אבני שיש ע

ולא לשם ריוח וכיון שיש ביד שלם מותר על חלקו בהריוח יחשוב אותו מהקרן כדכתב מר"ן בסי' פ"א סעיף ל' ואף ששלם הנז' טוען לא ידענא שהגיעני הסך הנז' וכ"מ שהיה נותן לי היה נותן לשם ריוח כיון דשטרא דנקיט בידיה שטרא ריעא הוא חזרה השבועה לנשבע ונפטר, ואע"ג דנקיט מיהא השטר פשרה הנ"ל בידיה כמאן דלא נקיט דמי, חדא דעיקר הפשרה נתייסדה ע"פ השטר עיס' הראשון לחושבו דשטרא מעליא הוא, והשתא דברירנא דשטרא ריעא הוא בנפול היסוד יפול הבנין דאנן סהדי דאלמלא ידע דשטרא ריעא הוא ויכול לטעון טענותיו נגדו כמו שידע השתא לא היה מכניס עצמו ליאסר בכבלי השטר פשרה הנ"ל והו"ל פשרה בטעות והגם שנעשית בקוש"ח הכל בטעות הוא וחוזר כדכתב מר"ן בסי' כ"ה ס"ה והרב המאסף שם בשם האחרונים דפשרה אין כאן קנין ושבועה אין כאן יע"ש. ועוד שכבר נתבטל בהעביר המועד המקבל הנז' וחזר הדבר לקדמותו לידון ע"פ השטר הראשון, וכבר כתבנו דשטרא ריעא הוא ואף שמבואר בשטר הפשרה הנ"ל שמלבד חזרת השטר לאיתנו בהעביר המועד עוד הטיל תנאים אחרים שנתחייב בהם המקבל בהעביר המועד שכתב ויפרע ג"כ סך ק"ם ס"ם שזקף עליו במלוה כבר עם סך קק"ם ל"ם של הפשרה עכ"ל, מ"מ הוי דבר שאין לו שחר שהרי בתחילת דבריו דייק ותני שחוזר השטר לתקפו כאשר היה בראשונה וכשאנו דנין ע"פ חזרת השטר לקדמותו אנו מחייבים להמקבל לתת דין וחשבון העיס' מיום הוסדה וע"ע וא"כ תם מה הוא אומר שיפרע סך ק"ם ס"ם שזקף עליו במלוה והמה מריוח שעלה בזמן שזקפן עליו והשתא שכולל כל הריוחים של העיס' מתחלה וע"ס הרי הסך הנז' בכלל ואם עלה ירד או יתוסף עליו ריוח אחר ומה המה סך קק"ם ל"ם של הפשרה. ואם הם נגד הריוח שמזמן זקיפת המלוה ועד זמן הפשרה הרי הכל בכלל כאמור ואם כוונתו לומר שעכ"פ יתן סך ק"ם ס"ם שזקף עליו כבר שהוא הריוח שקדם לזמן הזקיפה ועוד יתן בריוח שמזמן הזקיפה ועד זמן הפשרה קק"ם ל"ם בתורת קצבה שיתן הסך הנז' גם כשלא יש ריוח כשיעור הזה א"כ הוי רבית ואפי' אם היה הדבר בהיתר ואין בו לתא דרבית מ"מ כל כה"ג אסמכתא היא ולא קניא ואע"ג דכתב וקבל אנפשיה בקוש"ח דלא כאס' וקי"ל בסי' ר"ז סי"ט דשבועה מהניא באסמכתא ה"מ שבו' באנפי נפשה ולא שתהיה כרוכה עם הקנין דלזרוזי הקנין הוא דאתיא וכיון דבטל הקנין משום דלא נעשה בב"ד חשוב גם השבועה בטלה דמהאי טעמא אנו מדקדקין לכתוב בשטרות כ"א למ"ש כי היכי דלא נימא לזרוזי הקנין אתיא השבועה אלא למה שתועיל בדינה הוא דאתיא, והגם שהסמ"ע שם בסקנ"ג סבר למימר דצירוף השבועה עם הקנין לחזקו ולהשוותו כקנין בבד"ח כבר השגהו הש"ך וגם הט"ז יע"ש, והרב ד"ן בסימן ד"ן האריך בזה וכ"ז הוא באין אנו אומרים שהפשרה נעשית בטעות אבל לפי מאי דכתיבנא לעיל דפשרה בטעות היתה אין מקום לשום א' מתנאיה כלל לחול

ועוד צווח המקבל הנז' שיחזיר לו שלום הנז' מהריוח שאכל חלקו העולה לו בהפסד שהיה מפסיד המקבל מכיסו במשך זמן העיס' הנז' דגם אם הטוב יקבל ואת הרע לא יקבל וצירפנו כל ההפסדים שהראה בפנקסו הנ"ל ועלה ס"ה או"ו מ"ם ה"ם עולה ברביע לשלם הנז' קק"ם ס"ם א"ם ב"ת דכשם שהם בריוח כך הם בהפסד ולזה אמינא שאינה טענה שאינו בדין שישבע ויטול מה שביד חבירו דקי"ל בסי' צ"ג סי"ג שאין השותף מהנשבעין ונוטלין יע"ש והגם דאשכחן בנימוקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שכ' שהמנהג הוא שהשותף נשבע ונוטל הפחת ונתן טעם לדבר לפי שכותבין בשטרות וכשם שהם בריוח וכו' והיא מלתא דלא צריכה דפשוט הוא דכשם שחולקים בריוח כך חולקין בהפסד אלא ודאי מלתא יתירתא היא לטפויי אתיא דאפי' לא ידע חבירו בהפסד נשבע ונוטל מחבירו עכ"ל עכ"ז אית לית למימר דלא אמרה הרב למלתיה אלא בשני שותפים אבל מקבל העיסקא אינו נשבע ונוטל שהרי מה שכותבין בשטרי עסקאות כשם שהם בריוח וכו' לאו מלתא יתירתא היא וצריכה לגופה כי היכי דלא נימא כסתם עיס' אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד וכמבואר ביו"ד סי' קע"ז סכ"ז יע"ש הרי דמקבל העיס' אינו נשבע ונוטל מה שביד חבירו אלא נשבע ונוטל מדבר שהוא תח"י

והשתא דאתינא להכי אמינא ודאי דאפי' אם היה השטר עיס' הנ"ל מוחזק בכשרות ולית ביה שום ריעותא מ"מ לגבי טענת ההפסד שטוען המקבל הנז' משתעבד גם הקרן וא"כ כשיברר ע"פ שבועתו שעולה לשלם סך קק"ם ס"ם א"ם ב"ת בחלקו כנ"ל יפסיד מיהא שלם הקרן שהוא קק"ם ס"א ובהנשאר אינו משלם מביתו כדכתיבנא לעיל

ועוד צווח המקבל הנז' נגד העיס' מעיקרה בטענה שבשנה ראשונה שנתן לו שלם הנז' העיס' הנז' לא עברו ימים מועטים עד שנאכל הקרן ותם הכסף והיה הולך ומשתתף עם אחרים שנה אחר שנה בלא קרן ושותפיו יעידון יגידון כלם כאחד שמעולם לא היה מניח להם כלום לכיס השותפות ואפי"ה מפני שבושתו מרובה היה נותן גאייז לשלם הנז' ממה שהיה מרויח עם שותפיו בהשתעבד גופו להם אחר שהיו הם מרימים קרנ'ם בכבוד שנה אחר שנה מפני הבושה ומיראתו מחרב השטר שהיה בידו, ואין זו טענה להוציא מהנותן מה שכבר אכל והגם דאיסורא הוא דספי ליה המקבל הנז' בכל מה שהיה מאכילו אחר שנאכל הקרן כדכתב מר"ן בי"ד סי' קט"ז ס"ז אם הלוה הוציא המעות ביציאותיו ונתן ריוח הוי רבית יע"ש, והדבר מבואר יותר בתשו' המיימוני דמשפטים סי' כ"ט הביאה מור"ם בהגה שם ס"ה וז"ל התשו' ויתנה שאם יצטרך המקבל להוציא מן המעות לצרכו יחזיר בקרוב אחרות ויזכה אותם להמפקיד ע"י אחר שאם לא היו המעות בעין או בחובות או בסחורה היאך יתן רבית על מה שהוציא הרי משלו נותן ואם לא לקח רשות להוציאם כשיצטרך ולהחזירם הרי שלח ידו בפקדון והרי הם מלוה עליו ואינם בחזקת בעלים וא"כ רבית הוא יע"ש, מ"מ הנותן מיהא אהימנותיה דהמקבל הוא דסמיך שלא ישלח ידו בחלק הפקדון אלא לצורך הנותן. וכבר מצינו בפסקי הרב הגדול הנ"ל ומודעת זאת בכל הארץ דאין טענת כלא קרנא מועלת אלשעבר דדוקא משעת שבועה שישבע כדינו ע"י תביעת התובע הוא דמהניא ובתנאי שימכור נכסיו לפרוע להנותן קרן וריוח שעבר ולא שישמור נכסיו לעצמו ויאמר לחבירו כלא קרנא עכ"ל ואין לחלק באם הביא עדים דכלא קרנא לנשבע שהרי מחייב אותו הרב זלה"ה על פשיעתו שלא מכר נכסיו להחזיר לבעלים ולא שישמור וכו' ואע"ג דמדברי התשובה הנ"ל משמע דצריך להחזיר בפועל ולזכות ע"י אחר דאל"כ משלו הוא נותן והו"ל רבית מ"מ נראה דבשטרות שלנו אין צריכין לזה שהרי כותבין במעות הנז' וזולתן וא"כ מעיקרא הוא משעבד עצמו שיתן ריוח להנותן אפי' מזולת מעותיו

אסיקנא שאין להעיס' הנז' דין עיס' בשטר ולא הויא אלא עיס' בע"פ וכשישבע המקבל שלא הרויח יותר מסך בו"ו ת"ם פ"ם ח"ם ושלא נתן להנותן הנז' גאייז פחות מסך תת"ם ל"ם ב"ם הוא פטור מקרן וריוח העיס' הנז' בדקדוק ועל טענת ההפסד כיון שאינו נוטל כלום מהנותן הנז' למה ישבע היום ואם ירצה לישבע היום וישמור השבועה כתובה וחתומה עד ימצא מקום לתפוס משל הנותן דאז לא מפקינן מיניה או אם ירצה למחול בסך ההפסד משום חומר השבועה וינכה הסך מהסך שסידר על שלום וישבע שלא נתן לו פחות מהנשאר בידו אחר ניכוי הסך הנז' או אם יש לו ספק בהריוח שמא הרויח יותר יכול להוסיף על הריוח כדי כל הסך כגון שישבע שלא הרויח יותר מסך גו"ו תק"ם ל"ם ג"ם דהשתא עולה בחלק הנותן תת"ם פ"ם ח"ם והרי נתן לו