אבני שיש עד

סימן מ"א

בתלת כחדא הוינא ואסהידו קדמנא כה"ר משה צבע וכה"ר משה ה"ן ליסאר נר"ו והעידו בתע"ג וברורה בזה"ל שהם היו מצויים בשעה שנידונו כה"ר דוד בן אהרן וידיע ן' כ'ני עם הגוים שהיו נושים בו לפני הפליל וזיכה הפליל להגוים לירד לקרקע של דוד הנז' וזכו הגוים בדיניהם בקרקע הנז' ושלח הפליל עמהם ב' ערכאות ובאו וסגרו הבית של דוד הנז' לקנותו בחזקה כי כן המנהג בדיניהם ונשאר הבית סגור קרוב לב' חדשים והמציאו הגוים הנז' כתבים שלהם לפני הפליל וימצא כתוב בהם שהם נושים בדוד מאה וחמשים מתקאלים מ"מ ואח"ך הלך כה"ר שלמה ה"ן עטר בכמוה"ר יהודה נר"ו ופרע לגוים הסך שהיו נושים בדוד וכתבו לו איחאל'א על האלעק'ד שלהם עכס"ע העדים הנז' ולראיה ח"פ תמ"ת שלהי תשרי ש' רכוש"ם לפ"ק וקיים וחתו' ע"ז החה"ש כהה"ר רפאל אהרן מונסונייגו וה"ר שמואל אדהאן

נדרשתי לחוות דעתי מה יהיה משפט כהר"ש בהקרקע הנ"ל שקנאו תחילה מבעליו דוד אדהאן הנ"ל בעידי ישראל וקמו ב"ח הגוים בהאלעקו'ד שנושים בדוד הנ"ל בדינם לפני הפליל ושלח עמהם עדי הערכאות לסגור הקרקע ההוא כדי לזכות בו ונסתלק הר"ש הקונה הנז' ממנו מחמת דלא שוה כלום שטר מקנה שבעידי ישראל בדיניהם והוצרך לפרוע חובות הגוים וכתבו לו האליחאל'א על האלעקו'ד להקנות לו כל כחם ומכח זה נתקיים בידו הקרקע הנז' ועכשיו באו ב"ב הנושים בדוד הנז' מכח קדימת שטרותיהם לטרוף הקרקע מהקונה הנז', והוא משיב אנא מכח הגוים אתינא דלא מציתו לאישתעויי דינא בהדייהו בשטרותיכם שבעדי ישראל דלא שוו כלום בדיניהם וגם אין דין טרפא בדיניהם ודיני עמכם כדינכם עמהם, והיתה תשובתי שהדין עם כהר"ש הקונה דאתי מכח הגוים וכיון שלא יועילו הב"ח הנז' עם הגוים כך לא יועילו ולא יצילו עם הר"ש הנז' הבא מכחם ודיינינן ליה בזכותו בכל מה שהיה יכול לזכות בדיני גוים כמו שמפורש היטב בסוס"י שס"ט בהגה וז"ל ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר לישראל השטר אע"פ שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני גוים אע"פ שבא מכח גוי מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גוים הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני גוים שהוא דינא דמלכותא עכ"ל. ומדהביא מור"ם דין זה בסתם משמע שכן היא דעת מר"ן בדין זה ועיין מהר"ם לובלין סי' כ"ב שפסק כן יע"ש, וטעמא רבא איכא לאוקומי האי דינא אליבא דכ"ע אפי' למ"ד לא אמרינן הבא מכח גוי אלא לגריעותא משום דהכא מצי אמר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאישתעויי דינא בהדיה כדאי' בכתובות דק"ט וכמו שפסק הרב הגדול מוהרדב"ז שנדפס מחדש בסי' ת"ק וז"ל שאלה ראובן יש עליו כתובת אשה ובעל חוב ומכר קרקע שהיה לו לגוי ואותו גוי מכר הקרקע ההוא לשמעון ובאים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אנא מכח הגוי קאתי ואין לכם כח לדון עם הגוי לפי שאין דין טירפא בערכאותיהם וישראל הבא מכח גוי הרי הוא כגוי יורינו רבינו וכו'. תשובה הדין עם שמעון משום דמצי למימר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאישתעויי דינא בהדיה, והכי איתא בההוא דאבדה לו דרך שדהו [כתובות דק"ט] ותו דמה יועיל שנוציא משמעון והרי שמעון חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטרתא למה לי הלכך יעמוד שמעון בשלו, וליכא למימר בנ"ד עד שיעשו פשרה שהרי הגוי לא ירצה לעשות פשרה כיון שהדין עמו ושמעון לא ירצה לעשות פשרה כיון שהגוי מעמיד לו קרקעו. ולא דמי למאי דשאילו מקמי מר מתתיה הכתובה במרדכי פ' חזקת הבתים [הוא מה שפסק מר"ן בסי' קנ"ד סי"ח בשם גאון דדילמא לא ירצה הגוי להחזיר המקח ולא לבנות לסתום החלונות, אבל בנ"ד שישראל חוזר על הגוי ליקח מעותיו הדבר ברור שיחזור הגוי ויקח את ביתו אלא אדרבא דמיא להך שאלה אשר הסכימו עליה כל גדולי צרפת משום דינא דמלכותא יע"ש, ואין הדעת סובלת שנכוף אותו בכח חרם שלא יחזור על הגוי ויפסיד מעותיו ואפי' לדעת ראבי"ה דלא אמרינן ישראל הבא מכח גוי דינו כגוי אלא היכא דהורע כחו אבל ליפות כחו לא אמרינן ה"מ היכא דהחזיק הגוי שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ריב"א וק"ל עכ"ל הרדב"ז [גם הרב משנה למלך הל' טוען ונטען פט"ו הלכה י"א האריך למעניתו ומסיק כדברי הרדב"ז] נלמד מדבריו דנ"ד אתי ככ"ע מתלתא טעמי דכל חד מינייהו הוי טעם כעיקר לדון אפי' למעליותא אפי' מאן דסבר בעלמא דדוקא לגריעותא יודה בהיכא דאיכא האי סברא דאי שתקת וכו' משום דעכ"פ הקונה מהגוי חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית מישראל כאמור לעיל' גם הרמב"ן במיוחסות סי' ט"ז כתב דמשום דמצי אמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי וכו' דנין אפי' למעליותא יע"ש, ונלמד שנית מדברי הרדב"ז דכל דאיכא משום דינא דמלכותא דנין אפי' למעליותא וטעמא כתב מהרימ"ט בחח"מ סי' ל"ח הואיל ומשפט חרוץ הוא אצלם שלא לטרוף מלקוחות אפי' לענין ממון המלך שאם יש מי שחייב למלך ומכר שדהו אין המלך מוציא מיד הלקוחות והוי דינא דמלכותא חרוץ לכל יע"ש באותה תשובה מסכים הולך לדברי הרדב"ז וכתב עליו כבר הורה זקן יע"ש וזוהי דעת הסמ"ע בסי' מ"ה סקל"ח שכתב לתרץ דברי מר"ן דסתרי אהדדי דבסי' קנ"ד סי"ח משמע דאין דנין אלא לגריעותא ובסי' ס"ו סכ"ה לענין מחילת שטר ובסי' מ"ה סי"ז בשטר שעדיו מרוחקים משמע אפי' למעליותא ותירץ דשאני הכא בשטר חוב שהוא דינא דמלכותא יע"ש, והיא דעת מור"ם בההיא דסס"י שס"ט דהביא בסתם וסיים בה שהוא דינא דמלכותא כנז"ל לשונו. וכ"כ עוד בסי' ס"ז סי"ז לענין שמיטה וע"ש בסמ"ע ובסי' מ"ה סקל"ח דכתב דמה"ט אתו דברי מור"ם ככ"ע ולא מטעם דאזיל לשיטתיה דפסק בסי' קנ"ד כדעת האומר דבכל גוונא אמרינן הרי הוא כגוי אפילו למעליותא ולהכי סתם דבריו לאורויי דאין חולק בדין זה, גם הרב באה"ג כ"כ לתרץ דברי מר"ן אהדדי בסי' קנ"ד סק"מ דשאני הנהו דסי' ס"ו וסימן מ"ה דהוו לענין ממונא ודינא דמלכותא דינא אבל ההיא דסי' קנ"ד דהיזק ראיה דאיסורא נמי איכא לא שייך דינא דמלכותא בדבר איסור יע"ש, ונראה דדייקי דבריו ממקור הדין שהביא הטור וז"ל וראיתי תשובה לגאון שאסור לו לקונה לסתום וכו' דהיל"ל דלא מצי הקונה לסתום ונקט לשון איסור לאורויי דלא אמרו לגריעותא אלא במלתא דאיסורא ודו"ק גם מצאתי תשובה להריטב"א שהביא מר"ן ב"י בסי' קמ"ט בסי"ז וז"ל ראובן שהיה חייב לגוי והגבו לגוי בחובו בית א' של ראובן ומכרו הגוי לשמעון ומת ראובן ובנו תובע הבית אם נתברר לב"ד שהגוביינא ההיא נעשית כראוי ע"פ ב"ד ישראל או ע"פ ערכאות במקום שדין המלכות לדון ישראל עם הגוי בדיניהם הא קי"ל דינא דמלכותא דינא והוי כאלו לקחו מראובן וחזר ומכרו לשמעון, אבל אם לא נתברר שהגוביינא ההיא היתה כדין אין לשמעון זכות בקרקע ההוא. ואם שמעון טוען בב"ד מתחילה ברי לי שהיה לגוי הזה שטר גוביינא מספיק מהבית הזה ויש לו עידי חזקה כראוי נאמן יע"ש. העתקתי כל לשונו כי הוא מקביל לנ"ד עוד נלמד מדברי הרדב"ז טעם ג' דהיכא דהחזיק הגוי כדין וקנה כדין דנין אפי' למעליותא ונר' שהוא תירוץ הט"ז בסי' קנ"ד סי"ח לתרוצי דברי מר"ן אהדדי דכל היכא דישראל מחייב עצמו לגוי לא מפקע חוב שלו בכל מילי שחייב לו אפי' אם בא ליד ישראל יע"ש. ועיין מטה אהרן ח"א סי' ס"ו שהאריך בפרטים אלו והרב המאסף בסי' מ"ה