אבני שיש סב

והביא דעת הריב"ש שחולק אהרשב"א באחרונה דנר' ע"פ הכלל שבידינו שבדעתו ז"ל לפסוק כיש בתרא ומהתימה שיפסוק כס' יחידאה נגד כל הני רבוותא שהביאו דברי הרשב"א להלכה הגם דודאי הכא אין לסמוך אהאי כללא שהרי בב"י כתב שאין למחות ביד הפיס' כהרשב"א. ועוד תימא דמייתי תשו' הריב"ש שבסי' תס"ג דאיתשיל אאלמנה ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה והניח תשו' הריב"ש דסי' י"ג דאיתשיל אגרושה והשיב בפירוש דאפי' לא הניקה את בנה צריכה להמתין, ולבי אומר לי דלא הביא דעת הריב"ש באחרונה אלא לגבי אלמנה משום דיש במשמע מדברי הרשב"א להשוות גם דין אלמנה שתבעה כתו' קודם שהכירה הולד ולא הניקתו מה"ט דכ' הרשב"א בגרושה דהא אי בעיא לא תניק ליה כלל אכן הביא תשו' הריב"ש דסי' תס"ג דמיירי באלמנה והניח ההיא דסי' י"ג דמיירי בגרו' לומר דבאלמנה אין ללמוד מה"ט דגרושה אלא אפי' לא הניקתו כלל צריכה להמתין והם דברי מור"ם בהגה בסי"ג שכתב ואין חילוק בין התחילה להניק או לא התחילה דקאי אלמנה וכמ"ש ב"ש יע"ש וטעמא דבאלמנה אפי' איכא האי טעמא דהא אי בעיא לא תניק מ"מ אין האב קיים שיטפל בו ודו"ק. ויש בידי פס"ד מהרב הגדול כמוהר"ר שמואל אבן דנאן זלה"ה ש' שכ"ל טוב שפסק הוא ובני דורו כדברים האלה כסברת הרשב"א ז"ל וכתב שכן עשו החכמים נ"ן שקדמוהו שהעיקר הוא פסק הרשב"א ודחו דברי הריב"ש מהלכה וכתב שמ"ש מר"ן בש"ע יש ויש הוא להעיר לב הלומדים להבין הענין על אמיתתו בספרו הגדול ומלבד זה אם יש מקומות הנוהגים עפ"י דעת היש אומרים שיש להם ע"מ שיסמוכו

כלל העולה שמותרת האשה לינשא ואין צריך המתנה כלל הח"פ צפרו בכסלו שנת נתן בניו פלטים לפ"ק וקיים

סימן ל"ד

עלתה לפני אנקת נאקת אשה קשת רוח ג'אמילא גרושת יוסף ן' משה ן' חיון שגרשה בי"ט בתמוז תקנ"א והיא מעוברת, וארח לחברת גרושתו הראשונה שהיא בת דודו שמשלחה וחוזרת, ואת זו הניח עניה סוערה, לפום צערא, בעבור העצר'ה, סוגרת ומסוגרת, וכמו ששה ימים אחר שלוחיה מתה אחותה הנשואה לשלמה ן' שרביט והניחה בן קטן וגם תינוק יונק מט"ו ימים ונכמרו רחמיה על בני אחותה להטפל בהם והיתה מחזרת על המניקות להניק הולד היונק להחיותו כי לא מצאו לו מינקת והילד הולך וחסר עד שנראה גל של עצמות, ובר"ח מרחשון תקנ"ב ילדה בת והיתה מניקה לבתה ולבן אחותה הנז' בלתי שום שכירות מהבעל הנז' שגרשה רק בעל אחותה הנז' בראותו תקנת ילדיו על ידה ושהילד היונק חזר לבריאותו וחיה היה מרחם עליה להיות ניזונית מנכסיו בשביל שמגדלת ילדיו: ובכ"ד בכסלו תקנ"ג שמלאו להילדים י"ד חדש גמלתם שניהם וממסמסת להם בבצים וחלב ומיני קמחים כגמול עלי אמו ולמקצת ימים נראה מראיהן טוב כאשר בתחילה, והיום כ' בטבת בקש בעל אחותה הנז' לישאנה משום תקנת ילדיו שהורגלו אצלה מיום שמתה אחותה וכשמעו שעדיין צריך להמתין עוד עשרה חדשים להשלים כ"ד חדש מיום לידת הבת צעק אהה כו אין מנוסה ופנה אליה עורף ורצה לישא אשה אחרת כי לא יכול יוסי'ף להתאפק יותר ממה שהתאפק להיות משמרת ונמצאת עניה זו לשוא שמרה טרופה ונתונה בכפיפ'ה מצרי'ת, ותחיל תזעק בחבליה צרה כמבכרה לעומת המסגרת, ותשב לה בעמק הבכא בוכה ומבכה והיא מרת נפש ובמרירות תאנח את המהומה ואת המגערת. אם על תקנת בני אחותה מי יחוס עליהם חוץ ממנה כשיהיו נתונים ביד נכרית, ואם על תקנת עצמה שאין מנהל לה ואין מחזיק בידה לחיותה ברעב בזה הזמן אשר לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם מיוקר השער והפרנסה נעדרת. ומה תעשה אשה עניה מועקה ריקה ומבוקה ומבולקה ונפש שוקקה בלבת אש בוערת, ותבך ותתחנן לפני וחנ'ה היא מדברת אולי יישר בעיני האלהים למצוא לה פתח תקוה ואחרית להנשא לבעל אחותה תוך כ"ד חדש, ותשבר כ"ד על המבוע בהיכא דשכיח היזקא ואי אפשר לה למות ברעב בשביל מצוה שאינה עוברת ולדחות מצוה עוברת ונאמר דבכה"ג דאיכא חשש סכנה להאשה למות ברעב וחשש סכנה לילדים דבצוותא דידה ניחא להו וסכנה להפרישם ממנה לא אחמור רבנן כולי האי לגזור על הגרושה שלא תנשא בשכבר גמלתה לבתה ויצאה מחשש סכנה וכשלא תנשא יהיו שניהם בחזקת סכנה היא ובתה והילדים בני אחותה ומה גם שהאל' אמה של הגרושה הנז' אמרה שכבר שאלה באורי'ם ותומי'ם הרב הגדול משי'ח תנא דבי אליהו רבא זכור לטוב והשיבה כי יש תקוה לאחריתה לינשא תוך כ"ד חדש אחרי גמלה הילד אלא שלא תגמלנו פחות משנה שהוא השיעור המועט שגומלים בו הנשים ילדיהם בלתי גירושין

ובכן נתתי אל לבי לדון לפני משי'ח ע"ג קרקע נו"נ באמונה אעיקרא דהאי מלתא ומוצאה ומובאה כפי מה שתעלה מצודתי וה' אלהים יעזור לי דגרסי' בפ' החולץ דמ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא וכו' גזרה שמא תעשה עוברה סנדל ומקשי אי הכי דידיה נמי וכו' אלא משום דיחסא [דוחק הולד בשעת תשמיש] והדר מקשי אי הכי דידיה נמי ומשני דידיה חייס עילויה הכא נמי חייס עיליוה [שאין מתכוין להרוג את הנפש] אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ואי מינסבא דלמא איעברא ומעכר חלבה וקטלא ליה אי הכי דידיה נמי דידיה ממסמסא ליה בחלב ובצים, דידה נמי ממסמסא ליה בחלב ובצים: לא יהיב לה בעל ולתבעינהו ליורשים. אמר אביי אשה בושה לבוא לב"ד והורגת את בנה [פירש"י ובושה לתבוע יורשין בשביל בנה וע"כ מת בנה ברעב] ובפ' אע"פ ד' ס' איתא דת"ר מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חדש וכו' ומייתי התם הא דת"ר נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא ודחי לה מהלכה ומסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור ופי' הרא"ש גמלתו אסורה לינשא עד כ"ד חדש שמא תמהר לגומלו ויסתכן הולד יע"ש. והתוס' והרא"ש שם בפ' אע"פ ובפ' החולץ הביאו מחלוקת ר"ש הזקן עם ר"ת בגרושה דר"ש אומר דגרוש' מינקת מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפרק אע"פ דנ"ט ת"ר נדרה שלא להניק את בנה בש"א שומטת דד מפיו [דלא משעבדא ליה וחל הנדר] ובה"א כופה ומניקתו [ומשעבדא ליה ולא חל הנדר] נתגרשה אינו כופה ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה ע"כ וכיון דגרושה לא משעבדא ליה מותרת לינשא וכתב הריטב"א בשי' על כתובות דלר"ש וסיעתו מאי דקתני בברייתא נתגרשה אינו כופה מלתא באנפי נפשה היא ולא קאי ארישא דברייתא דאיירי בנדרה דאפי' בלא נדרה אינו כופה גרושתו דתינק לו בנו ומשו"ה כל שנתגרשה מותרת לינשא לדעת ר"ש. וכתב עוד הריטב"א שם דלר"ש בדוקא נקט בברייתא דפ' אע"פ מינקת שמת בעלה שאסורה לינשא משום דחייבת להניקו עד כ"ד חדש ולאפוקי גרושה דלא משעבדא דמותרת לינשא, ומשום דאיכא לאותובי לר"ש הרי אלמנה נמי לא משעבדא להניק מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא ואמאי קא פסיק ותני גבי אלמנה דאסורה לינשא. ותירץ הריטב"א שם דשאני אלמנה שבעלה מת וליכא דממסמס ליה בבצים וחלב משא"כ בגרושה דקאי בעל הוא נזהר בו וממסמס ליה בבצים וחלב' וכ"כ הרשב"א בשיטתו על יבמות יע"ש וכ"כ הר"ן בפ' אע"פ ונ"י בפ' החולץ וכן הם דברי הרא"ש שכתב בדברי ר"ש שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחוייבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם יע"ש, וכתב המרדכי לתרץ לסברת ר"ש דקא פסיק ותני בגרו' מינקת דמותרת לינשא הרי אם מכירה כופה בב"ד להניקו וז"ל