אבני שיש עה

בהגהב"י אות כ"א ובסי' ס"ו הגהב"י אות ס"ט ובסי' ס"ז הגהב"י אות ט"ל ובסי' קנ"ד הגהת הטור אות ס"ו ולכל הדברות ולכל האמירות שנאמרו לתרץ דברי מר"ן אתי נד"ד ככ"ע והנה יש בידי העתק מעשה אומן הרב הגדול מוהריב"ע זלה"ה שדן בתשובתו הרמת'ה כדברי הרדב"ז ומהרימ"ט הנ"ל וקבע דבריהם להלכה, גם יש בידי פסק מרבותינו ב"ד של ד' חלקם בחיים שדנו הלכה למעשה כהרדב"ז בנדון ה"ר יעקב ה"ן שרביט נ"ע שהיה חייב לגוי א' וגבה ממנו ג' חזקות שהיו לו בעד חובו בערכאות וחזר הגוי ומכרן לבנו ועמד החה"ש הדו"מ כהר"ש אביטבול מדבר בעד אחיו לטרוף מהבן מכח שטר קדום שהיה נושה ביעקב הנז' ולא זכה בדין לטרוף משום דאתי הבן מכח הגוי ומצי אמר אי שתקת וכו', גם חכמי מקנאס הסכימו לזכות הבן הנז', ומהשתא קם דינא אחוור דינא דזכה כהר"ש במקחו ואין כח לב"ח לטרוף מידו ואי לחשש דמשקרי ומצלי דינא לא מבעיא לדעת הרא"ש ורוב הפוסקים דקיימי בשיטתיה דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא ולא מרעי נפשייהו אלא אפי' להרמב"ם דסובר דצריך שיעידו עליהם שאינם ידועים בקבלת שוחד וכו' בנ"ד הרי איכא עדי ישראל שמעידים ששם היו בשעה שנידונו ודקדקו חשבון מה שנושים בדוד ולא כפר בכלום ומשום דשטרי ישראל לא שוו בדיניהם הורידו הגוים ב"ח לקרקע אף שהוא מכור ביד ישראל וזכו בדינם וכ"ש דמר"ן הקדוש בב"י השוה דעת הרמב"ם לדעת הרא"ש דאיכא למימר אה"נ דסתם גוים מקבלי שוחדא מיהו היכא דהוו דייני ואזלי ולא אשתכח עלייהו ריעותא לא מפקינן להו מחזקת כשרות אלא בראיה עכ"ל, וכן כתב הרשב"ץ ח"א סי' י"ב והרב קרבן נתנאל הביא דבריו הרב בית אהרן בסי' זה ובקונטרס מאמר המלך שבסוף הספר כ' דהרמב"ם דאינו מצריך שיעידו עליהם שלא קבלו עליהם אלא שלא יהיו מפורסמים בקבלת שוחד עכ"ל הרי דדייקי לישנא דהרמב"ם שכתב ואינם ידועים בקבלת שוחד היינו שאינם מפורסמים בקבלת שוחד אבל סתמייהו להכשיר דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא והוי כדעת הרא"ש, וכן יש לנו לפרש בדברי מר"ן הקדוש שהביא בשלחנו הטהור בסי' ס"ח ס"א ד' הרמב"ם ככתבם וכלשונם כמו שפי' הוא בעצמו בלשון הרמב"ם ומהשתא לכ"ע מסתמא אמרינן דלא מרעי נפשייהו לא לאצלויי דינא ולא לסהדותא וכי אשתכח עלייהו שום ביש ונפיק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא אמרינן איתרע חזקייהו מכי נתפרסמו בזה וכ"ז שלא נתפרסמו שטרותיהם כשרים ומה גם האידנא דאיכא עלייהו אימתא דמלכא שופט בצדק דאי אשתכח עלייהו שום ביש מענישן עונש גדול, ומה גם למה שכתב הרדב"ז בסי' ס"ז דמנהג קדום הוא לדון ע"פ השטרות העולים בערכאות כל מידי דממונא חוץ מגיטי נשים דאיסורא נינהו וכו' ואפי' שלא יהיו בהם התנאים שהזכירו רז"ל דנין על פיהם מטעם שאם היו יודעים שאין אנו דנין ע"פ שטרותיהם נפיק מינה חורבא וסכנה לדייני ישראל ולכל הקהלות אשר תחת ממשלתם עכ"ל, ושכן כתב בהגהות אשרי וז"ל תקנת חכמים הוא שתקנו בשטרות העולות בערכאותיהם שיהיו כשרים לפי שהגוים מקפידין על עשיית שטרות שבערכאותיהם אם נפסלים ע"כ, ולמפורסמות א"צ ראיה הח"פ צפרו במרחשון שנת וישרי"ם למוצאי דעת וקיים

נאם שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן מ"ב

הובא לידי מה שפסק כהה"ר יוסף הכהן בדובדו בדין יבם שנשא את יבמתו ובשטר כתובתה כתוב שבועה שלא ישא וכו' כשאר כתובות ונתקוטט עם הא' וגרשה ובשעת נתינת הגט אמ"ל הרי את מותרת חוץ מפ' ונפסל הגט וכאשר נתעוררו מתנומתם וידעו שנפסל הגט רצה להחזירה ועכבה עליו היבמה מכח שבועת שלא ישא וכו' ופסק להם מהרי"ך הנז' שהדין עמה וחזרת אשתו הויא כנושא אשה אחרת עליה שיפרע לה כל מה שהחזיק וכו' ויפטור אותה בגט וע"פ הוראתו לקחה כל נכסי בעלה הא' לפרעון כתובתה והבעל צועק איני נותן אלא ע"פ ד"ת וביני ביני חזר היבם ורצה להחזיר יבמתו הנז' ולהדירה בין השכנים ומרדה בו והורה גבר מהרי"ך הנז' שכל נכסי בעלה הא' חשיבי כאלו הכניסתן לו בנדוניא ואף עלייה א' שנתן חמיה לה בסמוך לנישואין פסק לה שתטול מכלל נדונייתה וכשל עוזר ונפל עזור שהגיעו דבריו לחכמי מקנאס כמוה"ר רפאל בירדוגו וכמוה"ר ברוך טולידאנו וכמוה"ר פתחיה בירדוגו וכמוה"ר שמואל ן' וואעיש וכתבו דאין בכלל שבועת שלא ישא החזרת גרושתו וכ"ש ביבמה שאשה הקנו לו מן השמים ואינו חייב לישבע שלא ישא ובטעות נשבע, ומה גם דנפסל הגט שאין כאן חזרה דעדיין אגידא ביה ומה שהגבה אותה החכם הנז' בעמוד והחזר קיימא ואם מרדה לא תטול כ"א הנשאר מחפצי נדוניתה שהכניסה לבעלה הא', והגיעו הדברים למתא ארבאט והסכימו כמה"ר יוסף אלמאליח וכמוה"ר משה די אבילה, וגם במתא פאס הסכימו כמוה"ר חיים דוד סירירו וכמוה"ר יהושע אחיו וכמוה"ר יהודה ן' עטר וכמוה"ר שמואל ן' זמרא וגם שנים מחכמי דבדו הסכימו עם החכמים, וזה מ"ש אני ע"ע זה

הדבר ברור דמי שנשא על אשתו אשה שניה אפילו אינה יבמה וגירש את הראשונה דרשאי להחזירה אע"פ שנשבע לב' שלא ישא א"א עליה שהרי אין כוונתו על אשתו הנשוהה לו ולא עלה על לבו בשעה שנשבע לב' לגרש את הא' כדי שנאמר שנשבע גם עליה שלא ישאנה. וא"כ אף מי שעלה בדעתו לפרש שלא ישא א"א כל אשה במשמע ע"כ יודה דלבב הנשבע לא כן יחשוב דודאי אין כוונתו מסכמת לזו ואנן בעינן שיהיה פיו ולבו שוין בשבועה דכל שחיסר א' מהן או פיו או לבו לאו כלום הוא כדפסק מר"ן ביו"ד סי' ר"י ס"א וכ"ש דקושטא קאי דאפי' מאמר פיו של נשבע שלא ישא א"א אינו אלא על שאר הנשים שלא ישא מהם ולא על הנשואה לו מקודם דמשמעות שלא ישא להבא משמע שלא לעשות ולא מן העשוי כבר כגון זו שכבר היתה נשואה לו, ומה גם דלשון שלא ישא שייך בנושא מחדש ולא במחזיר גרושתו דחזרה הוא דשייך ביה וכן אנו דנין והולכין מימות הרבנים המובהקים רבותינו ב"ד של ג' חלקם בחיים שדנו הלכה למעשה בהר"ש ן' מאמאן נ"ע שהרשוהו להחזיר גרושתו שאין שבועה חלה עליה. וזה ימים מקרוב שאירע בפאס יע"א נדון כזה ונדרשתי על זה ודנתי שרשאי להחזיר בראיות ברורות מתשו' הרשב"ץ בסימן ק"ע הביאה מר"ן ב"י בי"ד סי' רי"ח משם הרשב"ץ גם מתשו' מהרימ"ט ח"א סי' ז' וסי' נ"ה גם בדברי הט"ז סי' רי"ח וממה שקבלתי מרבותי הלכה למעשה ואין פוצה פה ומצפצף ומה גם דקי"ל מצוה להחזיר גרושתו כמו שדרז"ל מפסוק ומבשרך לא תתעלם, וא"כ אפי' אם היה נשבע בפי' שלא להחזיר גרושתו מתירין לו שבועתו וכמ"ש הרשב"ץ בח"ג סי' ט' יע"ש כל זה אפי' בנושא אשה שאינה יבמה שחייב לישבע שלא ישא אבל בנ"ד שהיא יבמתו ושלא כדין חייבוהו לישבע שלא ישא שהרי אשה הקנו לו מן השמים וכמ"ש אצלנו בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ א"כ הו"ל שבועה בטעות דאלמלא ידע שאינו חייב לישבע לא הוה אסר נפשיה בשבועה שלא ישא וא"כ הו"ל שבועה בטעות אא"כ הודיעוהו שאינו חייב וחייב עצמו לרצונו במה שאינו חייב, וכ"ש דאין אנו צריכין בנד"ז לכל מאי דכתיבנא דכיון דמיפסל הגט פשוט הוא דאפי' לדרדקי דבי רב דקיימא בדוכתה כמו שהיתה וכמו שלא נתגרשה מעולם, וזו ראיה חותכת שאין הח' הפו' יכול להכחישה ואי אפשר לשחוט'ה שתעשה שמוט'ה ובמקום דאית דין שרשאי להחזיר לית דין שפסק החכם הפוסק שיפרע לה כל מה שהחזיק לה ויפטור וכו' ובעמוד והחזר קיימא כל מה שהגבה אותה