אבני שיש נג

היא מטעם שהנכסים היו בידה ואין הקנין כלום מ"מ בנ"ד הרי היתה השבועה ותתפלש באפר ותקיים שבועתה אבל המעיין בהריב"ש שהוא מקור הדין יראה שזיכה את האלמנה מטעם דזכות כתובה לא מחלה שזה לשון החיוב אני משעבדה עצמי בקנין להשלים מנכסי המת כל צוואתו יע"ש. הרי מפורש דלא הסכימה להשלים אלא מה, שהוא נכסי המת ולא מה שמשועבד לכתובתה וכן כתבו ב' צנתרות הזהב הרב ח"מ והב"ש יע"ש ולפ"ז מחוייבת לקיים אפי' במה שהוא תחת ידה היכא שמפורש שתטול לחלקה כו"כ ולכל בת כו"כ והתם שאני דזכות כתובתה לא מחלה מהניא לה תפיסת הנכסים תחת ידה

העולה ממאי דכתיבנא דכל ערעורי האלמנה הנז' מהבל ימעטו ובעמוד והחזר קיימא כל מה שנטלה יתיר על מה שנגזר עליה מבעלה הנז' ותשבע על הנסתר ויד ההקדש נטויה להשביע לנפקדים שדרכה להפקיד אצלם מעשה ידיה כמבואר לעיל ולא הועילו מעשיה כלום ולא מעשיהם של הרודפים אחרי כהר"ש הנז' אלא שלשונם הרע עשה רושם שבראות כהר"ש לזות שפתי ליצני הדור לא יכול להתאפק והוליך עמו ב' ת"ח כהה"ר ישועה אזולאי נר"ו וכהה"ר אברהם אציני נר"ו ונטל ס"ת בזרועו ונשבע ע"כ פרט ופרט כמ"ש שטר השבועה ונחתם מיד הב' ת"ח הנז' והעון תלוי בקולר הרודפים שהזקיקוהו לכך על לא חמס בכפיו וזה תשלום גמולו לכמה טרחות וכמה יגיעות שיגע וטרח על הקדש הנז' ואין לו ממנו הנאה של כלום אלא לדידהו טרח ושומט ומאכיל להם ומסגל ריוח ומוסיף להם והם שלמוהו רעה תחת טובתו בעל הגמול ישיב גמולם להם וגמולו ישיב לו כו"מ מאת ה' מן השמים, החותם בחדש אהוב למעלה ונחמד למטה משנת צדיק שומר אמונים לפ"ק פה צפרו יע"א וקיים

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול סלי"ט

יציבא מלתא כשנמשכו הדברים בין כהר"ש גזבר ההקדש עם כהר"ד והשקפתי אני א' מהחותמים כאן על הזכירה שביד הר"ש מתוכה למדתי שלא היה הקרקע בכלל ההקדש גם ראיתי ונתון אל לבי מ"ש וש"ח לקיים כל דבר ואמרתי לכהר"ש אם אמת הדבר הזה שלא היה קנין בדבר יש לגמגם בו ולא כאשר הבין החכם הפוסק שצריך קנין מיד המקדיש לקיים הקדשו מי פתי יסור הנה אם בהדיוט דברי ש"מ ככתובין וכמסורים דמו וחייבים יורשיו לקיים דבריו כ"ש ש"מ בהקדש דאהנו דבריו בלא קנין ובלא ש"ח אפי' בדבר שלב"ל כמבו' בח"מ רי"ב ז' ועיין סמ"ע ור"מ רבק"ש ס"ק ע' מ"ש בשם הרב כ"מ דכתב דאף שאין הנודר קיים מצוה על היורשים לקיים אף שאין הנדר חל עליהם מ"מ מאחר ששמעו בנדר ושתקו הו"ל כאלו הם עצמם נדרו גם הביא דברי הרב ב"ח דבש"מ שנודר לעניים אף בדבר שלב"ל חיישינן לטירוף דעת אם לא יתקיימו דבריו ע"ש. הרי אף בדבר שלב"ל אמרי' לגבי ההקדש דש"מ ככתובים וכמסו' כ"ש בנ"ד איש כי יקדיש את מלא ביתו מה ביתו ברשותו אף כל הקדשו אתו עמו דודאי קדשי אכן דברי אלה לו הוא לגבי סילוק האשה מעל הנכסים דצריך קנין לסלק עצמה מגופן של נכסים כמבו' בדברי רבותינו זלה"ה וזה תורף תשו' מהר"ר יהודה עוזיאל ומהר"ר סעדיה ן' דנאן זלה"ה שנשאלו על ש"מ שחלק נכסיו ואחר פטירתו ערערה האשה לומר שלא יגרע דבר מחלקה ומה ששמעה ושתקה לעשות נח"ר לבעלה וכתב בתשו' הוא בתקנות שכל מה שיחלק הבעל מנכסיו שלא בהסכמת אשתו הנשואה לו כמנהג לא יתנכה כלום מחלקה אא"כ היה הדבר בהסכמתה ובקנין גמור ולא יזיק לה מה ששתקה וכו' ועם היות בכרך התקנות לא נמצאת תקנה זו מ"מ דבריהם אמת וצדק אפשר באורך הימים נאבדה ולא נמצאת תקנה זו להעתיקה בספר התקנות מצד שנאבדה הרי מבואר דעכ"פ ש"מ שמחלק נכסיו צריך קנין מיד אשתו לקיים את דבריו וכשלא ראיתי נזכר במז' קנין מיד האשה על ההקדש אזי אמרתי לכהר"ש שיש גמגום בזה: ומה שהביא ראיה הח' הפוסק הנז' מההיא דא"ה סי' ק"ו במחלק נכסיו וכו' אחר המחי' אין משם ראיה לנד"ז שיצא לדון החכם דבלא קנין מהני דהתם איירי במחלק לה בין הבנים דוקא * וגם במחלק לה קרקע ואף לתקנת הגאונים דגובה אשה כתובתה מהמטלטלים וכתבו מקצת מהאחרונים דדין טלטל כדין קרקע לכל מילי ואם חלק לה טלטל בין הבנים אבדה כתו' מ"מ דוקא בחלק לה עם בניו דעשאה שותף עם בניו דחשיבא לה מלתא שהשוה אותה שותף לבניו כמבואר בש"ס ובב"י באורך לא כן בנ"ד הרי חלק נכסיו לקרוביו ולהקדש ואין לה חשיבות עם בניו והרי היא כקרוביו שנתן להם מתנות וגם התם לא אבדה כתובתה לגמרי אלא נסתלקה מאותן נכסים שלא תטרוף כתובתה מהם ומ"מ ספר כתובתה בידה לגבות חובה ממקום אחר כמ"ש שם וז"ל אבל מנכסים שיבואו לו אח"ך גובה מהם לכך אהני שתיקת' לסלק שעבודה מעל אותן הנכסים דוקא לא כן בנ"ד שהאשה הנשואה כמנהג שחולקת בנכסים במקום גביית כתובה אם אתה אומר ששתיקתה מהניא אפי' אפסדתה כתובתה וכולי האי לא אמרי' יפה שתיקה דאדרבה הדעת נוטה דצריכ' לעשות ולסלק עצמה מנכסים כל דבר ודבר לפי קניינו את שדרכו בהגבהה או במשיכה או במסירה וכתיבה תבעי לעשות כמשפטו לפי שיש לה בכל דבר מחציתו כמשפט החלוקה שעושה במקום גביית כתובה ואפשר שזהו טעמן של מתקני התקנה שכתבנו לעיל שתקנו באשה הנשואה כמנהג לסלק עצמה בקנין דנראה שבכל אופן תקנו אף במחלק לה עם בניו דצריכה קנין לקיים כל דבר דלא אמרו חכמים דבמחלק לה עם בניו ששתקה שאבדה כתובתה היינו סילוק שעבוד מעל אותן הנכסים דוקא לכך מהני בשתיקה מאחר דאין לה בהם אלא שעבודא בעלמא ליפרע מהם לא כן האשה הנשואה שי"ל חלק בגוף הנכסים כל דבר ודבר מחציתו ודאי דצריכה קנין להקנות חלקה בגוף הנכסים. ועוד טעמא מאי אמור רבנן אבדה שעבוד כתובה הוא משום שהחשיבה ונתן לה מתנה בגוף הנכסים שלא היה לה בהם אלא שעבוד ואם נתן לה מתנה יתירה על כתובתה דאין נגרע מכתובתה כלום כמש"ל לא כן בנ"ד אדרבה מגרעות נתן לה כי ראויה היתה ליטול חצי נכסים ועכשיו משלה נתן לה ונגרע לה מחלקה הראוי לה ובודאי לקיים את הדבר צריכין לקנות מידה בקנין, ואחר האמת כעת בהגלות לגלות שטר התיווך שם ראינו הכל מתוקן יפה שקנו מיד שניהם בקוש"ח על התיווך והכל הולך אחר האחרון שהוא השטר שהרי אף לדברי הרא"ש בתשו' דחשיב לזכירה שטר וכך מנהגינו אנחנו להיות לו דין שטר כמ"ש בגליון ש"ע של מר אבא זלה"ה וכמדומה שכך ראיתי בפסקי הרמ"ז מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה אכן כתב וז"ל ומנהגנו דיש לו דין שטר ודוקא אם לא כתוב על הזכירה עשוי או פרוע או בטל אזי רשאי סופר אחר להעתיקו לזכות בעליו ויכתוב בסופו שט"ז נמצא כתוב בס' הזכרון של פ' הסופר ואין כתוב עליו עשוי או פרוע או בטל והעד החותם