אבני שיש נה

החה"ש הדו"מ כהה"ר אליהו הצרפתי נר"ו וקודם לזה היתה נק' ע"ש אהרן ה"ן סעדון ונתן ג"כ הרי"ע הנז' לשמואל בנו הנז' אגב הקרקע הנז' סך ש' מתקאלים תמיר"ה או חפצים ששוים הסך הנז' ועוד נתן הרי"ע הנז' לאברהם בנו שי"ל מאשתו מסעודא חצי החצר הנק' ע"ש הנגיד כה"ר מימון ן' דאנאן בעיר פאס יע"א שהיא סמוכה לבהכ"ן הי"ג של הח' הש' הדו"מ כהה"ר שמואל אלבאז זלה"ה עם רביע החצר הנק' ע"ש מאימראן הסמוכה לבהכ"ן הי"ג הנז' ומקול"ז היתה נק' ע"ש ן' להביל ואגב הקרקע הנז' נתן הרי"ע הנז' לאברהם הנז' סך ש' מתקאלים תמיר"ה או חפצים ששוים הסך הנז' הכ"ל נתן הרי"ע הנז' לבניו הנז' המתנות הנז' כל חד וחד מינייהו במאי דאיתיה בתורת מ"ג חתוכה וחלוטה שרירא וקיימא דלא להשנאה מינה ודלא למהדר בה לעלמין מתנת בריא מתנת שוקא גלויה ומפורסמת מתנה מעכשיו ולאח"מ מתנה בעין יפה וגוף בריא וכך אמ"ל הנותן הנז' כתבו האי מתנה בברא וחתמוה בשוקא כי היכי דלא תהוי כמת' טמירתא וכמתנת שמ"ד ומעכשיו סלק הנותן הנז' מעל המתנות הנז' עצמו ורשותו וזכותו ועצם ורשות וזכות ב"ך שו"ש של זכות כלל אפי' מקום נעי' יתד או מדכ"ר ומעכשיו זכו מקבלי המת' הנז' כאו"א במתנתו הראויה לו כנז' ז"ג וחזקה גמורה אינון ופיריהון ופי"פ וכו' לשכון ולהשכיר ולהשכן ולמשכן ולמכור ולבנות ולסתור ולהעביר ולהחליף ולהוריש ולהנחיל ולהחסין ולתת במתנה לכל מי שירצה הם וב"ך לד"ע והמתנות הם עזה"ד שאם ב"מ נפטר שום א' מהבנים תחזור מתנתו לאחיו הצז' מעכשיו ובטל הרי"ע כל מודעי דמוד' וכו' עסכ"ה ופסל עדיהן עליהן אליבא דכל הפוסקים דקי"ל כוותייהו בביטול המו' באוה"מ והודה שלא מסר שום מו' בשבועה ומחשש שמא מסר שום מו' בשבועה על הענין הנז' התרנו שבועתו כראוי הכל מוחזק על כהרי"ע הנותן הנז' בחסב"ד ובעצת כת"ח ולא יורע כח שטר מתנה זו לעולם לא בשיבוש לשון ולא בעוות לשון ולא בלשון דמשתמע לתרי אנפין ולא בלשון חסר או יתר ולא בט"ס אלא הכל יהיה נדרש לתועלת מקבלי המתנות ולתועלת ב"ך לדרי דרין הכל דלא כאס' ודלא כטו"ד אלא כחומ"ר וכחו"ז כל שטרי המתנות הנהוגות בכל ישראל כדת וכהוגן וכראוי וכהלכה וכתחז"ל ונגמר כ"ז בקש"מ בדל"ב ובש"ח בשי"ת מיד הרי"ע הנותן הנז' על כל הנז' יום א' בש' כ"ט לחדש אלול המרוצה ש' התקל"א ליצי' פה מראקיש יע"א וזיכה הנותן הנז' המתנות הנז' ע"י א' ממנו אה"ב לבניו הנז' מחמת שהם קטנים וכתב לו ב' שטרות בס"א וזה ניתן ביד שמואל הנז' והשו"ב וקיים ע"כ, מע"ן וחתום כהה"ר יוסף קורקוס וכהה"ר מרדכי אלמסעאלי ונתקי' לנו חתי' כראוי ובדקנו התורף פנים ואחור ולא נמ"ך בו יותר ולראיה ח"פ תמ"ת וקיים עכ"ל וחתו' על הטופס הנז' כהה"ר מסעוד ארתבי בן ארוואח וכהה"ר יהודה בירדוגו מע"ן בלי תו"מ ולראיה ח"פ פאס יע"א בשני בש' ה' ימים לניסן ש' תקמ"ג לפ"ק וקיים וחתו' עליו כהה"ר יהודה ן' משה בן דוד ויוסף וכהה"ר אברהם ן' זמרא ונתקיי' לנו חתימו' כדחזי

וע"ג נמ"ך וז"ל זה כמה שבא לידי שטר מתנה וכתבתי לקיים המתנה הנז' אחר שהיא מתנה במקצת ולא היתה לי אז הוכחה לידע אם היתה כוונתו להבריח מיורשי אשתו הא' או לאו ומכיון שלא היתה המתנה בכל נכסיו כההיא שהביא מר"ן סי' צ"ט ס"ו דנתי שהמתנה קיימת הן היום נודע לי באומדנות המוכחות מהם שאין ראוי להעלות על ספר שלא היתה כוונתו במתנה הנז' אלא להבריח מנכסיו אשתו הא' ובכן נלע"ד שהמתנה הנז' בטלה הגם שהיא במקצת והגם שמר"ן בסי' צ"ט ס"ו כתב וז"ל ונתן כל אשר לו דמשמע דאין דנין בו שטר מברחתא אלא בנותן כל נכסיו אבל בנותן מקצת נכסיו לא הרי מצינו לרבותינו בעלי התקנות שכתבו תק' שנעשית ש' הש"ה וז"ל קי ויירין ב"ד אשר יהיו בימים ההם קישי פיזו בערמה להבריח נכסיו ולהראוי להם הואיל וחב לאחרים לא יחרוך רמיה צידו ולא תעשנה ידיו תושיה אף אם ימצא פוסקים סומכים את ידו כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום השעה צריכה לכך כ"ש אל אשר יפנה הרא"ש אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו ע"כ' ומלשון זה נראה שרצו לתרץ שבכל ענין שיש אומדנא שכוונתו להבריח המתנה בטלה שהרי תלו הדבר לפי ראות ב"ד ולאו דוקא שתהיה מתנה בכל נכסיו כההיא דהרא"ש אלא אפי' מתנה במקצת אם יראה לב"ד שעשה כדי להבריח מתנתו בטלה דאם איתא שכוונתם היא דדוקא בנותן כל נכסיו כההיא דהרא"ש לא היה להם לתלות הדבר לפי ראות ב"ד אלא הול"ל שדעתם לפסוק כהרא"ש נגד שאר פוסקים שחולקים עליו ומדתלו הדבר לפי ראות ב"ד משמע שבכל ענין שיראה לב"ד באומדנא שכוונתו להבריח מתנתו בטלה ובעיקר הדין נסמכו על דברי הרא"ש והוסיפו נופך משלהם ואמרו לפי ראות ב"ד אף שלא יהיה כהרא"ש ממש וא"כ בנד"ז הגם שהמתנה במקצת בטלה שלא נתכוון להקנות אלא להבריח מיורשי אשתו הא' ואין לדון מלשון המתנה שכתוב בה יפוי כח וביטול מוד' שהכל נעשה בערמה ואחר שידענו שלא היתה כוונתו אלא להבריח אין ראוי לשום דיין להזדקק לדין זה עד שיחקור בענייני האיש הזה הנותן ומהותו וענייניו כדי שיוציא לאור משפטיו דין אמת לאמיתו, ומצאתי און לי מדברי תשו' הרב הגדול כמוהר"ר יעקב אבן צור זלה"ה שדקדק מלשון התקנה הזה הנז' דלאו דוקא בנותן כל נכסיו וכההיא דהרא"ש אלא בכל ענין שיראה לב"ד שכוונתו להבריח המתנה בטלה וכן דן למעשה, וא"כ בנ"ד המתנה הנז' בטלה אם יסכימו ב"ד כשיעלה ויראה לפניהם ענייני האיש הנותן ומהותו ולראיה חתמתי ע"ה וחתום החה"ש כהה"ר עיוש אלמאליח י"ץ ונתקי' לנו חתי' כדחזי

וס"ל נמ"ך וז"ל טופס פס"ד מה שכתבו חכמי מקנאס יע"א וז"ן גם אנכי הובא לידי שטר מתנה זו זה ימים מקרוב וחתו' בו חכמי מראקס והחכם כהה"ר יקותיאל יש"ץ והח' כהה"ר עיוש הנ"ל וכולם כתבו לזכות מקבלי המתנה מההיא דסי' צ"ט ואני אחרון חתמתי עמהם לזכות מקבלי המתנה הן היום הובא לידי פס"ד הכתוב לעיל בסמוך ושם נאמר שנודע להח' הנז' בהיותו בפאס באומדנות מוכיחות שלא היתה המתנה אלא להבריח ולכן חזר בו וכתב שהמתנה בטלה כמש"ל. והן אמת שאחר שלא באר מדבריו מה הן האומ' אין לנו לדון על דברים שבלב ואם לפניו נגלו האומ' לפנינו לא נגלו ולכן אין ראוי להטפל ולדון דין זה אלא למי שנגלו לו האומדנות שלהבריח נתכוון ודינא הוא דחכמי פאס יע"א שיודעים בטיב הנותן ומהותו ויודעים בטיב האומ' שלהבריח נתכוון הם ידונו דין זה להוציא משפט לאשורו, ועם היות שמתנה הנז' היא במתנה במקצת כמו שהוציא לפני הנותן קב"ע כו"ח שבעת תתו המתנה היו לו נכסים בין מעות וקו"ט קרוב לאלפים מתקאלים מ"מ אם יראה לב"ד שהמתנה היא להבריח בטלה היא והגם שכתב מר"ן בסי' צ"ט בשם הרא"ש הנותן כל נכסיו וכו' דמשמע דוקא במתנת כל נכסיו הוא דמתנתו בטלה הלא"ה המתנה קיימת. מ"מ המדקדק בסוף דברי הרא"ש ז"ל יראה דמ"ש בתחלה הנותן כל נכסיו וכו' משום דמעשה שהיה כך היה ומדנתן כל נכסיו היא אומדנא מוכחת שלהבריח נתכוון דלא שביק אינש לנפשיה ערטילאי מכל וכל ויהיב לאחריני. אבל אנה"נ דאף אם היא מתנה במקצת ויש שם אומדנות אחרות דמוכחי דלהבריח נתכוון ודאי דהמתנ' בטלה וזה מוכח מסוף דברי הרא"ש ז"ל שכתב בסוף דבריו וז"ל ותנתן דת בטוליטול'א על הסופרים שלא יכתבו שטר על מתנת הנכסים שיראה שיש בו תחבולה או מרמה ומדכתב שלא יכתבו שטר מתנה שיש בו תחבולה וכו' ולא כתב שלא