק כ"ז שלא שמע דברי שניהם שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך ואיכא זילותא לחכם עכ"ל

ואחזה אנכי אשית לבי כי ממקום שבאו שם תברא לדבריהם שהרי הריב"ש עצמו בסי' ה' השיב לא' מבעלי הריב על שאלתו וכתב לו בהתנצלותו אף כי אין מדרך בעלי הוראה להורות בריב אם אינו נשאל מב' הכתות וכו' אמנם להיות הדרך רחוק בינינו לא אשיבך ריקם יע"ש וכן בסי' ע"א השיב לבע"ד עצמו בלי התנצלות להיות השואל חתנו וחכם ומבין מדעתו וקים ליה בגוויה שלא ישנה דבר. נלמד מדבריו דאין כאן לתא דאיסורא ופעמים שאתה מתעלם להשיב בהיכא דאיכא מניעת הטובה כגון אם השואל מדרך רחוקה אחור ולא ישוב ריקם, א"נ מפני הכבוד כגון שהשואל ת"ח וירא שמים שהוא ודאי יחוש לזילותא דבי דינא ולא יעלים דבר, גם מדברי מור"ם עצמו תברא לדבריהם באותה הגה עצמה דאפי' בלשמוע הדיין דברי בע"ד שלא בפני חבירו דמבורר איסורו מקראי מתיר בהיכא שאינו יודע שיהיה דיין בדבר ושאם אח"ך נתרצו לדון לפניו מותר להיות דיין בדבר וכל שהוא ממקום אחר מסתמא אינו יודע שיהיה דיין בדבר ומותר לו לשמוע דברי הצד האחד וכ"ש להשיב על שאלתו דאין כאן לתא דאיסורא כמ"ש, ועי' מהר"ם מפדואה בסי' ס' שכתב דנהגו קמאי וקמאי דקמאי להשיב לשואליהם כל שהשאלה מלובשת בראובן ושמעון וממדת חסידות לחוש לתחבולות בעלי הריב אשר מסתירים לשאול בלשון רו"ש וכשיש קצת מצוה אפי' מדת חסידות אין כאן יע"ש, ובנ"ד איכא מצוה להפך בזכותא דצורבא מרבנן והרב המאסף בסי' י"ז בהגה"ט אות י"ט כתב בשם מהר"מ מטראני שכתב בח"ג סי' כ"א דעכ"ז נהגו המורים להשיב כשהמקום רחוק יע"ש וכתב עוד שם ובאות ט"ו משם מהרשד"ם בחי"ד סי' קנ"ג וז"ל הא דאסור לדיין לשמוע דברי בע"ד שלא בפני חבירו דוקא מי שמקובל לדיין לב' הכתות אבל חכם הנשאל דרך שאלה לית ביה איסור ומ"מ בענין ממון יש בו מדת חסידות אבל לענין לאפרושי מאיסורא או בעי חד לידע מעצמו אי חייב או לא ליתא אפי' מדת חסידות ע"כ וסיים הרב המאסף בדבריו באות י"ט וכתב ובזמנינו זה המנהג פשוט שחכם שנשאל על דבר אחד אפי' שנשאל מן הצד הא' להשיב דרך שאלה ותשובה יע"ש, גם הרב ברכ"י ח"מ סי' י"ז אחר שכתב באות ח' מחומר אוזן ששמעה דברי בע"ד שלא בפני חבירו דהוי איסור תורה לבכרת יש מהפוסקים והביא לשון הזוה"ק ריש פ' וישב דף קע"ט ע"ב וז"ל כל דיינא דקבל מבר נש מלה עד לא ייתי חבריה כאילו מקבל עליה טעווא אחרא למהימנותא יע"ש עכ"ז כתב באות ט' דלכתוב החכם על שאלה שנשאל אין בה איסור כמ"ש האחרונים והביאו הכנה"ג וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ סי' ר"ל עכ"ל גם הרב דרכי נועם בחח"מ סי' ח' מחזיק בסברא זו שכתב לשואלו מן הראוי שלא להשיב וכו' אמנם להפצרת השואל אחוה דעי ע"פ הנחת הטענות כאשר באו בשאלה ואם תתחדש שום טענה עד האלהים יבא דבר שניהם יע"ש, וסיים שכ"כ מהרשד"ם ח"מ קע"ח ע"כ

וכל אלו החילוקים שנאמרו בזה הוא למאן דחש לס' ריב"ש אבל מהרי"ט בחח"מ סי' ע"ט כתב בפשיטות דאין חשש זילותא דבי דינא וז"ל והדבר ידוע דהתם אין מקום לומר דכסיפא ליה מלתא למיהדר ביה כי המשיב לא ישיב אלא על הנחת השואל וגם צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו בטענות שיתחדשו אח"ך ויסתר כל דין אין בזה בושה עכ"ל, ודבר גדול דבר הנביא בסברא הלזו ותלה לה כיפי הברכ"י מסוגיית הגמ' פ' חזקת הבתים דף ל"א זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה א"ר נחמן אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא אר"ן אנן אחתינן ליה אנן מסקינן ליה לזילותא דבי דינא לא חיישינן, מתיבי ואם משנשאת באו עדים לא תצא דחיישינן לזילותא דבי דינא ומסיק דנפק ר"ן ועבד עובדא ולא חש לזילותא וטעמא טעים משום דתליא באשלי רברבי דלא חיישי לזילותא, ופסקה מר"ן להלכה בסי' קמ"ו סכ"ד יע"ש ובבאה"ג וסיים הברכ"י דקמ"ל ר"ן דאפי' בהיכא דנגמר הדין קמייהו לא מיקרי הא זילותא להחזיר הדין מאחר שהיה ע"פ טענה אחרת שהביא עדים שהיא של אבותיו וכ"ש בחכם שכתב פסקא דדינא ע"פ הנחת השואל ולא נגמר הדין לא בפניו ולא שלא בפניו כל שחוזר מחמת טענות שנתחדשו אין כאן זילותא כלל יע"ש, והשתא דאתינא להכי אמינא ודאי דבכוונה השמיט מר"ן לסברת הריב"ש ולא הביאה בב"י ולא