אבני שיש נז

בידי כמה פסקי דינים מהראשונים ובפרט מהרב יעב"ץ שדן הלכה למעשה בשטרי מתנות שכתב שלמה ן' שטרית לבניו ולבנותיו בעודנו בחיים ומשום דעדיין היה מחזיק בנכסיו ונו"ן בהם דן בו הרב דין מבריח וביטל כל אותן שטרי המתנות, והגם שראיתי פסק להא' זלה"ה והנו כמוס עמדי בענין מתנה א' כנ"ד שנתן מתנות לבניו ה"ר יוסף ן' סיסאן מסאלי וקיימוה מקצת מחכמי סאלי והסכימו ע"י רבני אלגזאייר ומראקס ומקנאס ולקצר ואספי וטיטוואן וצפרו ומרבני פאס יע"א כמוהר"ר וידאל הצרפתי זלה"ה וכמוהר"ר יהודה ן' עטר זלה"ה וכמוהר"ר שמואל הצרפתי זלה"ה כולם בנו בניינם על יסוד א' דלא נתכוון להבריח ואף הרב מוהר"ר מנחם סירירו שתחלה הסכים עם מבטלי המתנה הנז' שוב חזר והסכים לקיימ' וז"ל ועם היות שחתמתי באותה תשובה ראשונה שאותה מתנה היא הברחה הוא משום שחשבתי שעדיין היה רשות לנותן במתנה הנז' אבל כשידעתי שנתן מתנה גמו' אמרתי הדרי בי והמתנה קיימת עכ"ל, משמע דכל שיש רשות לנותן במתנתו הויא הברחה, וכבר בשנת בית תחל"ק שלל הובא לידי נדון כזה שכן עשה ה"ר יצחק ן' שטרית שנתן מתנות לבניו שמאשתו שניה ולא רצה לחלוק עם בתו שמאשתו א' בהמתנות ההם וכשנתברר לי דלהבריח נתכוון בטלתי כל מתנותיו וחלק בכל עם בתו הנז'

שוב מצאתי בבית גנזי שאלה שנשאלו רבני פאס הקדמונים מרבני מראקס להודיעם פרטי התקנות פרט ופרט ובתוך שאלתם כתבו וז"ל וכן אם היו לו אשה ובנים וכתובת אשה הא' כמנהג התושבים ואח"ך נשא אשה כמנהג הקשטי' שהוא מחצה במחצה ואחר שנשא האשה הב' נתן מתנות לבני הא' קו"ט ואח"ך מתה הב' בחייו אם המתנה שנתן לבני הא' אחר נישואי הב' קיימת כיון שהם מוחזקים בה או אם נאמר שלא נתן אלא להבריח מיורשי הב' וכ"ש אם אין לו בנים מהב' שאומדן דעת הוא שלא עשה אלא להבריח מיורשי הב' ע"כ. ובתוך תשו' רבני פאס השיבו על פרט זה וז"ל גם בענין המתנות שעושה הבעל כך להבריח נכסיו מב"ח ומיורשי אשתו כשרואה שאין לו זרע עמה הכל בטלים משום לא יחרוך רמיה צידו עכ"ל, וחתו' על התשובה הרבנים המובהקים מוהר"ר שאול סירירו וכמוהר"ר סעדיה אבן דנאן וכמוהר"ר עמנואל סירירו זלה"ה מובן מדבריהם שא"צ שום גילוי מהבעל דכוונתו להבריח אלא ממה שאנו רואים שלזו יש בנים ולזו אין בנים אומדן דעת הוא שלהבריח מיורשי אשתו שאין לו זרע עמה נתכוון וקיים: שאול ישועה ס"ט

סימן ל"א

שאלה יעקב ששדך לבנו ראובן את לאה וקודם השידוכין ואחריו עד עת כניסתם לחופה היתה לאה הנז' מתלמדת לעשות מלאכה אצל קרובתו של יעקב הנז' והיתה הקרובה הנז' למודה ללכת היא ונערותיה לבית יעקב הנז' ולפעמים יושבת שם עד חדש ימים ויותר והיו יעקב וראובן בנו הנז' מכירים בלאה הנז' ובמהותה ובשעת השידוכין פסק אבי החתן הנז' עם אבי הכלה לתת לבנו בעת כניסתו לחופה סבלונות לכלתו הנז' מסך קצוב ולהודות לו מסירה משטר משכונה שיש לו ולא הספיק לעשות לו מה שפסק עד שנכנסו לחופה והיה הבן הנז' נושא באביו חלקו בירושת אמו שנלב"ע קודם השידוכין הנז' ובעת כניסתו לחופה קנו מיד הבן שבעד מה שפסק עמו סלק עצמו מירושת אמו ובה שעתא הודה לו כתיבה ומסירה על השטר משכונה הנז' ואחר כניסתם לחופה הלכה הבת הנז' לבית אביה כמנהג בנות ישראל והלך גם בעלה עמה וישבו שם עד חדש ימים ובהיותם שם בבית אביה הוציא חמיה קול שהיא חולנית ואינה ראויה לנישואין וכשמוע אביה ואמה את הדבר הזה חרה להם היטב עד מות ובקשו להפרידה מבעלה וכשנודע הדבר לחתן שלח לאביה ואמה ע"י הזולת ואמ"ל וכי לאבי השיאוה לא השיאוה אלא לי ואני סברתי וקבלתי ונשאר חוזר על לימודו ורגילותו בבית חמיו ללון שם עם כלתו הנז' וכאשר נודע לאביו שהרגישו אבי הכלה ואמה ונקטי בלבייהו עליו הרבה ריעים עד שהוליך כלתו ובנו לביתו, ואחר כל אלה הדברים פגעה מדה"ד באבי הכלה ונלקחה ממנו הבת הנז' בתוך שנתה ולקח אבי החתן כל אשר לו ולא הוציא עליה אפש"ן בחוליה ובקבורתה כ"א הכל משל אב וכשתבעו אבי הכלה לחלוק עמו ההוא אמר שאחר שהיתה חולנית הרי מקחו מק"ט ושבה אל בית אביה כנעוריה וכל א' יעמוד בשלו ואפי' קבורתה משל אב ואינה אפי' שפחה כנענית ונהג בה מנהג הפקר ועוד אמר שאחר שפסק ליתן ועדיין לא נתן ומתה הבת הו"ל כאלו מת הבן ולא זכה להנחיל לאבי הבת ולא שם אל לבו שמשלו נתן לו בעד חלוקת אמו ולאו מידי יהיב ליה, ועוד בא עליו מכח תקנת שו"ם אפילו לא ראינו ולא שמענו ולא אבותינו ספרו לנו מי שנדון בזה במדינותינו באופן שאין להם ע"מ שיסמוכו, ואני לא רציתי לגלות דעתי בנד"ז שלא ליתן פתחון פה לבע"ד לחלוק ולא יש בינינו מוכיח לשית ידו על שנינו, ולכן קרבתי משפטי לפני יושבי כסאות למשפט והם מבינתם ודעתם הרחבה יוציאו דין אמת לאמיתו להשיב ע"כ דברי השאלה ופרטיה ודקדוקיה ע"כ פרט ופרט

וכגון דא צריך לאודועי שפעם א' אירע שנשאת אלמנה א' ליקר א' ובין לילה היה ובין לילה אבד והיא הכניסה לו סך מה והוא לא הו"ל מגרמיה כלום והיו עליו חובות הרבה וראינו דאיכא עגמת נפש הרבה לעלובה הנז' שלא נהנית ממנו כלום וקרובי הבעל יצאו נקיים ויבוזו זרים יגיע האשה שהם ב"ח לכן הסכמנו להוראת שעה לא לדורות שכ"א יעמוד בשלו ועכ"ז חד דעימן לא הסכים להיות הבעל קרובו כאשר יגיע ליד כת"ר טופס ההסכמה הנז' ותשובת כת"ר מהרה תצמח, נאם הח"פ פאס יע"א בתשרי מש' הוא ההולך קדמ"ת אשור מהאלף הששי ליצי' ושלם על ישראל ועל רבנן. ויובן שמעולם לא ראה ולא ידע ולא השגיח חד דעימן ע"ע ההסכמה ההיא ועל לשונה רק לשמע אוזן שמעה כי לא רצה להשגיח עליה להיות הבעל הנז' קרובו כאמור וכעת רוצה ללמוד ממנה לנדון אחר אע"פ שאינו דוגמתה ממש ואומר שכך עלתה הסכמת ב"ד של ג' מה שלא עלה על דעתינו כלל כאשר עין הקורא תחזינה מישרים וש"ש וחתום ע"ז החה"ש הדו"מ כמוהר"ר מתתיה סירירו נר"ו

וס"ל נמ"ך אף על זה יפקיחו עין כת"ר מה יהיה משפט החלוקה בענין נכסי אחי הבעל הנז' שמת קודם פטירת האשה הנז' והניח אשתו זקוקה לאחיו הנז' ולא הספיק לייבם עד שמתה אשתו הנז' אם יכנסו נכסי היבם לכלל חלוקה אחר שנטל מהם שיעור כתובת יבמתו אע"פ שבמצב פטירתה עדיין לא יבם שמשעה שנפלה לפניו מקרי מוחזק בנכסי אחיו המת ועיין מהרי"ק סי' צ"א וע"ה תשו' כת"ר מהרה תצמח ויבא שכמ"ה כיש את נפשכם הרמה וש"ש

ראינו השאלה הכתובה בפנים והגינו בכל פעליה מעשה ידיהם ש"ץ ומה שרצה לפטור עצמו מן החלוקה באותן הג' טענות את הכל ישא רוח ואין בשום א' מהם כדאי לבטל תקנת רבותינו ובריש כל מראין תמהנו על המראה מה מקום לשאלה ומה טעם יש בה בענין הטענה הג' ובפרט דמר בריה דרבינא חתום עלה עמיתנו בתורה ובמצות החה"ש הדו"מ השואל נר"ו אשר לפניו נגלו כל תעלומות התקנות אשר תקנו רבותינו הקדושים נ"ע אשר מימיהם אנו שותים וע"פ מתנהגים כל ערי המערב רובן ככולם בין בענין אכילת הבשר בין בענין הנישואין וכל המקדש וכותב כתובה אדעת' דרבנן קשישי מקדש