אבני שיש נו

יכתבו שטר מתנה בכל הנכסים אלא תלה הדבר בתחבולה וכו' משמע דכל היכא דאיכא תחבולה במתנה שלא יכתבו שטר מתנה ואפי' תהיה במקצת. ומצאתי און לדבר אלה בדברי חכמים גדולים ורבנים ה"ה הרבנים המובהקים כמהר"ר וידאל הצרפתי זצוקלה"ה וכמוהר"ר משה ן' חמו זצוקלה"ה וכמוהר"ר יהודה ן' עטר זצוקלה"ה שכתבו בפסק מתנה א' שנתן ראובן לבניו והיתה מתנה במקצת ומחמת שהיתה להבריח בטלוה, וז"ל הרבנים הנז' ואע"ג דדינא דמברחת וכל תשו' הרא"ש שהביא בדין הברחה כלהו מיירי במתנה בכל נכסיו כבר תלה הרא"ש בסוף דבריו לפי ראות עיני ב"ד אשר יהיו בימים ההם וז"ל ותנתן דת בטוליטול'א על הסופרים הנז' וכמש"ל הרי דלא חילק בין בכל בין במקצת אלא תלה הדבר כפי הנראה לב"ד שיראו שיש שם תחבולה, והוסיפו עוד וז"ל וגם לפי התק' שתקנו רבותינו נ"ן נראה להדיא דגם במתנה במקצת היא דאל"כ מה באו הם לחדש בתקנה זו והרי הרא"ש צווח ככרוכיא ודרשו מעל ספר ה' וקראו אלא ודאי הם ז"ל באו לחדש במתנה במקצת נכסים שייכא הברחה דייקא נמי דקא קאמרי נינגונא מתנה אינפיטוזא שהוא לשון כולל ונשענו על סוף דברי הרא"ש ז"ל וכדדייקי דבריו לעיל בסמוך עכ"ל הצ"ל, מעתה הדור דינא שאם יראה לב"ד ישצ"ו של עיר פאס יע"א שהיתה תחבולה במתנה הנז' דמוכח להו דלהבריח נתכוון הנותן הרי המתנה בטלה ועל פיהם דוקא יגמר הדין ואין לשום דיין אחר לפסוק הדין הזה זהו מה שנלע"ד וצויי"מ ולראיה ביד יורשי הנותן ח"פ ש' ועשית היש"ר והטו"ב לפ"ק וקיים עכ"ל וחתו' החה"ש הדו"מ כהה"ר שלמה טולידאנו יצ"ו

וס"ל נמ"ך אחרי כתבי הוגד לי מפי מגידי אמת ומהם ת"ח שראוי לסמוך עליהם והגידו לי כמה דברים שעשה ה"ר יעקב הנותן מקדם כדי למעט כתובת אשתו הא' וכשראה שלא עלתה בידו נתן מתנות אלו וכמה אומדנות דאין להעלותם על ספר ומוכחי דלא היתה כוונתו במתנות אלו למתנה גמורה אלא להבריח ולמעט כתובת אשה הא', ומעתה קם דינא דכל המתנות שנתן לבניו בטלים לא שרירין ולא קיימין ויכנס הכל לכלל חלוקה כתק' קדמונינו נ"ן. זהו מה שנלענ"ד ולראיה ח"פ בד' לתשרי שנת קדמ"ת אשור לפ"ק עכ"ל וחתו' החכמים השלימים הדו"מ כהה"ר שלמה טולידאנו הנ"ל וכהה"ר משה מימראן ונתקיימו לנו חתי' כדחזי ולראיה ח"פ וקיים, וחתו' כהה"ר משה ן' אלבאז וכהה"ר אברהם בן זמרה ונתקי' לנו חתימותיהם כדחזי

וס"ל נמ"ך וז"ן ראיתי מ"ש החכמים הפוסקים לבטל המתנה הנ"ל אף שהיא במקצת מחמת האומדנות שנגלו להם שכוונתו היתה לאורועי כתובת אשתו ולהבריח היתה כוונתו וכמו שהוכיחו מלשון התק' ומדברי הרבנים זלה"ה, גם אני נלע"ד להכריע בדברים דאין לחלק בין מתנה במקצת למתנה בכל הנכסים אלא כל שנראה לב"ד שכוונתו להבריח מתנתו בטלה ואף שמר"ן בשם תשו' הרא"ש נקט מתנה בכל הנכסים אורחא דמלתא נקט ומעשה שהיה וה"ה והוא הטעם כל שנר' שכוונתו להבריח אף אם הוא מתנה במקצת בטלה, ואפשר דנקט הכי לרבותא דאף שהוא מתנה בכל בעי' שיתכוין להבריח ולערמה ולא לשם מתנה וכ"ש במתנה במקצת דבעי' הכי, אבל אנה"נ כשנודע שכוונתו לערמה ולא ליתן כלל ודאי הוא דלא שנא במקצת לא שנא בכל דמתנתו בטלה וכ"ש בנ"ד שהוא מתנה במקצת אם יתברר לב"ד שכוונתו להבריח ולא ליתן כלל שהיה מחזיק הנותן בנכסים שנתן כבתחילה הרי מתנתו בטלה ואינו מספיק מה שיתברר שכוונתו להבריח שהרי כתב הרמ"א בהגה שם בסי' צ"ט ס"ו דאם נר' לב"ד שנתכוון ליתן במתנה גמורה אף שנתכוון כדי להבריח מתנתו קיימת, ודוק מינה דתרתי בעינן שתהיה כוונתו להבריח ואין כוונתו ליתן והיכי דמי שראינו שעדיין מוחזק בשלו כבתחילה. ושמעתי שבנדון זה עדיין מקבלי המתנה קטנים והנותן מוחזק בחצרות ואוכל פירותיהם כאדם העושה בשלו ולכן דינא הוא דאם נראה להם שכוונתו להבריח וכמו שנגלו להחכמים הפוסקים יש"ץ האומדנות המוכיחות ע"ז שמתנתו בטלה ואין לה קיום כלל אף שהיא מתנה במקצת ואין להוכיח מלשון המתנה שכוונת הנותן ליתן במתנה גמו' מדנחית לפרש ולדקדק במתנתו שאם מת הבן הא' יטול המתנה הבן האחר משום דהא נמי להבריח נתכוון שהיה ירא שמא ימות א' מהם ותחזור מתנתו להאב הנותן שהוא היורש ויתחייב לחלוק בנכסים משום כתובת אשתו ולא יועילו מעשיו בהברחתו להכי איכוין וכתב שאם נפטר א' מהבנים תחזור מתנתו לאחיו כדי להפקיע חוב כתובת אשתו ולמיתת שניהם לא חש דלא שכיח זהו מה שנלע"ד וצויי"מ כי דעת ממני פליאה ולראיה ח"פ ארבאט יע"א בכ"ז למרחשון ש' קדמ"ת אשור לפ"ק וחתום החה"ש הדו"מ כהה"ר שם טוב ן'עטר ונתקי' לנו חתי' כדחזי

ובדף אחר נמ"ך וז"ן ובנייר אחר נמ"ך סמוך לטופס הנב"ה וז"ן הן אמת כי זה כמו חמש שנים שבא לידינו שטר מתנה הכתו' ביריעה החוברת ולא רצינו להזדקק לכתוב לא ביטול ולא קיום מפני שדבר זה תלוי באומדנות הב"ד אם היתה כוונתו להקנות או לא ואף שהיא מתנה במקצת ואין יכול לעשות אומדנא זו כ"א ב"ד שבעירו. אמנם אחר שהחכמים העליונים למעלה עמדו על הענין מפי מגידי אמת ומהם ת"ח שראוי לסמוך עליהם ונודע להם בבירור שלא היתה כוונתו להקנות אלא להבריח בעלמא מעתה קושטא קאי שהמתנה ההיא שנתן לבניו בטלה ומבוטלת לא שרירא ולא קיימא והכל יכנס בכלל החלוקה כתקנת נ"ן זהו הנלע"ד ולראיה ח"פ תיטוואן יע"א בחדש כסלו ש' כי באה נחלתנ"ו לפ"ק וקיים עכ"ל, וחתומים החה"ש הדה"מ כהה"ר אפרים מונסונייגו נר"ו וכהה"ר יהודה קורייאט נר"ו וכהה"ר יהודה הלוי נר"ו וכהה"ר שלמה אבודרהם נר"ו

ובנייר אחר נמ"ך וז"ן אחר שנתברר לחכמים יש"ץ שהנותן לא נתן מתנה גמורה אלא בערמה ותחבולה א"כ מתנותיו בטלים ואין להם ע"מ שיסמוכו ולראי' ח"פ ע"א לטבת ש' קדמ"ת לפ"ק וקיים עכ"ל והתומים החה"ש הדה"מ כהה"ר יצחק חרוש וכהר"ר אברהם פינטו וכהה"ר משה ן' עטר וכהה"ר שלמה אסבאג יש"ץ ולראיה ח"פ והשו"ב וקיים, וחתום כהה"ר מרדכי ן' עטר וכהה"ר יהודה ן' משה ה"ן דאווד ויוסף ונתקי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת וקים

ישראל יעקב בלא"א מרדכי נ"ע עולייל ס"ט

אברהם אדהאן סליט"א

אחד הרואה ואחד השומע אופני המתנה הנ"ל עיניו יחזו עפעפיו יבחנו ולבבו יבין דלהבריח נתכוון וכמו שנתברר ממגידי אמת לקדישי עליונים יש"ץ ואומדן דעת הוא דלא נתן לבניו בחיים חיותו אלא לאפקועי יד אשתו ראשונה ואין כאן מקום חלות לדברי הפוסקים שכתבו דאינו נקרא מבריח אלא כשנותן כל אשר לו ובמשייר אין דין מבריח דזה אינו אלא באתרא דלא יש תקנה אבל במקום שיש תקנה התקנה עומדת במקום דין תורה ואלו היה לשון התק' מסופק ואינו מפורש היטב אז מוכרחין אנו להעמיד הדבר על ד"ת ונימא ובמשייר אין דין מבריח או במתנה חלוטה כמ"ש הר"ן והביאו מר"ן בא"ה סי' צ' ס"ח אכן השתא דלשון התקנה מפורש היטב בלשון כולל כל המתנות שז"ל ק'י נינגונא מתנה וכו' שפירושו ששום מתנה דמשמע בכל אופן שיהיה ואפילו שייר לעצמו ואפי' כתב מת"ג וחלוטה וכו' רק שתהיה כוונתו להבריח מתנתו בטלה ומה גם בנ"ד לפי הנשמע שעדיין הוא מחזיק בנכסיו שומט ואוכל כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא הענין מוכח דלהבריח נתכוון ולא יחרוך רמיה צידו ויש