אבני שיש נא

מאחר עלות על לב ה"ר מסעוד דמתקרי סעאד ן' שלמה דמתק' שלאל הכהן להקדיש רוב נכסיו לשמים בעודו בחיים באופן שיתקיימו דבריו ומיום שחש במעיו ולב יודע מרת נפשו נתחזק לעמוד על נפשו ורצה להבריח ארי מנכסיו בחדא מתרתי או לפרוע לאשתו כ"מ שהחזיק לה ע"ע בשטר כתובתה שהיא מועטת ויפטור אותה בגט כשר או להניח לאשתו ויורשיו מה שיראה בעיניו ויתן השאר לצורך הקדשות במתנת בריא כ"ד לפי קנינו, וכאשר נזדמננו לשם אח"מ וסדר דבריו לפני אני החותם א' במעמד אשתו ואף היא תשיב אמריה לו והתבוננתי בתוכניות דבריהם וראיתי שאין כלי מחזיק ברכה להקדש אלא השלם ותווכתי במלתא דשויא לכל ובטלתי רצונו מפני רצונה באופן שנתרצו שניהם בלב שלם ונפש חפצה להתנהג עפ"י מה שתווכתי ביניהם והוא שהודו בפנינו הבעל ואשתו הנז' שמלבד הקרקע והטלטל הידוע להם יש להם בדבר הסמוי מן העין מע"ב סך ד' אלפים וש' אוקיות וסלק הבעל יד יורשיו שלא יטלו מנכסיו זולת שמונה מאות אוקיות ע"ז האופן שהבנות הנשואות בנותיו של שלמה בנו נ"ע יטלו ש"ם לכ"א ואחותם הקטנה תטול קק"ם ע"מ ובתנאי אם נשארה בחיים עד שתנשא ואם נפטרה לב"ע קודם הנישו' יחזור הכל שתטול ופירותיו ופירי פירותיו להקדש ולא תטול אשתו אחרי מותו מנכסיו זולת אלף ות"ק אוקיות מע"ב ע"מ ובתנאי שתהנה מהסך הנז' כל ימי חייה והנשאר אחר פטי' יתחלק בין יורשיה הנז' ובין ההקדש לחצאין וכל הנשאר מנכסיו קו"ט ומעות וכ"מ דמתקרי נכסי זולת סך בו"ו ש"ם הנז' שמתחליקים בין אשתו ויורשיו כנ"ל הקדישו מעכשיו הקדש גמור לעשות ממנו מה שיראה בעיני אני החותם א' למ"ן כגון ס"ת לקרות בצבור וספרי הקדש לקרות בהם ת"ח ונצורך ת"ת ולקיים איזה קרן לצורך ת"ת שיהנו ת"ח והעניים מפירותיו אחר עשות מה שהוא צורך לפטירתו ותכריכיו ופקידותיו ונר נשמה וכיוצא בהם מדברים שנעשים למ"ן. ובכן הע"ע בקש"מ בדל"ב ונשח"ך כ"א למ"ש הבעל ואשתו הנז' ובכח הקוש"ח הודו וחייבו עצמם חיוב ושעבוד גמור לקיים עליהם וע"כ ב"ך התיווך הנ"ל לבלתי סור ממנו ימין ושמאל מעתה ועד עולם ולחזק כח ההקדש בכל אופן הנאות והמועיל כפי הדין הברור ולרא' ע"ה ח"פ והי"ז בכ"ב באב מש' ה"א ותקמ"ד ליצי' ושו"ק

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק אביטבול זלה"ה

שלמה בלא"א מימון נ"ע אביטבול ס"ט

אחר שנלב"ע המקדיש הנז' בא לפני הר"ש אביטבול גזבר העניים ואמר שנתן בידו ה"ר מסעוד הנז' בעודו בחיים כיס א' מסך אלף אוקיות ואמ"ל לזכות בהם להקדש לדבר שיראה לו למ"ן ופירש לו המקדיש הנז' שאף אם לא יפטר לב"ע מחולי זה מ"מ המעות הללו בקדושתייהו קיימי אלא שאם יעמוד מחוליו יחזירם לו הר"ש לסדרם ע"י עצמו לצורך מצוה ואמינא ליה לקיים דברי המת, ובהיות שנתגלה הדבר לגיסו של הר"ש הנז' ולפי קלות דעתו ופחזותו נתן עיניו בדבר הסמוי מן העין לקחת לעצמו מנה יפה והר"ש הנז' לא הטה אוזן להבליו ובראותו שלא עלתה בידו בא לפני אחר ימים כמולך רכיל מגלה סוד כאלו הר"ש העלים ממני ולא הגיד לי ובא הוא להגיד לי וקודם שהוציא הדבר מפיו והרגשתי על מה הוא מרמז אמינא ליה כבר הוגד לי ענין הכיס ולא נעלם ממני כי הר"ש שאתה חושד שהעלים ממני הוא שהגיד לי ענין שאתה רוצה לדבר וכשיצא מלפני בפחי נפש והעלה בידו חרס הלך ברשעו אצל האשה הנז' שדעתה קלה כמוהו בעוד כל ההקדש תפוס תחת ידה והגיד לה הענין והפליג להגדיל הדבר לסך גדול בכפלי כפלי כפלים ובאה האשה לפני מליאה חימה כמי שטבעה ספינתו בים ודברתי על לבה דברי ניחומים והסברתי לה הענין שאפי' באשה שלא סלקה עצמה מנכסי בעלה אינה חולקת אלא בנכסים הנמצאים לו ולה אחרי מותו אבל מה שנתן בחיים חייתו והגיעו ליד גזבר העניים והקדישן הקדש גמור אינן נכנסין בסוג התקנה כלל ואין לאשה בהם כלום ומה גם היא שסלקה עצמה מכל הנכסים בעד הסך שייחד לה כנ"ב, עוד אמרה שלא נתרצית להסתלק בעד הסך הנז' אלא לחושבה שאין לו אלא הסך שברר לפנינו שיד שניהם היתה שולטת בהם והיו טמונים תחת ידה ואלו ידעה שי"ל טמון בלתי ידיעתה לא היתה נתרצית להסתלק בסך הנז' ואמינא לה בשעה שסלקה עצמה לא היה לו זולת הסך שבירר לפנינו ואותו הסך כבר היה מסור ביד גזבר העניים קודם זה בכמה ימים שהרי הסך הנז' ניתן ביד הר"ש במקום דירתו של ה"ר מסעוד הנז' דהוה גני בבית אפל ומשם הוציא הטמון ונתנו ביד גזבר העניים והסלוק היה בעליית המנוח ה"ר שלמה בנו שבה נלב"ע ה"ר מסעוד הנז', ואחרי דברי על לבה והגדתי לה שסך הכיס אינו זולת או"ו והמולך רכיל הפליג בדבר טענה להשביע הר"ש הנז' ואמינא לה כיון שאין לה זכות בו המעט הוא אם רב מה לך להשביע הר' בדבר שאינו שלך ואנן יד עניים אנן וסמכינן אהימנותיה דהר"ש דקרא כתיב "כי באמונה הם עושים" ומה גם דאינו אלא כמשיב אבידה ופטור דמי ידע בו שנתן לו הסך הנז' והידיעה שהיתה לגיסו מזה כמאן דליתה דמי וכמו שאין בדבריו ממש במה שמפליג לסך גדול כך לא יהיה בדבריו ממש אם היה אומר הר"ש להד"מ, סוף דבר בדברי על לב האל' הנז' ובהסבירי לה הענין נפטרה ממני בשלום שוב השיאוה עצה והלכה לא' מיחידי הקהל שיש לה קורבה עם אמו והוא ה"ר משה אלבאז וטרח לפני בעשר אצבעותיו לזכות את האלמנה ולא עלתה בידו ועמד עוד והקריב משפטה לפני החה"ש שד"ר כהה"ר חזקיה בעלול ועמד הר"ש עמה לדין לפניו והשיב ככל דבר האמור לעיל לזכות ההקדש ואין לומר כיון שהתנה עם הגזבר שאם יעמוד מחוליו שיחזירם לו לסדרם ע"י עצמו הוי כאלו לא הקדישם מחיים ואית לה למטען כדלעיל דזה אינו שאף שהתנה שיחזירם לא התנה שיזכה בהם לעצמו אלא לסדרם ע"י עצמו ואין לו רק טובת הנאה וקי"ל דטובת הנאה אינה ממון כדפסק מר"ן בסי' פ"ז סל"ה ומור"ם ריש סי' ר"ג וע"ש בש"ך סי' ר"ג ובסי' ש"ן שהאריך והעלה דטובת הנאה אינה ממון, ומכיון שראתה שזכה ההקדש בדין לא מצא הר"ש גזבר העניים ידיו ורגליו עמה כשבא ליקח ממנה חלק העניים דנתנה עיניה ליטול כל הטלטל שהניח בעלה בטענה שאחר יום או יומים מזמן שהקדיש נכסיו כאמור דחקה ולחצה אותו לצוות בפני ב' ת"ח שהיו לנים עמו שיוסיף לתת לה הטלטל ובאו והעידו לפנינו שכשאלצתו לצוות כך אמר להם כל מה שאני אומר לכם בפניה הוא מן השפה ולחוץ להפיס דעתה ומה שהיה כבר היה לפני חכם העיר וממנו אין לגרוע ועוד זאת כשבאנו למנות המעות שפירש לנו הוא והיא שהם סך דו"ו ש"ם מצינו שנחסרו מהם ש"ם כ"ם ועוד זאת בפי' צוה לנו בעלה הנז' להשביעה בפרטות על מעשה ידיה שמיום שנשאה לא ראה ולא ידע כלים ממעשה ידיה וידע נאמנה שהיתה מפקדת הכל אצל אשת שלמה ן' עזראן ואמה ולא היה יכול לדבר פן יודע הדבר למעריכי המס להעריכו בשער הגבוה והזהרנו להשביע לאשת שלמה הנז' על ככה אחרי מותו שנעשה חפשי מתופסי המס, ועם היות ששלשה תביעות אלו המה נכונות עכ"ז בראותי אח"מ שדבר המעמיד ההקדש הוא לעשות ככל אשר פצו שפתיה שאם יצא הדבר ממנה לחוץ יופקע יד ההקדש לגמרי לכן יעצתי להר"ש לעשות רצונה ובאריכות הזמן שישכח הדבר ונראה שאין שום חשש סכנה מהרשות אז אשיבה ידינו עליה למשפט להוציא בלעה מפיה וכ"ז עשינו מפני מוראה של הרשות כמו שכך עשו בנכסי ה"ר אהרן ן' גיגי שלא הניח זרע ומפני הערכי'ס שיעצוה לכתוב לה הסכמה והפקעה לפוטרה