אבני שיש נד

עליו הוא פ' ולראיה שהכרנו כתיבת יד הסופר העולה במקום חתימתו חתמנו במא' ב"ד וחתו' תרי מגו תלת עידי הקיום עכ"ל מ"מ אף דחשיב שטר דוקא היכא דאיתרע ולא כתב השטר אזי דיינין לה לזכירה כשטר וכמ"ש הטור בהדיא בשם הרא"ש אבל בנ"ד הרי השטר יוצא מתחת ידו של גזבר ששם מפורש הדבר ביפוי כח שהיה בקנין ושבועה שהסכימה על כל מעשה בעלה ומוכרחת היא במעשיה לעשות רצונו שהרי רצה לגרשה וליתן לה כתובתה וכמ"ש החכם הפוסק והוא העד בדבר והגם שחכמי התקנה שנתקנה בש' בה"ר ציו"ן תקנו שהמגורשת בגט ש"מ דדינה כדין אלמנה לענין פרעון כתובתה הפך דברי הרא"ש שהביא הח' הפוסק הנה הרואה שם בלשון התקנה יראה שלא חלקו על הרא"ש אלא לענין זה בלבד שאם גרשה כדי שלא תהיה זקוקה ליבם הוא דדיינין לה כדין אלמנה מטעם שכתבו שלא נתכוון אלא לגמול חסד עמה שלא תזקק ליבם, לא כן בנ"ד שרצה לשלחה מעל פניו כדי שלא תטול בנכסיו סך רב וגדול יותר מכתובתה ודאי דלא תקנו בזה חכמי התקנה שהרי זה ודאי לא נתכוון אלא כדי שלא תטול בנכסיו ולדבר זה גרשה וגירושיה גירושין גמורים לענין זה ואין דינה כאלמנה. וא"כ מאחר שהיתה מוכרחת במעשיה לעשות רצונו שוב אינה יכולה לטעון אנוסה הייתי או לעשות נח"ר לבעלי נתכוונתי או בטענת מחלתי כסבורה הייתי שלא היה לו אלא סך שגלוי לה אבל עסקי טמון אשר שם בסתר ביד כהר"ש הגזבר לא נודע לי עד עתה דדבריה מהבל ימעטו מטעם שכתב החכם שכבר הגיעה בחיים חייתו ליד גזבר לזכות העניים ונאמן הגזבר להעיד על ההקדש אפילו להוציא כ"ש להחזיק במה שביד ואע"פ שיש לו טובת הנאה מחלוקה שמחלק לעניים טובת הנאה אינה ממון כמבו' בח"מ ל"ז ט' יע"ש ועוד וכי לרצונה מחלה וסלקה עצמה מוכרחת היא במעשיה שהרי דינא קא תבע וא"ל אם תטול סך זה טוב ואם לאו הוציא כתובתיך ותפרע בה ובחרה לה בדרך זה דיש בה צד הנאה גדולה יתר על כתובתה, וא"כ אף אם היתה לה ידיעה בתחלה כבסוף שיש לו ממון אחר אם לא תרצה לעשות רצונו הרי הוא מגרשה בע"כ ולא תטול אלא פחות ממה שנתן לה ואין כפייה זו חשובה כאונס כדאיתא בא"ה קי"ח ו' באשה שמחלה כתובתה ונדוניתה ואח"כ טענה שבאונס מחלה מפני שהיה מגזים עליה לגרשה או לישא אחרת מפני שאינה יולדת אין זה אונס לבטל המחילה, ומסיים שם בטור משום דבדין זה היה עושה לישא אשה וכו' ואין זה טענת אונס לבטל מחילה, והנה בנ"ד ג"כ בדין היה יכול לגרשה בע"כ ותטול כתובתה ואין זה ע"ז כלום ובההיא הנאה שסלקה עצמה מנכסיו אף הוא ייחד לה שיעור גדול מדמי כתו' ואין לגמגם על חלוקה זו שחלק נכסיו והעביר נחלה מיורשיו ולפי המנהג והתקנה לא מהני אלא אם היה הדבר בתוכחת מגולה ועם היות שלא נזכר בתקנה תוכחה על דבר אעבורי אחסנתא אלא באשה המעברת נחלה מיורשיה מ"מ ק"ו הדברים אם באשה שירושת יורשיה אינם אלא מכח תקנה אבל מדאורייתא הבעל יורש את אשתו היכא שנתנה חלק יורשיה לבעלה שהוא יורש דאורייתא חשבינן לה אעבורי אחסנתא וצריכה תוכחת כ"ש באיש שמעביר נחלה מיורשיו שהם יורשים דאורייתא דבעי תוכחה וכך המנהג פשוט, אלא שבנ"ד מאחר שהקדיש נכסיו לגבוה לצורך מצוה לא אצרכוה רבנן תוכחה דודאי אף אם יוכיחוהו בשוט ברזל לא ישמע אליהם דקרוב אדם אצל עצמו ורוצה הוא שקרנו תרום בכבוד וצדקתו עומדת לעד וכמו שמצאתי בזה כמה וכמה תשובות למהר"ר יעב"ץ זלה"ה דכל דלדבר מצוה אין צריך תוכחה וא"כ מעתה כל דברי האל' וב"ך מהבל ימעטו ומה שהיה כבר כתוב בשטר החלוקה הוא שיהיה ולראית האמת ח"פ פאס יע"א בחדש והשנה הנ"ל וקיים

שמואל אבן צור סי"ט **(* [אין הדברים אמורים אלא במחלק שלא בפניה אבל במחלק בפניה כנ"ד ושתקה הוי מחילה גמו' וכ"ש שקבלה עליה בפי' דלכ"ע הוי מחילה וא"צ קנין כמו שמפורש בב"ש סק"ד וסק"ו וסק"ז ולא הארכתי בפרט זה כי סמכתי על המעיין בדברי שכתבתי יע"ש ובהגהה שהכוונה שדין זה עולה מהדין ומהגה, ותשובת הרבנים לא נעלמה ממני והרי היא כתובה אצלי בפסקי הרב מו"ה מרדכי בירדוגו זלה"ה בסי' י"ג ורמזתיה בתוך דברי לעיל שכתבתי ואלו לא נעשה התיווך בקוש"ח מצי הדר כל חד מנייהו הבעל כ"ע שהוא בחיים והאש' אחרי מותו ואין להאריך בפרט זה כי נ"ד נעשה על צד היותר מהני ודו"ק

]:)** הד"א ששזכה ההקדש בכל נכסי המקדיש קו"ט ודברי אלמ' ויורשיו וב"ך מהבל ימעטו לא שרירין ולא קיימין וקיים

איש צעיר שאול סירירו ס"ט

עליונים למעלה כל דבריהם אמת וצדק וליכא לספוקי בהא מלתא כלל ולראיה ח"פ בזמן הנז' וקיים

יהודה ן' עטר סי"ט בכמה"ר עובד זלה"ה דברי החכמים הפוסקים כלם נכוחים למבין וישרים ולראיה ח"ש בזמן הנז' וקיים

חיים דוד סירירו סליט"א

כבר זכה ההקדש במה שזכה כדין וכהלכה ועוד ידו נטויה על האלמנה הנ"ב ליפרע ממנה בג' מיני פורעניות שנגזרו עליה בב"ד הצדק של החכם הפוסק נר"ו ולראי' האמת ח"פ ואני בתוך הגולה כהן הדיוט

יהודה הכהן ס"ט

ערעורי האל' לעיל ובפנים הן על מה שנתן בעלה מסעוד הנ"ב להקדש בהחבא ע"י החכם כהה"ר שלמה אביטבול נר"ו כשהיה בריא, זה אינו צריך ראיה דודאי ערעורים בטלין דיכול אדם לתת מתנה מנכסיו לכל מי שירצה וכ"ש להקדש, וכן מה שרצתה להשביעו ע"ז דבידו יותר מהסך הנז' ואין לה שום חלות לשבועה זו ואפי' הדרת הראש דמאחר שהוא גזבר העיר וע"י חכם העיר מידע ידע ביה חכם העיר דהוא גברא מהימנא ודבריו עמו והוא פטרו משבועה ויפה עשה דכתיב ולא יחשבו את האנשים כי באמונה הם עושים והאלמנה מי הכניסה בתגר זה. וכן ג"כ מה שנתן להקדש כשהיה שכ"מ בפני חכם העיר לא מציא למטען שום צד אונס בזה ודבריה מהבל ימעטו דמאחר שהוא רצה לשלחה מעל פניו ולפרוע לה סכי כתובתה שהוא דבר מועט מאין ולאין יהיה לה שום זכות בהקדש הנז' והיכי מציא למימר שהיה צד אונס בזה. דאדרבא חכם העיר שעשה להם פשרה הנ"ב להנאת' ולטובתה הוא שעשה שנטלה יותר מסכי כתובתה. ומה גם שהסכימה לדעת בעלה בקושח"ך לפני חכם העיר וא"כ מה שמכרה לזולת חלקה העולה לה בתביעות הנז' אינו כלום מטעם הנ"ל כי אין לה חלק וזכות במה שנתן בעלה להקדש הנז' אחר שנטלה חלקה היא ובנותיה, דמה שנתן מחלקו נתן ולא מהאמצע ואחר שכן הוא אין לה שום חלק וזכות בהקדש הנז' לא בזה ולא בבא דאין לה שום שייכות וצד נגיעה כלל בהקדש ואינה אלא כאדם דעלמא דאין לו שום דו"ד ולא שייכות כלל עם הבעל הנז' בזה ההקדש, גם מה שכתב הח' הפו' נר"ו לעיל ובפנים שהאלמנה הנז' אחר מות בעלה גנבה מנכסיו ונטלה מהם בזרוע אחר שנטלה כל חלקה העולה לה, וא"כ כל מה שגנבה ונטלה בזרוע עפ"י עדים הכל בעמוד והחזר קאי ואחרי מותה יד ההקדש על העליונה להפרע מנכסיה משפר ארג נכסין ולראית האמו"ץ ח"פ פאס יע"א באב הרח' יה"ל מש' בהתאסף ראשי עם לפ"ק וקיים

אליהו הצרפתי סי"ט

סימן ל'

טופס מטופס שטר מתנה הוזקקנו להעתיקו וז"ן טופס שטר מתנה וז"ן במאמר א' מבדי"ץ הע"ע בקש"מ בדל"ב ובש"ח בשי"ת המו"ן ה"ר יעקב בה"ר מימון הלוי והודה הו"ג ברצון נפשו והש"ד בלי זכר שום אונס וכפיה כלל אלא הכל ממנו בלב שלם ובנ"ח ובד"ן ומיושבת שנתן לשמואל בנו שי"ל מאשתו זהרא החצר החדשה שבנה בעיר פאס יע"א הנק' היום ע"ש הרי"ע הנז' שהיא נכחית לבהכ"ן הי"ג הנק' ע"ש