אבני שיש מט

פסקו שאם היה לאב מלוה ביד הבכור ה"ז ספק אם נוטל בה פ"ש הואיל וישנה תח"י או לא יטול הואיל ומחמת אביו ירשה ועדיין לא באה ליד אביו לפיכך לא יטול ממנה אלא חצי חלק בכורה, [ופסקה הטור בסי' רע"ח בחו"מ ומר"ן שם ס"ז] ואלו גבי יבם פסקו שאם היה לאח מלוה ביד היבם דמוציאין מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות [ופסקה מר"ן והטור בא"ה סי' קס"ח] ואם איתא דהבכור והיבם שוה במלוה ולתרווייהו הויא ראוי הו"ל למימר גם ביבם דלהוי ספק ואינו אוכל בפירות אלא חלקו המגיעו וחצי חלק המגיע לאחיו. אלא ודאי דכל הפוסקים שני להו בין יבם בנכסי אחיו המת לבכור וטעמא דבבכור הוא דהויא מלוה ראוי דבעינן בכל אשר ימצא לו וליכא אבל יבם דקאי במקום אחיו ממש לא חשיבא מלוה ראוי ואמרינן דממון אחיו ממש היא והוא הלוה אותה ללוה ודקדק כן מלשון הרמב"ם פ' הנז' דגבי בכור כתב נכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו וביבם לא כתב אלא המוחזקים בלבד משום דגבי בכור קפיד קרא בכל אשר ימצא לו בעינן באו לרשותו וביבם להא בעינן באו לרשותו כיון דמעיקרא הוו ברשותו והוא הלוה אותן מתחילה, וכמו שדקדק הה"מ מדברי הרמב"ם כך דקדק הרב אלשיך מדברי הטור מדמהדר לפרושי ראוי דיבם על הזקן שמת אחר הבן ולא מפרש לה בבן גופיה ש"מ דאינו ממעט אלא ראוי דאב דלא הוה מעולם ברשות אחיו המת אבל ראוי של אחיו המת דמעיקרא הוה ברשותיה קודם שהלוהו לא ממעיט ליה והיבם נוטלו יע"ש דבריו כי נעמו נלמד מדבריו דגם מר"ן הקדוש שהביא לשון הטור בצורתו הכי הוא סובר מלבד הוכחה קמא' דסי' רע"ח בחומ"ש וסי' קס"ח בא"ה

והשתא דאתינא להכי חל עלינו חובת הביאור לבאר לשון הטור בסי' ס' כי היכי דלא ליהוו דבריו סתרי אהדדי ואין משגיחין בדקדוק חלוש שדקדק מדבריו הב"ש בסי' קס"ג דסובר דאין היבם נוטל בראוי אפי' בנכסי אחיו המת וז"ל הטור אין היבם נוטל בשושבינו' כגון שאחר שנעשה שושבין לחבירו וחזר חבירו לעשות לו שושבין ואכל ושמח עמו ולא הספיק לפורעו עד שמת החתן ויבם אחיו את אשתו אין היבם זוכה בו דהו"ל ראוי ואינו נוטל בראוי עכ"ל, שהרי מתחילה כתב ואין הבכור נוטל פי שנים בה כשחוזרת ליורשיו וע"כ מיירי כששלח האב שושבינות בשביל בניו והחזירוה לבניו אחרי מותו אין הבכור נוטל בה פ"ש וע"ד שכתב הטור בסוף הסי' יע"ש. וכן פי' דבריו הפרישה וא"כ יבם נמי דכוותה מיירי שנעשה שושבין לחבירו בחיי אביו ואביו נתן לו מה ששלח דאע"ג דקי"ל נתן לו אביו מעות לעשות שושבינות כשחוזרת השושבינות חוזרת לאבי הבן אפי"ה אין היבם נוטל בשושבינות שנשתלחה ע"י אחיו המת ולא הספיקו להחזירה עד שמת דדמיא לנכסי האב שמת אחרי הבן שלא החזיק מעולם הבן בנכסי אביו מחיים גם בזו מעולם לא החזיק בשושבינות שתהיה כממונו דכשנתנה לו אביו לא נתנה לו להחזיק בה אלא לעשות בה שושבינות לאהובו ולא ניתנה שושבינות ליתבע קודם שישא גם הוא לכן הויא לה ראוי גמור שלא בא ליד אחיו המת מעולם וכההיא דשכר פעולה דלעיל, ופוק חזי במקור הדין שהביא מר"ן ב"י מגמ' בתרא דקמ"ד ע"ב דמיירי בשלח אביו ע"י שושבינות יע"ש

גם הרב דרכי נועם שאלה ל"ז קאי בשיטה זו שהביא דברי מהרי"ו להלכה ומהשתא קם דינא איתבריר דינא איחוור דינא דלכל הפוס' נוטל היבם בראוי בנכסי אחיו המת להוציא מיד אחיו ואצ"ל כשהוא מוחזק דאין מוציאין מידו. ומעתה הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם להשוות דברי מור"ם ולפרשם בענין שלא יהיו דבריו נגד כל הפוסקים דלי"א קמא דקאמר שכל שמקרי ראוי גבי בכור מקרי נמי ראוי אצל יבם היינו בראוי של אביו דבזה הוי ממש דומיא דבכור דזה אינו נוטל בראוי בנכסי אביו חולק יתיר על אחוהי וזה ג"כ אינו נוטל בנכסי אביו חולק יתיר על אחוהי וכמ"ש לעיל ולכן לא קאמר בהאי לישנא דסיים ביה בי"א בתרא דהול"ל די"א דאין היבם נוטל במלוה ובשאר ראוי ודו"ק וי"א בתרא יפה נדרשת לדקיימי בשיטת רש"י ור"י שהביא מהר"ם במיימונים כנ"ל דסברי הא דתנן אין היבם נוטל בראוי היינו בנכסי אבי אביו שמת לאחר מיתת אביו משום דהוי ראוי לאביו יע"ש והיינו דקאמר מור"ם וי"א דיבם נוטל במלוה ובשאר ראוי רצה לכלול גם ראוי דמת אחיו בחיי אביו ואח"ך מת אביו דלא היה מוחזק באותם נכסים מעולם וא"כ כ"ש מלוה שהיתה מוחזקת בידו קודם הלואה וזה שסיים רק שאינו נוטל בראוי של אביו ר"ל דבר דמקרי ראוי גבי אביו דהיינו שמת אבי אביו לאחר מיתת האב שמת האב תחילה ואח"כ אבא דאבא דהוו נכסי אבא דאבא ראוי לגבי אביו וזהו ראוי שאין היבם נוטלו ומאי דמסיים דמת אחר אחיו כוונתו לומר דאע"ג דמת האב תחילה ואח"ך מת אבא דאבא בחיי אחיי המת שכבר זכה בהם מחיים אין היבם נוטלם ובאו דברי מור"ם על נכון ומודה דנוטל היבם בנכסי אחיו המת וצווי""מ החו"פ צפרו מש' אחי יהי לך אשר לך לפ"ק

נאם שאול ישועה

שוב אינה ה' לידי ספר דרכי משה שמשם לקוחים דברי ההגה הנז' ומפורש כדברינו וז"ל ועיין במרדכי פ' יש נוחלין בדין ראוי וכן עיין ריב"ש בתשו' סי' ת"ע דכל מה שהוא ראוי לגבי בכור הוי ראוי לגבי יבם אמנם מהרי"ו סי' מ"א פסק בתשו' דיבם גובה ממלוה דבעל ומשאר ראוי מלבד מנכסי אבא דאבא וכו' עכ"ל, גם ראיתי להרשב"א בשיטתו על יבמות מ"ש על דף כ"ד ע"ב שהביא שם דעת רש"י שמפרש על נכסי אבא דאבא ודעת הרי"ף ור"ח כפסק הש"ע יע"ש

סימן כ"ט

בהיות שה"ר סעדיה מסעוד הכהן היה רוצה להקדיש רוב נכסיו וליתנם לצורך ההקדשות אג"ק במתנת בריא באופן שיופקע יד אשתו ויד יורשיו מהראוי להם וכאשר נזדמננו לשם אנחנו ח"מ וסדרו דבריהם לפני אני החותם א' פישרתי ותיווכתי במלתא דשויא לכולהו שלא יתאנה שום א' מהכתות, והוא שהודו בפנינו הבעל ואשתו שיש בידם מעות בעין דו"ו ש"ם לבד הטלטל והקרקע ונתרצו לעשות על האופן שחילקתי ביניהם והיינו שתטול האשה אחרי מותו או"ו תק"ם והבנות הנשואות תתק"ם לשניהם והקטנה רחמא קק"ם ע"מ ובתנאי אם נשארה בחיים ואם נפטרה הקטנה יחזור הסך ופירותיו להקדש, והסך שתטול אשתו הוא ג"כ ע"מ ובתנאי שתהנה ממנו כל ימי חייה והנשאר אחר פטירתה יתחלק בין היורשים ובין ההקדש והסך הנשאר מסך דו"ו ש"ם הנ"ל הקדישו מעכשיו לעשות ממנו מה שירצה בעיני אני החותם א' למנוחת נפשו כגון ס"ת וספרי הקדש וצורך תלמוד תורה ולקיים איזה קרן לצורך ת"ת ליהנות הת"ח מפירותיו ונש"ח לקיים כל האמור וגם האשה נש"ח לקיים האמור ולראיה לבל ישכח הדבר רשמנוהו פה וחתמנו בכ"ב באב תקמ"ד וקיים

שאול ישועה שלמה ס"ט

טופס והעתקת שטר חלוקה וז"ן כאשר עמדנו לחלוק בנכסי ה"ר סעאד הכהן נ"ע ע"פ מה שברר בחייו הוא ואשתו שמחה בת יהודה עולייל אחר שנטלו שניהם קושח"ך כ"א למ"ש ובה אמרו שניהם שמלבד קרקע וטלטל שיש להם יש להם מע"ב סך ארבעת אלפים וש' אוקיות וחלקו אותם ע"ז האופן והוא שתטול אלמנתו הנז' סך או"ו תק"ם והיורשים סך תת"ם והיינו הבנות הנשואות יטלו סך ש"ם לכ"א והקטנה