אבני שיש מז

שיפרע בהם הקפותיו או יתנם או ימכרם שהרי לא התנה עליו כשיגיע הזמן ולא פרעו יחזור על סחורתו או אם היו עדיין תחת ידו ולא מצא ממה ליפרע, ואפי' נימא דיש לרד"ך שעבוד עליהם מכח חוב שי"ל על יהודה הנז' מ"מ אין מוציאין מיד למי שמכרם או נתנם מפני תקנת השוק אע"ג שיכתוב אג"ק כמ"ש מר"ן קי"ג ס"ג, ומי שהוא בעל סברא יבין וישכיל זאת מבלי שום ראיה מהגמרא, וכ"ש דאיכא תרתי איבעית אימא סברא ואבעית אימא גמרא כמו שהביא הח' כהה"ר שאול ישועה ישצ"ו ראיות נכוחות למבין מהגמרא ומהפוס' בביאור רחב מובן אפי' לתלמידי דבי רב וכ"ש למורי הוראה ואין לזוז מהלכותיו בזה הנדון כי טעמו ונימוקו עמו והלכה כמותו, אך ורק מה שעשה הח' הנז' זמן לדוד ל' בשביל שטען אפשר שימצאו עדים שהיו בשעת המכר ויעידו שהיה על תנאי ולא אמר זה קודם גמר דין, ואפי' אם אמר זה קודם גמר דין ולא אמר יש לי עדים בודאי אלא דדרך אפשר אין שומעין לו וכ"ש אחר גמר דין, מן הדין היה צריך החכם לפסוק לו שצריך לקבל עליו היפוך שבועה מיד ואם לא קיבל עליו את הדין ובטלו טענותיו שעל יהודה, ומה גם שיהודה הפך טענותיו וחזר ואמר שדוד פיתה אותו וכו' מה שלא היה מוחזק בעיני כ"א בחזקת אדם כשר והסברא עומדת ומנגדת לזה אוי לאזנים שכך שומעות

קצרן של דברים דברי החכם כהה"ר שאול ישועה הנז' משפט וצדק ולראית האמו"ן ח"פ פאס יע"א בתמוז יה"ל מש' תקמ"ט לפ"ק וקיים

אליהו הצרפתי י"ץ

סימן כ"ח

טופס שאלה ותשובה נדרשנו להעתיקה במא' א' מבדי"ץ יען שרצו בעליה לשולחה למדינה אחרת וז"ן א"ב תב"ת רו"ש לוי ויהודה אחים ארבעתם ונלב"ע ראובן ויבם לוי את אשתו ואח"ך מת עוד שמעון ויבם לוי ג"כ את אשתו וזכה בכל נכסיהם יורנו מו"ץ כיצד תהיה משפט חלוקת לוי עם יהודה אחיו בנכסי המת הראשון וגם את הב' במלוה ע"פ ובשטר ובמלוה על המשכון והמשכון אינו שוה כדי כל החוב ובמשכונת קרקע שהגיע זמנם לפדות בחייהם של רו"ש ובעיסקאות שהיו להם לראובן ושמעון ביד הזולת כי פסק מור"ם בא"ה סי' קס"ג ס"א שאין היבם זוכה בנכסי אחיו המת אלא במה שהוא מוחזק בשעת מיתת אחיו אבל לא בראוי שבדבר הראוי צריך הוא לחלוק אותו עם אחיו חלק כחלק משום דבכור קרייה רחמנא יע"ש

גם מה יהיה משפט החובות שנגבו בין מיתה ליבום אי אזלינן בהו בתר שעת מיתה והו"ל ראוי ויחלוק אותם עם אחיו או אזלינן בהו בתר אחר שעת יבום שכבר היו גבויים והו"ל מוחזק ויטול אותם לוי היבם לבדו, גם יורנו מה יהיה משפט ההלואות שהיו לראובן המת ביד הזולת וגבה אותם לוי היבם ולא הספיק שמעון אחיו לגבות ממנו חלקו המגיע לו בהם עד שנלב"ע ויבם לוי ג"כ את אשתו והו"ל חלק שמעון הלואה גביה אם צריך לוי לחלוק אותו עם יהודה אחיו או לא, יורונו מו"ץ מה יהיה משפטם ושכמ"ה

מפני הכבוד כבוד זקנים אשיבה שואלי דבר, ואען ואומר שפשוט ומבואר הוא בדברי מר"ן ז"ל בא"ה סי' הנ"ל שאין היבם זוכה בנכסי אחיו אלא דוקא במוחזק אבל לא בראוי וסיים מור"ם בהגה שכל שמקרי ראוי גבי בכור מקרי נמי ראוי אצל היבם וסיים שסברא זו נראה עיקר, והנה' טעם הדבר הוא משום דבכור קרייה רחמנא וכי היכי דבכור אינו נוטל פי שנים אלא במוחזק מדכתיב בכל אשר ימצא לו ה"נ יבם אינו זוכה בנכסי אחיו אלא במוחזק ולא בראוי, וגבי בכור ביאר מר"ן בח"מ סי' רע"ח ס"ז דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע"פ שהיא בשטר ואע"ג שגבו קרקע בחוב אביהם, וא"כ הכא נמי הכא גבי היבם הנ"ל אינו זוכה בהלואות שבנכסי אחיו הנז' אע"פ שהם בשטר שכולם ראוי מיקרו ודוקא במלוה שלא במשכון אבל במשכון כבמוחזק דמי ובכור נוטל בהם פי שנים ויבם זוכה בהם לבדו ונר' דוקא מה שכנגד המשכון הוא דמקרי מוחזק אבל היתר על המשכון מקרי ראוי ואין היבם זוכה בו לבדו והרי הוא לכל האחים בשוה דהכי אשכחן בשביעית המשמטת את המלוה אם המלוה היתה יתירה על המשכון אינה משמטת מה שכנגד המשכון דלא קרינן ביה לא יגוש אך ביתר על המשכון משמט דחשיב כמלוה בעלמא דשביעית משמטתה ומקרי ראוי לגבי בכור ויבם כאמור וכ"פ מר"ן גבי שביעית בח"מ סי' ס"ז סי"ב עי"ש ומשכונות קרקע שהיו לנפטרים אי מטא זמנייהו בחייהם מיקרי ראוי ואין ליבם זכות בהם רק כא' מן האחים שכן פסק מר"ן בסי' הנז' והעיסקאות שהיו להם נר' דחלק המלוה שבהם מקרי ראוי, ואף שפסק מר"ן סי' הנז' היו לו שותפות ביד אחרים מיקרי מוחזק לא בנותן לחבירו למחצית שהוא בתורת עיסקא מיירי אלא בשאר שותפים שמשתתפין בסחורות ובשטרות מיירי אבל בנותן לחבירו למחצית שכר חלק הפקדון מקרי מוחזק וחלק המלוה מקרי ראוי וכ"פ מר"ן גבי שביעית סי' הנז' ס"ג דבעיסקא שביעית משמטת פלגא שהיא מלוה, ובס"ד כתב מי שהיה שותף עם חבירו והיו מתעסקים בסחורות וכו' ונשאר ביד א' מהשות' אין שביעית משמטתו וכו' וה"נ גבי בכור ויבם הנשאר ביד א' מהשו' מקרי מוחזק כמ"ש מר"ן היו לו שות' ביד אחרים וכו' אבל אם בתורת עיסקא חלק המלוה מקרי ראוי ויורשים אותו כאחד היבם ושאר היורשים וכ"פ בס' חוט השני סי' א' גבי בכור דבחלק המלוה שבעיס' אין הבכור נוטל בו פי שנים ומינה נלמוד ליבם שדינם שוה כאמור

ועל החובות שנגבו בין מיתה ליבום פשוט הוא דבתר שעת מיתה אזלינן דכל דהוי ראוי באותה שעה אין ליבם בו אלא כא' מן האחים שכן הוא מבואר בדברי מר"ן סי' הנז' ס"ג ז"ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראוים לבוא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו שנא' בכל אשר ימצא לו וכו' הרי שאין קרוי מוח' רק הנכסים שבאו לרשות האב שכן כתיב בכל אשר ימצא לו דהיי' שיהיה מצוי לו לאב ברשותו וכל אשר לא ימצא ברשותו אינו קרוי מוח' וכן הוא לשון הטור והב"י שם ז"ל אין הבכור נוטל פי שנים אלא במה שהוא מוחזק בבית אביו כשמת לאפוקי לאחר מיתה וא"כ כל דלאחר מיתה בין נגבה קודם יבום בין אחר יבום מן הראוי נגבה ואין הבכור נוטל בו פי שנים וכן היבם אינו זוכה בו אלא כא' מן האחים. ועל ההלואות שהיו לראובן ביד הזולת וגבה אותם היבם שייבם את אשתו והיה צריך לחלוק אותם עם שמעון בשוה ויהודה אחיו כי כן משפט ההלואות משום דמקרו ראוי ולא הספיק לחלוק אותם עמהם עד שמת שמעון ויבם עוד לוי את אשתו ושאל השואל איך יהיה משפט שמעון בהלואות הנז' שגבה היבם קודם מיתת שמעון אם לו לבדו יהיה חלק שמעון אחר שיבם את אשתו דחשיב מוחזק מאחר שבחיי שמעון גבאם היבם או לו ולאחיו החי יהיה בשוה כמשפט הראוי הואיל שלא בא ליד שמעון, ולכאורה היה נ"ל שזה הוא כעין מ"ש מר"ן בסי' הנז' ס"ז וז"ל היה לאב מלוה ביד הבכור הנז' ספק אם נוטל בה פ"ש הואיל וישנה תחת ידו או לא יטול הואיל ומחמת אביו ירשה ועדיין לא באה ליד אביו לפיכך לא יטול ממנה חצי חלק הבכורה דממון המוטל בספק חולקין וה"נ גבי יבם זה יש להסתפק אם הגבייה שגבה היבם הנז' הלואת אחיו המת הראשון בחיי שמעון הנז' חשבינן ליה מוחזק לגבי שמעון וכשמת שמעון וייבם אשתו לא יהיה חלק שמעון או כיון שלא באו ליד שמעון לא מקרי חלק שמעון בהם מוחזק אלא ראוי ואין ליבם בחלק שמעון רק כא' מן האחים, ולכן כי