אבני שיש סג

אע"פ שאם מכירה כופה בב"ד להניקו מ"מ אין שעבוד חל עליה כל זמן שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא יע"ש. וסיימו התוס' והרא"ש בדבריהם וז"ל אבל ר"ת אומר דאסו' לינשא דתניא בפ' החולץ לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו וקא פסיק ותני ל"ש נתאלמנה ל"ש נתגרשה ועוד דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דה"ט דמניקה ה"ט דמעוברת ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת משום סנדל ומשום דיחסא שייך בגרושה כמו באל' ואע"ג דהדר ביה מההוא טעמא מגופה דמלתא לא הדר ביה דמיירי אפי' בגרושה, ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה להנשא עכ"ל התוס', וכי היכי דלא תקשי לר"ת הראיה שהביא ר"ש מברייתא דנתגרשה אינו כופה כתב שם הריטב"א דר"ת מוקי לה משום דנדרה וארישא דבריית' קאי דאיירי בנדרה ועלה קאי נתגרשה אינו כופה אבל בנתגרשה בלא נדרה כופה יע"ש ונראה דלפי שיטה זו הוא דכתב שם הריטב"א וז"ל וכן נ"ל מדברי הרמב"ם ז"ל כדעת ר"ש יע"ש, ופשוט הוא דהוכחתו ממ"ש הרמב"ם בפכ"א מהל' אישות ה' ט"ז האשה שנתגרשה אין כופין ולא חילק בין נדרה ללא נדרה כס' ר"ת וכ"כ בהדיא מהר"מ אלשקר בסי' י"ג שהרמב"ם מסכים לדעת ר"ש ממ"ש בפכ"א נתגרשה אין כופין דנר' כר"ש ולא כר"ת ע"כ, וגם הרב נתיבות משפט לפי שיטה זו הוא דמקשי דברי הטור אהדדי וז"ל וכ"ז איננו שוה לדברי הטור ז"ל שכתב בסי' פ"ב נתגרשה אינה חייבת להניקו שנראה בפי' דבלא נדרה מיירי שאין עליה חיוב הנקה וזה סותר למ"ש בסי' י"ג דגרושה נמי צריכה להמתין כ"ד חדש וצ"ע עכ"ל כל זה הוא לשיטת הריטב"א דדעתו היא דכל דליכא שעבוד עליה להניק אין ראוי לאסור עליה שתנשא בין לר"ש בין לר"ת ולא פליגי אלא אי אמרינן גרושה משעבדת או לא משעבדא

ולכאורה נראה שגם הרא"ש קאי בשיטה זו מדכתב בפ' אע"פ על דברי ר"ש וז"ל והביא ראיה מההיא דלעיל נתגרשה אינו כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה עכ"ל, משמע דר"ת מחלק בהכי ומוקי לה משום דנדרה כדברי הריטב"א וכן דקדק בשו"ת מטה אהרן סי' צ"ז יע"ש וכד דייקינן שפיר קושטא קאי דלא דרך הריטב"א דרכו של הרא"ש דלהרא"ש אפי' ר"ת יודה דהכי פירושא דברייתא ועיקר פלוגתי' דלר"ש כל דלא משעבדא להניק אין ראוי לאסור עליה שלא תנשא ולר"ת אפי' בהיכא דלא משעבדא אסורה להנשא והיינו מ"ש התוס' בדברי ר"ת ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה וכו' והרא"ש עצמו הביא ראיה זו בפ' החולץ ותלה ליה כיפי וז"ל ועוד דאלמנה גופה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה לא משעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבוא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפי' אינה משועבדת להניקו אבל אם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו עכ"ל, הרי דשי' הרא"ש היא דאפי' נימא דבגרוש' בלא נדרה איירי הברייתא ולא משעבדא להניק ודכוותה באלמנה שאמרה איני ניזונית וכו' מ"מ לא תקשי לר"ת דלגבי נישואין תקנת חכמים היא לאסור עליה כי היכי דתחוס על ולדה בראותה כי אזלת יד מלינשא, ולפי שיטה זו לא סתרי דברי הטור אהדדי דאע"ג דאית ליה בסי' פ"ב נתגרשה אינו כופה מ"מ לגבי הנישואין כתב בסי' י"ג שצריכה להמתין מתקנת חכמים כי היכי דתחוס על ולדה כשי' אביו הרא"ש

ומינה נמי דאין מוכרח שהרמב"ם מסכים לס' ר"ש מדלא חילק בנתגרשה בין נדרה וכו' דהא אפי' ר"ת לא מחלק בהכי ואדרבא קרוב לשמוע שהרמב"ם מסכים לד' ר"ת מדנקט בפי"א מהל' גירושין הלכה כ"ה כלישנא דברייתא דמינה דייק ר"ת דל"ש אלמנה ל"ש גרושה מדנקט לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ופסיק הרמב"ם ותני ל"ש נתאלמנה ל"ש נתגרשה וכ"כ בב"י על דברי ר"ת וז"ל וכן דעת הרמב"ם בפי"א מהל' גירושין שלא חלק יע"ש וכ"כ הר"ן בפ' אע"פ וכן מבואר בדברי הה"מ שכתב על מאן דמתיר בגרושה ואין כאן דעת רבינו יע"ש

ומאי דדחי הר"ש לראית ר"ת שהביא מאלמנה דאע"ג דלא משעבדא מכי תבעה כתובתה וכו' דצריכה להמתין דשאני גרושה דקאי בעל וכו' אומר ר"ת אע"ג דקאי בעל מ"מ אינה יכולה לתובעו על ידה אלא ע"י שליח ואף היא בושה מלתובעו בכך ע"י אחר כשנעכר חלבה וליכא דממסמס ליה בביצים וכו' כ"כ הרישב"א בשיטתו והריטב"א והר"ן יע"ש, הרי דבגרושה שנוי במחלוקת דלר"ש וסיעתו אינה בכלל הגזרה ומותרת לינשא ולר"ת וסיעתו אסורה לינשא ואפשר לנו לומר דכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כנ"ד. תדע דאשכחן במ"ק דכ"ג מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותיך וכו' ומבו' בתוס' דיבמות דמ"ג בד"ה שאני ובהרא"ש שם דבהאי עובדא דיוסף כהן התירו לו וכנסה לאלתר תוך ז' ימי אבלות דידיה ודידה משום דלא אפשר באחרת לפי שזו מרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים יע"ש, וכ"כ מור"ם בהגה בי"ד סוס"י שצ"ב יע"ש, הרי דמשום רחמנות בני אחותה דחו איסורא דרבנן דאבלות דידיה ודידה והתירו לכנוס אע"ג דאסור לישא כל שלשים. וגבי בעל שמתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים וכ"ז נדחה מפני תקנת בניו והתירו לו לישא אחותה שמרחמת עליהם טפי מאחרת. כ"ש בנ"ד דאשכחן אילן לתלות בו דליכא גזירה בגרושה כל עיקר דסמכינן עליה מיהא בכה"ג דאיכא טעמא דבני אחותה ודידה עדיפא דלא אפשר לה למות ברעב היא ובתה שהיתה מניקתה

וכ"ז איננו שוה לי להקל בדבר נגד מר"ן הקדוש שנעל בפנינו כראוי בסי' י"ג סי"א וז"ל גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים וכו' בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה וכו' אפי' נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כד"ח לא תנשא וכו' אבל אם מת וכו' מותרת לינשא וכן אם גמלתו בחיי בעלה, ופשוט דמ"ש או שגמלתו בחיי בעלה לאו למימרא דאפי' גמלתו אחר שנתגרשה כל שאביו חי ונאמר דכיון שאביו חי ומחל לגמלו הוא נזהר בו וממסמס ליה בביצים וכו' דהא ודאי ליתא שהרי מבואר בריב"ש סי' י"ג גבי נתנה בנה למניקת בחיי בעלה וז"ל לא התירו אלא בנתנה בנה למינקת בחיי בעלה וכו' וכן י"ל בגרושה שאם נתנה בנה למינקת ואחר ג' חדשים נתגרשה אינה צריכה להמתין יע"ש, וכ"כ הבאה"ט סקכ"ה משם תשו' הרמ"א ופשוט הוא ולכן לא מלאני לבי להקל עד שמצאתי שהפה קדוש שאסר הוא הפה שהתיר ופתח לנא פתחא מדברי הה"מ בפי"א מהל' גירושין ה' כ"ה וז"ל וי"מ ז"ל שהיו סבורים דוקא במניקת שנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גוונא אסור וכן דעת רב אחא משבחא וכ"נ מהגמ' דמניקה דומיא דמעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמו שנתבאר בפכ"א מהלכות אישות עכ"ל נראה מדברי הה"מ שחילוק זה שחילק הרשב"א בין הכירה קודם שנתגרשה ללא הכירה הוא לדעת ר"ת דאוסר דלא אסר אלא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה שהרי על סברת האוסרים כתב תחילה ולזה הסכים הרשב"א ולדעתם הוא דמחלק בכך. ור"ש דמתיר מתיר אפי' בכה"ג שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה וכ"נ מדברי הר"ן בפ' אע"פ שכתב וז"ל וכתב ר"ת דבנתגרשה בא מעשה לפני ר"ש ז"ל והתיר לאחר ג' חדשים דכיון דקאי וכו' אבל ר"ת אסר וכו' וכתב הרשב"א דבגרושה דוקא שהניקתו קודם שנתגרשה וכו' עכ"ל וכתב עליו פורת יוסף על כרחך מלתיה דר"ש במכירה הוא שכבר הניקתו יותר מג"ח דכך צריך להמתין מפני הבחנת הזרע ואחר ג' חדשים דנשאת הוא דקאמר אי מתעברא ותצטרך