אבני שיש נח

שכך כותבין בכתובות והכל כפי המנהג והתנאי והתק' שנהגו וכו' וגם בשעת הקנין שקונין מיד החתן לחיוב הכתובה ראינו לרבותינו שהיו אומרים בסוף הקנין ולכתובה עזמיי'א והלועזים אומרים קאשטונייאנא וכן אנו נוהגין אחריהם והמכוון הוא על תק' רבני קאשטי' המגורשים שתקנו בענין החלוקה ודבר הלא הוא כתוב על ס' חוקה בדב"ק שאף אם ימות הבעל או האשה בתוך שנתם יחלקו כל העזבון חלק כחלק ולא חשו לתקנת ר"ת וקהלות שו"ם אלא רצו להתנהג ע"פ תק' טוליטולא שהביא מר"ן בסי' קי"ח והם חידשו בה ענינים אחרים וכן ראינו להרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בתשו' שאלה בענין מבריח נכסיו שמתה האשה בתוך ב' חדשים לנישואין והשיב על הענין שנשאל עליו ובתוך דבריו כתב אלא יחלקו העזבון וכו' ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יכול לבטל דבריהם ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ובפרט בזה"ז דרא בתראה ועקבות משיחא שנתמעטו הדעות ונשתכחה תו' מישראל הלואי נוכל להבין את דבריהם ולחזק אותו במסמרות יתד בל תמוט, ואם יאמר האומר ה"מ במילי דאיסורא אבל בממונא אין לך אלא ב"ד שבימיך וכבר תקנו ב"ד של ג' בעיר פאס יע"א שכ"א יעמוד בשלו והפקיעו וסלקו ב"ח של הבעל מנכסי האשה ואין להם לגבות אלא מנכסי הבעל דוקא והאשה תטול כל נכסיה אף אתה אמור לו שאינו אלא מן המתמיהין איך רצה ללמוד דבר מדבר דלא דמי ליה בשום צד כלל, שהרי ראינו ועלתה לפנינו מ"ש ב"ד של ג' בענין הי' שלם ן' אדהאן נ"ע שנשא אל' ה"ר משה ן' מייארא נ"ע ולא מלאו ב' חדשים לנישואין עד שנלב"ע שלם הנז' והיו עליו חובות הרבה וחששה האשה פן יבוזו זרים יגיעה והונה לפרעון החובות והיא תצא נקיה מנכסיה ומאישה והפילה תחנתה לפני ב"ד של ג' וראו עונייה והסכימו וסלקו יד הב"ח מנכסי האשה מכח ב"ד יפה ושם נמצא בדבריהם שלא עשו אותה אלא בנדון ההוא וכדומה לו דוקא ולא ללמוד ממנה למקום אחר שכ"כ וז"ל ואחר ההתבוננות בענין הסכימו הסכמה די לעלמין לא תתחבל ואמרנו עת לעשות הוראת שעה בכגון נדון זה וכו' ותטול האשה כל נכסיה במושלם וכו' וכל דברי בע"ח נגדה יהון שביתין ושביקין שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ, הרי להדיא שלא עשו אלא בנדון ההוא וכדומה לו ממש משום עת לעשות ועוד מדהוצרכו להעלות בכתבם המעשה משמע שלא הסכימו אלא לאותו מעשה דוקא וסיימו דבריהם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, הרי שתלו הדבר בראיית הדיין והוא למראה עיניו ישפוט. ואם איתא הי"ל לכתוב סתם כמו שהיו כותבים רבותינו בעלי התקנות עלתה הסכמתי' וראינו לתקן שמהיום הזה והלאה וכו' והיו מכריזים אותה בבהכ"ן ולתקן לכתוב בכתובות והכל כפי המנהג והתקנה החדשה שתקנו ב"ד של ג' ולכותבה ולהעלותה בס' התקנות. אלא ודאי האמת יורה דרכו שלא נתכוונו אלא על אותו מעשה בלבד וכתבו ונתנו ביד האשה להיות זכותה בידה שסלקו מעליה כל הב"ח של בעלה הנז'

ובלא"ה ההסכמה הנז' לא דמיא לתק' ר"ת וקהלות שו"ם שהרי לא הזכירו בדבריהם שנה כלל. שאם ימות הבעל או האשה תוך שנה לנישואין כ"א יעמוד בשלו ולא יבואו לידי חלוקה כלל האם נאמר שלעולם אפי' אחר כמה שנים אם תמות האשה או הבעל לא יפרעו ב"ח מן האמצע זו אינה תורה ולא אמרה אדם מעולם ואם באנו לדייק דברי ההסכמה ולומר שהמעשה שהיה שמת הבעל תוך ב' חדשים ולא נהנית ממנו כלל התם הוא דאמור ב"ד של ג' דכ"א יעמוד בשלו אבל אם מת אחר ב' חדשים א"נ תוך ב"ח ונהנית מבעלה לא אמור וא"כ שנה זו אינה רמוזה בהסכמה ועוד שלא הוזכר בדבריהם אלא במיתת הבעל ואם עשו תקנה לאשה עצובת רוח משום חינא איך נלמוד ממנה דמתה האשה משום תקנת הבעל, ועל דבר זה וכיוצא בו אמרו הבו דלא לוסיף עלה וחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכמ"ש הרב ב"ש סי' קי"ח סקכ"ב ודוקא אם מת הבעל תוך ב"ח ולא נהנית ממנו הוא דתקון רבנן של ג' כ"א יעמוד בשלו ואם חסר אחת משלשתן לא תקון ויתנהגו עפ"י תקנת רבותינו נ"ע לחלוק כל העזבון דתקנה א' לא זזה ממקומה

ובר מן דין בנ"ד נלמוד משטר כתובתה שכתוב בה והכל לפי המנהג והתקנה וכו' וא"כ אף אם נאמר שההסכמה הנז' קבועה לדורות באיזה אופן שיהיה בין ימות הבעל בין תמות האשה בהנאה והיה כתוב בה בפי' שנה כתקנת ר"ת ז"ל מה שאינו האמת ולא יעלה על שום שכל כלל מ"מ הרי הקפידו החתן והכלה ולא רצו להתנהג אלא ע"פ תק' המגור' הי"ן וכל תנאי שבממון קיים, ומעתה שנה זו אינה שנת רצון ליראי ה' ולחושבי שמו והאריכות בזה אך למותר ואין לזוז מדברי רבותינו הקדושים נ"ע אלא כל הנכסים שלו ושלה יתחלק עם אבי הבת לחלקים שוין כפי התקנה וההסכמה הנז' שעשו ב"ד של ג' לא היתה אלא הוראת שעה וכמעשה שהיה

ומעתה הבא נבא אל הטענה הב' שאמר שפסק ליתן לו ולא נתן הו"ל כאלו מת הבן ולא זכה להנחיל לאבי הבת כמדומה שיעקב אבי החתן ראה מ"ש מור"ם ז"ל בסי' נ"ג ס"ג וז"ל הפוסק מעות לחתנו או לבתו וכנסה ואח"ך מתה הבת ועדיין לא נתן י"א שזכה בהם הבעל וצריך ליתן לו כל מה שפסק ור"ת פי' דלא זכה בהם הבעל ומכח ספק לא מפקינן ממונא מן האב וכו' אבל בלא זה אפי' עשה האב עליו שטר וזקפן עליו במלוה וכו' ואין חילוק בכ"ז בין פוסק לבתו או לבנו וכו' ולא השגיח על מר"ן כמאן ס"ל אבל האמת יורה דרכו דמר"ן אשר מפיו אנו חיים סתם לן סתומי כס' קמייתא והיא ס' רש"י והרמב"ם ז"ל ודעימייהו דמפרשי ההיא דכתב לה כסות וכלים בארוסה דוקא משו"ה אם מתה לא זכה הבעל ואינו יורשה אבל אם היא נשואה זכה הבעל אע"פ שהכל ביד אביה שכן העתיק דברי הרמב"ם ז"ל בסי' הנז' להלכה שאם מסרה האב לבעל או לשלוחו ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אעפ"י שהנדוניא עדיין בבית אביה בעלה יורשה ומשעה שיצאת מרשות האב זכה הבעל במה שפסק לו וכל היכא דאיתיה ברשות הבעל איתיה ולא חש להעלות על שלחנו ס' ר"ת ז"ל אפי' בשי"א. איברא שמור"ם הגיה עליו וי"ח והיא סברת ר"ת ז"ל שהביא הטור בסי' נ"ה, ובסי' נ"ג ג"כ כתב מר"ן האב שפסק ע"י בתו לא קנתה הבת אותה המתנה עד שיכנוס שכל הפוסק אינו פוסק אלא ע"מ לכנוס ע"כ, הרי להדיא דבכניסה לחופה תליא מלתא והפוסק לבנו וכנס ומת האשה גובה כתובתה דמיד כשכנס הבן מקני ליה אבוה והוא מקנה לאשתו הכתובה ורבותי' תקנו חצי הנכסים במקום הכתובה וכל דין שיש בגביית הכתו' מן הדין יש לה בחצי הנכסים שנוטלת מן התקנה וכמ"ש מר"ן סימן קי"ח וא"כ כיון שמן הדין היכא שמת הבן היא נוטלת כתו' ממה שפסק לו אביו ליתן ולא נתן, מכח התק' תטול מחצה, וה"ה והוא הטעם עצמו ביורשי כתובתה כפי התקנה ומה מקום לנחלה שבא כתוב בשאלה וכי מכח נחלה הוא זוכה בחצי הנכסים והלא מכח חיוב כתובה שהודה לה בעלה וגמר והקנה לה בכניסתה לחופה הוא זוכה

ובנ"ד בפוסק לבנו ומתה הכלה אחר שנכנסו לחופה נר' פשוט דאפי' ר"ת ז"ל יורה יורה ידין ידין שיתנהגו ע"פ התק' דע"כ לא אמר הרב ז"ל דמדינא דגמ' לא זכה הבעל אלא בפוסק לחתנו או לבתו ומתה הבת משום דאמדינן דעת האב שלא נתן אלא ע"מ שתהנה בתו בשבח בית אביה וכיון שמתה לא זכה הבעל במה שפסק האב ליתן ולא נתן, משא"כ בנ"ד שהבן שהוא מקבל המתנה עדיין קיים ודאי שגמר והקנה לו ואין האב יכול לחזור בו וממילא גם הבן גמר והקנה אותו לאשה בכניסתה לחופה והיא או יורשיה גובים ממנו כתובתה