אבני שיש עו

החכם הפוסק וחייבת ללכת עם בעלה לדור בין השכנים שיעידו מי שאינו נוהג כשורה ואם תמאן יש לה דין מורדת ולא תטול אלא בלאותיה הקיימים מהנדוניא שהכניסה לבעלה הא', ולא כמו שדן החכם הפוסק שכל נכסי בעלה הא' חשיבי נדוניתה וזה הוי דבר שאין לו שחר דמה שאמרו כתובתה על נכסי בעלה הא' היינו כשירצה לגרשה לא תטול כלום משלו אלא מנכסי בעלה הא' ואם היו הנכסים יתרים על כתובתה לא תטול כ"א סך כתובתה והיתר יטלנו היבם ואם לא הגיעו הנכסים לסכום כתובתה מזלה גרם. אבל לעשות כל נכסי בעלה הא' מכלל נדוניתה זה לא שמענו דא"כ אין כאן כתובה רק נדוניא ואיך הותר לו לשהות עמה בלא כתובה אם שעבוד כתובתה אינו רק על נדוניא, וקושטא קאי דהתורה אוקימתיה ליבם במקום אחיו המת וזוכה הוא בכל נכסי אחיו המת ועליהם חל שעבוד כתובתה ונדוניתה הויא כמו שהיתה אצל בעלה הא' וכמו שאם מרדה בבעלה הא' לא תטול אלא בלאו' הקיימים ה"נ כשתמרוד ביבם לא תטול כ"א הנשאר קיים מנדוניתה, והעליה שנתן לה חמיה סמוך לנישואין יום או יומים כנראה מזמן המתנה שהוא י"ד בחשון תקס"א וזמן הכתובה י"ו חשון תקס"א מוכרח שמחמת הנישואין היתה ומכלל נכסי היבם היא וכ"ש שיש עדות מספקת שמחמת הנישואין היתה לכבוד בנו ולא לסיבה אחרת ודברים ברורים הם הח"פ צפרו באדר ב' שנת והנה אמ"ת נכו"ן הדבר וקיים

נאם שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן מ"ג

שאלה ראובן היה משרת לשר העיר וכל מוצאיו ומובאיו ע"י הן ענייני השר הן ענייני המלך יר"ה וכשרצה השר לקבוע צ'אר אסכא עמד ראובן הנז' עם ד' אנשים ותווך בינם ובין השר והטיל השר מלאי לכיסם הוא ובנו והיו האנשים ארבעתן נותנין לשר ולבנו סך מה בכ"ח וראובן הנז' היה נוטל חלק עמהם בריוח וכשרצה השר לעשות הדבר הזה נטל רשות מאת המלך יר"ה ונתן לו רשות מספיק לעשות כחפצו ורצונו לאח"ז כשבא אדוננו המלך יר"ה לעיר תפס שר העיר והסופר שלו ותפם לראובן הנז' ולד' אנשים הנז' אחר עבור ג"י הביא המלך את ראובן לפניו ואמ"ל שלא יכחיד ממנו דבר מכל אשר ישאלנו ואם ב"מ יכחיד ממנו אשר דיבר יענישנו עונש גדול ובתוך הדברים שאל אותו אם יש ביד האנשים המתעסקים בצ'אר אסכא ממון של השר ואם יוכלו לתת אלף מתקאלים האנשים הנז', והשיב ראובן ואמר אדוני המלך יש בידם אלף מתקאלים מממון השר בתורת עי' וע"מ ששאלת אם יש ספק בידם לתת אלף מתקאלים אדוני יודע אבל ידיעתי היא שאין להם מה ליתן שכל מה שהיו מרויחים נוטלו שר העיר בשכר מעותיו ובשביל שלא היה מחליפם באחרים ולא היו מרויחים כ"א שט"ו, מיד שלח המלך משרתו שיוליך ראובן והד' אנשים לשר א' וצוהו לאמר שיגבה מראובן ג' אלפים מתקאלים ומן הד' אנשים יגבה אלף מתקאלים שנושה בהם השר ויתנו אלף מתקאלים אחרים משלהם וכן היה, ועכשיו תובעים האנשים לראובן שיתן חלקו עמהם בהפסד שבא מחמת השות' וראובן משיב מי יאמר שההפסד בא מחמת השותפות שהרי לא נמצא עולה ולא זיוף בידם ולא נתפסו כ"א מחמת עשרם שהיו מוחזקים בעיני הגוים שהם עשירים מופלגים והוא שהיה מוחזק יותר מהם הטיל עליו ג' אלפים והם אלף או אפשר שתפסם מחמת שנאה שאוהבי השונא לשונאים יחשבו והוא שהיה אהוב הרבה הטיל עליו הטלה גדולה והם שאינם כ"כ הטיל עליהם הטלה קטנה שהרי תפס גם את הסופר שלו והיה מחפש אחר גוים אחרים שהיו אוהביו לתופסם וראיה לזה שהרי לא תפסם קודם לכן כ"א אחר ששנאו ותפסו אז תפס כל הקרוב אליו, עוד משיב ראובן שהיה ידוע לכל שהיו שותפים וחברך חברא אית ליה ובודאי שמע המלך ואפי"ה חילק אותם בהטלה ועוד אומר ראובן שבודאי ידע המלך יר"ה שהוא שותף עמהם שהרי אחרי שנתנו הממון שהטיל עליהם שלח המלך להחזירם לעבודתם כבראשונה ובפי' אתמר שראובן הוא הראש ע"פ יצאו וע"פ יבאו, עוד תובעים אותו על שהגיד למלך שיש בידם ממון השר ואפשר לאח"ז יתאלם עליהם השר ויתבע ממונו שהי"ל בידם ויאמר שהמלך לקחו באלמות ונמצא שההפסד בא להם מחמת דברי ראובן לכן יתחייב להם מעכשיו שאם יבוא הפסד שחייב בו, וראובן משיב וכי עלה ע"ד שהמלך יאמר שתתנו מה שבידכם מממון השר לא קצרה יד המלך לתפוס אותו עד שיתן כ"מ שיש לו כמו שעשה אח"ך שתפס אותו עד שנתן סך גדול ואני סברתי שעיקר השאלה היתה לידע עושר השר כמה הוא כמו ששאל אותי על עניינים אחרים של השר ואדרבא הוא נתכוון לטובתם ומיעט בעשרם שאינם נו"נ בממונם אלא בממון השר וצריכין ליתן לו ריוח בשביל מעותיו. ועוד משיב ראובן שא"א שיטמין מן המלך שקודם ג"י לתפיסתם שלח המלך לשר להוציא הוצאות ולא היה בידו מעות ושלח השר שלוחו לאנשים הנז' והשיבוהו שאין בידם מזומן מה ליתן לו וכעס השר ואמר לשליח לך אמור להם שיתנו לי אלף מתקאלים שלי שהיא בידם בתורת עיס' אין לי חפץ בריוח והי"ז במושב גדולי המלכות וא"כ מוכרח היה שלא להטמין מהמלך שהרי התרה בו שלא יכחיד ממנו כלום, עוד טוענים האנשים על ראובן הנז' שסמוך למיתת בנו של השר הלכו ללוות ממנו מעות סך מה ליתן לו בהם מטבעות של זהב והוליכו ראובן עמהם לתווך ביניהם כמנהגו והשיב להם הגוי עכשיו איני פנוי לעת ערב חזרו אצלו ונתן להם המעות אחר עבור ג"ש או ד"ש מת הגוי ועכשיו תפס ראובן המעות ואומר שהיה נושה בגוי ואומרים האנשים הנז' כיון שזכו במעות כשמת הגוי אין לראובן בהם כ"א חלק בתוכם כמו שהיה נוטל בשאר ריוחים וראובן משיב שמעשה שהיה כך היה שהלך הוא וא' מהאנשים הנז' אצל הגוי ומצואוהו חולה וא"ל גוי א' יש לו איזה זהב רוצה למוכרו תן לנו מעות במה לקנות והריוח לאמצע כמנהג והשיב להם כל ממון שבעולם אין נחשב לו לכלום נגד צערו וצרתו כי באו מים ע"ן, השיבו ראובן ואמ"ל תן לי המעות מפאת החשבון שיש לי עליך וכל מה שנקנה במעות הריוח לאמצע והאי רווחא אתי לך ממילא השיב הגוי עד שיבוא בני לעת ערב הלך ראובן ואחד מהם ונכנס ראובן לחצר הגוי והאחד עדיין מבחוץ והוציא בן הגוי ועבדו הממון ונתנוהו לראובן וראובן הוציא ונתן ביד הא' להוליכם ואחר עבור ד"ש או ג"ש מת הגוי אח"כ בא בנו וא"ל תן לי הממון שלקחת א"ל ראובן אותו הממון הוא ממה שחייב לי אביך והוציא חשבונותיו ופנקסותיו והראה לו שאביו חייב לו וא"כ ראובן אומר שיזכה בהם שהגוי נתנם בתורת פרעון ואפי' לפי"ד שנתנם בתורת הלואה לצורך השות' אחר שבנו תבע אותו ולא נפטר ממנו עד שהוציא החשבונות שאביו חייב לו א"כ זיכה לו המעות בחובו, והם משיבים למה לך שתודה לבנו אלו אמרת לו אינם בידך ואנו היינו כופרים והיינו אומרים אביך חייב לנו, השיב ראובן א"א לי לעשות כן שהגוי יודע שאני שותף עמכם ויתפוס אותי בערכאות לישבע ואיני יכול לישבע לשקר ובפרט שהיה ספק בידו לעשות דין לעצמו ורצונו וגם אתם לא הייתם יכולים לכפור ואני שהאמין אותי מצד שהיו כל חשבונותיו בידיעת הגוי הסופר שלו, משיבים הם לראובן מי יאמר שהגוי תבע אותך, משיב ראובן כיון שהדבר ספק הוא לכם הטילו חרם על כל מי שטוען טענת שקר, עוד משיבים הם ואומרים מי יאמר שמה שאתה אומר שהגוי חייב לך אמת הוא אפשר שהוא שקר והטעית אותו בחשבון, משיב ראובן ע"ז ומה לכם אם הטעיתי אותו עכ"פ הייתם חייבים לגוי ואותו ממון זיכה אותו לי, ועתה יורונו רבותינו מ"ץ על