אבני שיש עז

איזה תביעה ישלם או לא ישלם ועל איזה תביעה ישבע או לא ישבע ושכמ"ה ע"כ

תשובה למי ששונה דברים ככתבן ירצה לומר לכאורה לחייב את ראובן לתת חלק בהפסד עם בעלי צ'אר אסכא ומטעם שהוא שותף עמהם אבל למי שהוא גמיר וסביר יראה בעין שכלו הזך דאינו כן והאמת הוא דאין ראובן חייב לפרוע ההפסד עם בעלי צ'אר אסכא שהפסד זה אינו נמשך מחמת השות' אלא מחמת שכעס המלך יר"ה על השר תפס ג"כ חביריו ומכיריו ואחר סמוך שתפס השר תפס ג"כ האנשים הנז' והטיל עליהם ההטלה הנז' מחמת שהם מודעא של השר וחילק להם ההטלה כל א' כראוי לו שראובן שהיה מכירו לשר ביותר הטיל עליו סך גדול והאנשים שהיו מכיריו קצת הטיל עליהם סך מועט ומאחר שגזר וחקק המלך יר"ה החילוק הנז' דינא דמלכותא דינא ואין להרהר אחריו כי מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשהו והבו דלא לוסיף עלה והובא בשאלת ראובן שנתרצה שאחר שנתרצה המלך יר"ה החזיר האנשים הנז' לעבוד עבודתם בצ'אר אסכא וצוה אותם שיהיה ראובן פקיד עליהם ע"פ יצאו וע"פ יבואו מזה הוכחה רבתי שאעפ"י שידע המלך בהם שהם שותפים אפי"ה חילק להם ההטלה הנז' עה"ד הנז' ואין לדון אחריו. וע"ע מה שחשבו לומר שראובן נקרא מוסר משום שהגיד ליר"ה שיש בידם ממון השר אלף מתקאלים הא נמי ליתא. דבשלמא אם ראובן הלך מעצמו והגיד ליר"ה דיש בידם ממון השר אפשר לומר בנד"ז דיש צד לקוראו מוסר אבל הכא שלא הגיד ליר"ה כ"א ע"פ שאלת המלך יר"ה ששאל אותו אם יש בידם ממון השר ברור הדבר דאין בזה צד לקרותו מוסר כמ"ש מר"ן בחומ"ש סי' שפ"ח ס"ג וז"ל אנסו המלך למוסר זה שיראה לו ממון חבירו וכו' והראה לו מפני האונס ה"ז פטור שאם לא יראה לו יכהו או ימיתהו ע"כ, ועוד שלא נתכוון זה להזיק לחבירו כמ"ש בס"ה דלא מקרי מוסר אלא במתכוין להזיק ואע"ג שכתב מור"ם לדעת ב' וי"ח וס"ל דמקרי מסור, שאני התם שלא היה ע"פ שאלת המלך כמ"ש מר"ן לשם ועמד זה ומסר לגוי, אבל הכא שהגיד ע"פ שאלת המלך כ"ע מודו דלא מקרי מסור. גם מה שטענו האנשים על ראובן הנז' שיתחייב להם מעכשיו בחלק ההפסד שהפסידו הם מחמת לעתיד יתאלם עליהם השר לגבות מהם ממונו שנתנו למלך, אין זה אלא שיחת זקנות דאם חששו לזה יבקשו רחמים שלא יתאלם עליהם ואם יתאלם עליהם יסבלו הם שהרי ראובן פטור ומותר מן ההפסד כפה"ד מן הטעמים שכתבנו וע"ע האחרון שטוענים האנשים על ראובן שמא לא היה הגוי נושה בו והטעה אותו בחשבון ומחמת הטעות הוא נושה בו. אינה טענה דבא הטוב מ"מ ואיך שיהיה כמו שהשיב ראובן שהרי נתברר שהיה נושה בו כמו שדקדק החשבון עם בנו והודה לו, ומה שאמרו שהי"ל לכפור אינו יכול לכפור בזה שאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. ועוד שהרי כשהוציא הממון מאת הגוי הוציאו הוא ועבד הגוי עמו והיאך יכול לכפור מאחר שידע בהם העבד ומלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי, ומה שאומרים שזכו בהם זה לא יעלה על לב דמהיכא תיתי שיזכו בהם אחר מיתת הגוי שהרי יבוא בנו לתובעו ע"י ידיעת העבד וא"כ אין להם שום זכות וראובן שהוציאם מחצר הגוי ונתנם להם הוא הוא הזוכה בהם מאחר שהוא נושה חוב בגוי כאמור, ולראית האמת לבל תהיה נעדרת ח"פ פאס יע"א בחדש מש' כי תשפוט עמים מישו"ר לפ"ק וקיים וחתו' החה"ש הדו"מ כמוהר"ר אליהו הצרפתי וכהה"ר ידידיה משה בה"ר מנחם מונסונייגו וכהה"ר רפאל דוד ן' עטר ע"כ

וס"ל נמ"ך וז"ן הדין דין אמת שראובן הנז' פטור ומותר מכל תביעות הנז' וכמ"ש הרב נר"ו ולראי' ח"פ בזמן הנז' וחתו' החה"ש הדו"מ כהה"ר יהודה ן' עטר

תשובה מחכמי מקנאס וז"ן על השאלה הא' נראה שראובן מב' טעמים פטור ומותר מלתת עם היושבים בחצר המטבע בהטלה שהטיל יר"ה עליהם וקודם צריך להקדים שעכ"פ המוציא מחבירו לא יוציא כ"א בדבר ברור שאין בו שום ספק וכל שיש ספק כלל גדול הוא המע"ה ואפילו בב' ספיקות לחובתו שכל שאין חיובו ברור פטור והנה בנד"ז אדרבא נר' שיש לפוטרו מב' צדדים. הא' דאפי' אם היה שותף ונו"נ עמהם נראה דפטור דהנה בהגה סי' קע"ו סי"ב כתב ב' מיני עלילות בא' פטור ובא' חייב וז"ל וכן אם קנה גניבה וחלק עם חבירו ובא אח"ך עלילה ההפסד ג"כ לאמצע מאחר שנתרצה למעשיו וכו' אבל אם חלקו שאר ריוחים ובא עלילה על א' מהשותפין שלא כדין אין חבירו חייב לסייעו בהפסד עכ"ל, מדקדוק לשונו נראה שאף אם באה עלילה מחמת עסק השות' כיון שאינו גניבה שהוא דבר דשכיח בו עלילה אין חבירו חייב שכן נראה מאו' אבל אם חלקו שאר ריוחים ר"ל שאינו ריוח גניבה ובא לחלק בין ריוח לריוח דבאופן שחייב בריוח הגניבה פטור בשאר ריוחים וגם מוכרח לומר כן דהעלילה באה בסיבת עסק השות' דאל"ה אלא שהעלילו עליו בשוק כגון שגנב והוא לא גנב או שקלל גוי פשיטא ופשיטא שאין שייכות לחייבו כלל, וכן מבואר להדיא במקור ההגה בתשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ז' שנשאל רבינו ז"ל על שמעון שקבל עי' מראובן להלוות ברבית לגוים ונתן לראובן חלקו בריוח ונפרדו ואח"ך חזרו הגוים וערערו על הרבית שהיו נותנים ולזה רוצה שמעון לחזור על ראובן וז"ל דודאי אם היה דינא דמלכותא מה שהגוים תובעין ממנו מצי למימר החזיר לי מה שנתתי לך, אבל אם ידוע שגזל הוא מה שהגוים תובעין אלא עול הוא הלכך אין ראובן חייב עכ"ל והן הן דברי ההגה ומבו' מדבריו ז"ל שאפי' שהעלילה באה מסיבת עסק השות' כיון שהיא שלא כדין פטור חבירו ובדברי הרב לא נתבאר היטב אם באה העלילה בזמן השות', אבל בדברי מהריק"ש ז"ל מבואר וז"ל בסס"י ע"ח העלילו על א' מהשות' עלילת ממון אם היה בסי' עסק השות' ההפסד לאמצע אע"פ שלא התנו אמנם אם חלקו השות' ולאח"ז העלילו על א' על עסקי השות' מיום שחלקו נסתלק השות' מהם והרי הם ככל אדם עכ"ל, מבואר מדברי הרב ז"ל דכ"ז שלא חלקו ובאה עלילה בסיבת עסק השות' אע"פ שהיא עלילה חייב ומוכרח לפי דבריו ז"ל שלא פטרו הרא"ש אלא מחמת שכבר נפרדו כמבואר בדבריו ז"ל מכלל הדברים נשמע שג' מיני עלילות הן, א' שעשו דבר דשכיח בו עלילה כגון שחלקו גניבה אפי' חלקו השות' ובאה עלילה על א' בסיבת הגניבה חייב חבירו, ב' היכא שחלקו ריוחים כמנהג העולם ובא אח"ך עלילה על א' מהם בסיבת עסק השו' אם חלקו אין חבירו חייב ואם עדיין לא חלקו והם בתוך זמן השות' חייב וכ"ז כשהעלילה באה בסיבת עסק השות' אבל אם העלילה אינה מעסק השות' אפי' אם עדיין לא חלקו פטור שכן מדוקדק מלשון מהריק"ש ז"ל והוא פשוט

והשתא ניחזי אנן בנ"ד למי דומה לנדון הא' דגניבה פשיטא דל"ד דכאן לא העליל עליהם מחמת זיוף או גניבה כי היו מתעסקים כדרך העולם במא' המלך וברשותו אך יש פנים לכאורה לומר דהוי בסיבת עסק השות' שחייב השותף אם עדיין לא חלקו אפי' בעלילה, אכן כד דייקינן שפיר נראה דלא מקרי זה בסיבת עסק השות' הוא כגון אם עשו איזה מלאכה או איזה כלי והעלילו עליהם לומר שכלי זה אינו טוב ויש בו סיגים והוא לפי האמת טוב באופן שיהיה ברור שהעלילה בסי' עסק השות' אבל בנד"ז שהטיל עליהם סתם בלא טעם ובלא שום סרך עם עסק השות' רק כנראה שנתן עיניו בעשרם כי הרויחו הרבה זה לא מקרי מחמת עסק השות' דעכ"פ הם ג"כ הרויחו ושמא מחמת חלקם בריוח הטיל עליהם ומזלם גרם ועסק השות' הוא שיהיה דבר א' שתלויים בו כלם וזה פשוט, והגע עצמך אם באו עליהם גנבים בלילה לשמע אוזן כי הם עשירים הרבה מחמת הריוח שמרויחים האם יעלה על הדעת שיקרא זה מחמת עסק השו' וכ"ש וק"ו בנד"ז