אבני שיש עח

שכאשר הטיל המלך יר"ה על האנשים הסך שהטיל הטיל גם על ראובן יותר ויותר מהם ואיכא למימר שהמלך הפרידם בעלילה זו וכ"א יתן בפ"ע ולהיות שהר"ש ג"כ יש לו עסקים אחרים עם השר הטיל עליו יותר דודאי גלוי היה למלך שהוא היה עמהם בעסק חצר המטבע כיון שכל עסקי השר היו ע"י פשיטא שכל דבר שיש בו ריוח ע"י השר ראובן נוטל חלק בראש ולזה המלך יר"ה הגדיל מדתו של ראובן יותר ויותר מכולם לכלול בזה כל הריוחים שהיו באים לראובן ע"י השר

וכבר כתבנו דכל שיש נדנוד ספק אין לחייב ראובן להוציא מידו אלא בראיה ברורה דכלל גדול בדין המע"ה ובר מן דין נראה לפי מ"ש למעלה דאפי' העלילה שבסי' עסק השות' אם באה אחר שנפרדו אין השות' חייב בה נר' דהיינו אם היה להם זמן קבוע לשות' אבל בנד"ז שהדבר תלוי לרצונם וכ"ז שירצו ליפרד יפרדו א"כ כיון שכן הו"ל בשעה שחלקו הרווחים הא' כאלו כבר חלקו וכל עלילה שתבוא אח"ך אין לא' על חבירו כלום ומזלו גרם כמ"ש מהריק"ש ז"ל דאפילו בעלילה שמחמת השות' אחר שחלקו אין לא' על חבירו כלום, וכבר כתבנו דלפי האמת אין זה מקרי מעסק השות' וגם את"ל שהוא ס' המע"ה וכ"ש שיש בנד"ז ס"ס לזכותו ס' זה מקרי מעסק השות' ס' שאינו ואת"ל שזה מקרי מעסק השו' שמא המלך הפרידם והוא כלל עליו חלקו בהסך שהטיל עליו ואת"ל לא כלל עליו הרי חלקו הריוח כאלו כבר חלקו השות' כיון שאין להם זמן קבוע לשות'

גם מה שטוענים עליו לאמר כי מסרם למלך טענתם מהבל תמעט דכגון זה שגילה מה שחייבים לשר לא מקרי כלל מסירות כיון שלפי האמת חייבים לשר ודעדיפא מזה כ' מור"ם בהגה סי' שפ"ח סי"ב מי שרוצה לברוח ולא לשלם לכותים מה שחייב וא' גילה הדבר אין לו דין מסור שהרי לא הפסיד רק שהוצרך לשלם מה שחייב עכ"ל, וכ"ש וק"ו בזה שלא היו רוצים לברוח ומוכרחים הם לשלם לשר ואף את"ל שמא יתפסם השר מלבד שיכולין לינצל מן השר ביד רמה כי המלך נטלם אפי' היה באפשרות אולי יתפסם השר מ"מ הוא לא עשה כלום רק גילה מה שחייבים לשר ואין זה נקרא כלל מסירות באופן שטענתם זאת יגיעת בשר להשיב עליה כי אין לראובן שום חיוב בזה כלל, ועל דברי השאלה השנית לא נתברר בדברי ראובן אם לפי האמת חייב לו הגוי או הטעה אותו שדבריו נוטים לכאן ולכאן כמו שסיים בדבריו ומה לכם אם הטעיתי אותו משמע שרוצה לזכות במעות אף אם הטעה לגוי ולכן צריך להשיב לב' הצדדים הא' דאם באמת היה חייב לו הגוי פשיטא שאין להם דו"ד על ראובן שהרי אין כאן טעות כ"א פרעון מה שהיה חייב לו ואף שהם היו רוצים לזכות מההפקר כיון שהגוי חייב לו הוא קודם ליפרע וכמ"ש בהגה סי' רע"ה היה הגר חייב ליש' בשטר או בעדים אין שום א' יכול להחזיק בשיעור החוב והמחזיק בנכסיו יש לו דין יורש ע"כ, הרי דאף בנכסי הפקר בע"ח קודם ואף דהכא אין עדים על תפיסתו נאמן הוא לתפוס בחובו במגו דהחזרתי אלא שצריך לישבע היסת אך בזה שהוא טוען שדקדק חשבונו עם הגוי ויצאו בפ' חובו שאין כאן כלל שכחה או טעות והם רוצים לזכות ובזה הם ודאי מסופקים יטילו עליו חרם ותו לא' אך אם ראובן מודה שבאמת הטעה לגוי ולפי האמת לא היה חייב לו אלא שהוא בא לזכות בהם מכח שהוא הטעה אותו בזה הדבר צ"ע דיש לדמות זה להא דכתב בהגה קפ"ג ס"ט וכן אם נתן לו מאתים לשלם לגוי והשליח הטעה לגוי ולא נתן לו רק מאה והגוי סבור שנתן לו ק"ק דהכל למשלח עכ"ל וביאר הסמ"ע משום דמעות הם של משלח עכ"ל וא"כ גם בנד"ז כיון שראובן שליח כל השותפין והוא הטעה לגוי הכל של המשלח וזוכין בו כל השות' ואע"ג דהכא הטעות הוא מחמתו ולא מחמת השליחו' מ"מ אין נראה לחלק דס"ס כיון שנסתלק הגוי באיזה אופן שיהיה המעות ברשות בעליהן

אלא די"ל ע"ז מ"ש מההיא דס"ז בהגה מי שהיה עושה סחו' עם הגוי ובא א' וסייעו והטעה הגוי במדה וכו' חולקין בריוח עכ"ל, ומי לא עסקינן התם שהיתה הסחורה של ישראל ומכרה לגוי ובמקום שיתן ליטרא נתן חצי ליטרא ונשארה הסחורה ביד ישראל ואפי"ה אמרי' שחולקין הריוח ולכן נראה דבההיא דס"ט הגוי שכח מאיליו והטעה דנקט ר"ל ששתק ולא גילה לגוי המשל על מאתים ליתן לגוי והגוי א"ל תן לי מנה שאני נושה בפ' וכיוצא בזה אבל אם הישראל הטעה לגוי כגון שנתן לו ק' וא"ל שק"ק הוא שנתתי לך וכיוצא והאמינו הגוי או שהגיה פנקס הגוי וכיוצא אז ודאי חולקין ששניהם היו גרמת הריוח זה בממונו וזה בחכמתו ויוצא לנו מזה בנד"ז שראובן הטעה לגוי יטול מ"מ חצי הריוח והחצי יתחלק בין כונס, כ"ז להלכה לברר הדין אך למעשה לא נוכל לפסוק הדין עד שיעמדו ב' הכתות לפני העדה למשפט ויסדרו טענותיהם ואם יצטרך שום דבר על משמרתנו עומדים לכתוב מה שיורונו מן השמים ולבל תהיה האמת נעדרת כתבנו בקצרה כנו"נ בד"ת כי כן ראינו לקצת מרז"ל הקילו בזה בפרט בזה"ז שרבו הדעות, וצויי"מ כי"ר ולראיה ח"פ ושו"ב וקיים וחתו' החה"ש הדו"מ כמוהר"ר רפאל בירדוגו סלי"ט ע"כ

וס"ל נמ"ך אם הדבר כמו שנסדר בשאלה אמת שהדין דין אמת לאמיתו, אך לפי שראיתי שהשאלה לא חתם עליה א' מב"ד ואפשר דאתי זלזולא לבי דינא ח"ו לכן לא יפסק הדין עד שיעמדו ב' הכתות למשפט לקיים מה שנא' שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק ונכתוב מה שיורונו מה"ש ושו"ק וחתו' החה"ש הדו"מ כמוהר"ר ברוך טולידאנו ס"ט ע"כ

במותב תלתא הוינא אנן דתרי מינן חתימי לתתא ואתא קדמנא החכם כה"ר שמואל אנהורי נר"ו והודה בפנינו בהו"ג באיין מנאיין כאן יתסארע מעא מוואלין צ'אר אסכא עלא דמית להטלה די הטיל עליהום יר"ה וסקסאווה ב"ד אמאהו טעם עלאס הטיל עליהום יר"ה השיב להם מא פיה כלאם גיר עלא דמית כדמית צ'אר אסכא, עוד חזרו ב"ד ושאלו את פיו לאייכון עלא דמית למטבע לקביח, השיב להם לא יר"ה כא יערף אילא למטבע מליח, מא פיהא כלאם גיר עלא דמית לכדמא די צ'אר אסכא עוד הודה הר"ש הנז' שכשתבעוהו האנשים הנז' ג"כ בהפסד שהפסידם בממון השר השיב להם אנא מא מסרתהומסי יר"ה סקסאני אידא ענדהום סי מתאע בארגז קולתלו ענדהום אלף מתקאל, עוד הודה הר"ש הנז' כשתבעוהו ג"כ בי"ד מאות מתקאלים של גוי א' שנתנה להם כדי שיתנו בעדה מטבעות של זהב ומת הגוי וזכה בה מדין הפקר ותפסה אח"ך הר"ש לעצמו, השיב להם אלגוי מא עטאהא גיר פידייא ומא כא יערף גיר אנא, עוד הודה הר"ש הנז' כשתבעוהו ג"כ לתת להם שבעים מתקאלים יען שהלכו בשליחות השר להביא מנוצרי א' הסך הנז' ונתנו להם הנוצרי ומת השר וזכה בה מדין הפקר, השיב להם הר"ש הנז' האדאך סך מן זיהת לעשור ולעשור כלו מחסוב עלייא עוד הודה הר"ש הנז' שכשעמד בפני ב"ד עם האנשים הנז' נשבע בש"ח באיין מא יבדלסי טענות דייאלו וויקבל סרע די יקולו סווא לפטור סווא לחיוב עכ"ס הודאת הר"ש הנז' ושאלנו את פי ב"ד שדנו אותם ה"ה החכמים השלמים הדו"מ כהה"ר משה די אבילא וכהה"ר שמואל אחיו נר"ו ע"ע זה ואמרו לנו כן היה הדבר כך השיב על א' א' ועל אחרון אחרון ועפ"ז פסקו להם שחייב הר"ש הנז' לשלם חלקו המגיע לו בהטלה שהטיל עליהם יר"ה כיון שהוא עדיין שותפם וג"כ פסקו להם שחייב לשלם להם אלף מתקאל של השר אם לא יפטרו מהשר בפרעון זה שפרעו ליר"ה, וג"כ פסקו להם שחייב הר"ש הנז' לתת להאנשים הנז' חלקם המגיע להם בע' מתקאלים הנז' והוא יחזור ויתבע להנוצרי הנז' במכס הנז' וג"כ פסקו להם שחייב הר"ש הנז' לישבע שבועת היסת על אודות י"ד מאות מתקאלים שכדבריו כן הוא. ובאגב