אבני שיש עג

ומה גם שלא היתה סמוכה על שלחנו והיתה ניזונית אצל זקנתה אף אם נאמר שהכסות היתה משל אב יש לו ממה לגבות ולא למכור קרקעה שלא לצורך וא"כ הדרא ארעא והדרי פירי מיומא קמא ואין הלוקח חוזר על היורשים מכח אחריות גמו' השנית שקבל אחרי מופלג מזמן המכר שהרי ודאי הכיר שהמוכר מכר לו מה שאינו שלו ממה שראה שזכו הבנים לבטל מקחו וידע שגם הבת תבטל מקחו ומשו"ה נתחכם לעשות חוזק ותוקף למקחו במה שנתחייב לו אביה באחריותה אחריות גמורה ולא כבתחילה דלא קבל אלא אחריות דזוזי דקבל ולא הועיל במעשיו כלום שהאב בחכמתו ידע דהיכי דמתחלה כשקבל אחריות דמי המקח אין ללוקח אלא דמי המקח כשתצא מתחת ידו ה"נ אפי' קבל אחריות גמו' אין לו אלא דמי המקח מחמת שהכיר בה ומספר מקנתו נלמד שהכיר ומשו"ה חייב עצמו במה שאינו חייב בעת המכר דלא קבל אלא אחריות דמים דהשתא נמי אינו חייב אלא דמים וכמו שפסק האב לבנו שכל דבריו אמת וצדק. איברא שהדין שכתב מתחילה דהאפוט' אינו יכול למכור קרקע היתומים בלא רשות ב"ד וכתב שהוא מבואר בסי' ר"ץ להד"מ דאדרבה מבואר שם בסעיף י"א דמוכר שדות וכרמים להאכיל ליתומים וסיים מור"ם והכל לפי ראות האפוטרופוס שהוא תועלת היתומים ולא אמרו דצריך רשות ב"ד אלא במוציא עבדים לחירות דאינו רשאי להוציאם אלא ברשות ב"ד משום דדמיא למתנה שאין אדם נותן דבר שאינו שלו אבל ברשות ב"ד רשאי דאם לא ראו ב"ד תועלת היתו' בהוצאת עבדים לחירות ולא היו נותנים לו רשות ומבואר הדבר בסי' רל"ה סכ"ו ב"ד שמכרו או לקחו בנכסי יתומים בין בקרקע בין במטלטלין וכן האפוטרו' בין שמינו אותם ב"ד בין שמינה אותם אבי יתומים מקחן מקח וממכרן ממכר אבל מתנתם אינה כלום שאין אדם נותן דבר שאינו שלו [וגבי שחרור עבדים אע"ג שנראית כמתנה יש לנו לומר כגון שהיה היוקר ויכלה כל ממון היתומים לזון אותם] ולראיה חתמתי באב התקס"ו וקיים

שאול ישועה ס"ט

ומעשה שהיה כך היה שכהה"ר ימין לכרייף מכר איזה קרקע אחר פטירת אשתו א' והוא מחוייב לחלוק עם בניה ועמדו בניה וערערו על הקונה וחזר וקנה מהם וכראות הקונה שגם הבת תערער בקש מאביה וקבל עליו אחריות בפירוש באחריות גמו' וסבור הוא שהועילו מעשיו ולא הועיל כלום כדכתיבנא לעיל

שבתי וראה להוציא מלב הטועים דלהאכיל דוקא ולא בשום אופן שהרי סיים מר"ן אבל אין מוכרין ומניחין וטעמא מפרשי שמא יגנבו המעות משמע דלא מנעינן להאפוט' מלמכור אלא להניח שמא יגנבו אבל לעשות בהם סחורה לתועלת היתומים ש"ד וכההיא דא"ה סי' פ"ה סי"ז גבי מכירת פירות האשה שיכול למכור לשנים מרובות ועושה סחורה במעות ש"ד וכן אם הקרקע רחוק כדאיתא בסעיף י"ח והיא סברת רב האי גאון שהביא הטור דצריך להוציא הוצאות וטורח להביא הפירות טוב יותר למכרו לפירות ומה גם שלא כתב בסימן ר"ץ להאפוטרופוס למכור קרקע הנז' להאכיל היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי' להניח והוא פסקיה דמר"ן בסי' רל"ה סכ"ו ב"ד שמכרו או לקחו וכו' וכן האפוט' וכו' מקחן מקח וכו' משמע דבכל אופן מקחן מקח וממכרן ממכר, שוב מצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר מרדכי בירדוגו בסי' יו"ד שהאריך בזה דלאו דוקא מאכיל יע"ש

סימן מ'

בתלת כחדא הוינא ואסהיד קדמנא יצחק בן מס' ן' הרוש ומכלוף ן' משה ן' נצ'אם אין מנאיין ג'א הי' מסעוד ן' אברהם אדהאן באמר סי' מו' לחוסאיין ע"א יפתס עלא אהרן ן' שלם ן' הרוש מסא סאלם יפתסו פלגרפא די עיוש ן' משה ן' שלוש וזברו פיהא וסתר עליה סאעא נדק אהרן וקאל אס תא תפתם מנאיין סמעו סאחב מס' הנז' קאלו סאלם אנא חבת נסתר עליך האנתין ביינת ראסך מא בידיסי עליך, ועאווד סהד באיין ג'ברו עיוש וואקף קדאם אסארייא קאלו שמעון ן' שלמה אלעסרי לעיוש אידא מא זבדתסי אהרן די ענדך רא אדעירא די עליה תעטיהא נתין מנאיין רא עיוש האגדא קאלהום פלגרפא הווא וטלע מעאהום חל לגרפא וזברוה פיהא עכס"ע י"ט בשבט מש' השמ"ר וקיים וחתו' הה"ר יחייא ן' דוד ויוסף וה"ר מרדכי ן' מכלוף הרוש

וס"ל כתוב בג' הוינא ואסהיד קדמנא דוד ן' יחייא בן אלישע אן מנאיין זא מעא אסיך מס' מתאפילאלת ובאתו פתיליוין סקסא אסיך מס' וואחד לערבי אידא הנא סי יהוד קאלו כאנו הנא עיוש ואהרן ועבא עיוש לאהרן ומסאוו פחאלהום, והעיד סאלם ן' יצחק ן' נצ'אם אן מנאיין זא מעא מס' הנז' כאן ראכב מעאה וקאלו האד למסייא כיף סאר פיהא קאלו מס' כלאץ הא אהרן ענד עיוש עכס"ע בכ"א בשבט ש' שמר"ה וקיים. וחתום ה"ר מכלוף ן' יוסף נצא'ם וה"ר יעקב אדרעי ן' יעיש

נדרשתי אח"מ משליח חכמי איגלימימן יש"ץ לחוות דעתי על ריב שאירע שם בין אהרן ן' שלם ן' הרוש ובין יתומי יצחק ן' שמואל ן' אזרי שתובע מהם ההפסד שהפסיד ע"י מס' ן' אברהם אדהאן ע"פ מאמר המושל ששלח למס' הנז' לתופסו וטען על היתומים שאביהן יצחק הנז' הוא שהראה למס' הנז' המקום שהיה נחבא בו אהרן הנז' ויש בידו ק"ע מב' עדים כשרים שהעידו כדבריו שיצחק הוא שהראה למס' המחבוא אשר נסתר שם אהרן הנז'. והנה בק"ע זו לבד אינו יכול להוציא מהיתומים חדא דמי יאמר שפליטה תהיה לו מגזירת המושל בהסתירו עצמו במחבוא ההוא והלא יד המושל נטויה על נכסיו בכ"מ שהם ובפרט שאשתו בביתו וכשלא ימצא הבעל המושל תופס את אשתו ומייסרה עד שתראה הממון או בעלה, ואף אם אפשר עד שיעבור זעם ע"י שקיים בעצמו חבי כמעט רגע מ"מ לא הראה יצחק המחבוא למושל כ"א למס' הנז' וכל ישראל בחזקת כשרים הם ואם היה לו מפלט באותו מחבוא לא היה מס' הנז' מוציאו חוצה וגורם לו תפיסה בידים, ואם הדבר ידוע שפליטה תהיה לו באותו מחבוא יתחייב מס' שהוציאו בידים וגרם לו תפיסה ולמה יתחייב יצחק שהגיד ליהודי אחיהו, איברא שאם מס' הנז' מוחזק במסור יש מקום לחייב יצחק הנז' כאלו מסרו אל האנס עצמו כיון שהוחזק מסור המוסר בידו כמוסר אל האנס כדכתב הרשב"ץ בתשו' סי' קנ"ו הביאה מר"ן ב"י סוף סי' שפ"ח יע"ש, והיינו אם עדיין יד מס' תקיפה וליכא לאישתלומי מהאי אז משתלם מהאי שהראה למוסר כשידוע שיש לו מפלט באותו מחבוא והשתא שיש בידו קב"ע הנ"ל אפי' אם יתברר שמס' מוחזק במסור ויש מפלט לאהרן הנז' באותו מחבוא מ"מ יצחק הנז' פטור ומותר ואין לו דין מסור כלל שהרי מבואר בק"ע הנ"ל שכבר יודע מס' הנז' ע"י ערבי אחד שאהרן הנז' נחבא בבית עיוש הנז' והעד הב' מעיד ששמע ממס' הנז' בהיותו בדרך שבא מתלויו לאלאממין שכבר ידע שאהרן הנז' בבית עיוש, ואחר שכבר ידע מס' מקום תחנותו של אהרן הנז' מה חידש לו יצחק הנז' בהראותו שהוא בבית עיוש, ולכן הוא פטור מן הדין כדכתב מור"ם בהגה סי' שפ"ח ס"ז בשנים שמסרו בזה אחר זה שהאחרון פטור דכל זמן שלא נפטר ממסירה ראשונה הנזק בא מגרם הראשון יע"ש, ומה גם דאיכא עדות ראשונה שסאלם שהוא שליח מס' רצה להסתירו ואיהו ניהו דאפסיד אנפשיה בהשמע קולו לצאחב מס' הנז' כלל העולה שיתומי יצחק פטורים מכל וכל ואין עליהם שום חיוב כלל הח"פ צפרו יע"א באב משנת שמר"ו משפט וקיים: ע"ה שאול ישועה ס"ט