אבני שיש מד

דלא צריך טביעות עין אבל מצאתי פ' הרוג היכא דאיכא למיחש דילמא אחר וצריך טביעות עין וכל טביעות עין צריך עיון ומל"ת שאין דעתו להעיד לא סמכינן על טב"ע דידיה יע"ש, הרי מבואר דכל שמעיד סתם איש פ' נהרג כנ"ד שמעידין סתם מאת מגדור שמשמעותו שנהרג ליכא למיחש למידי לומר שמצאנוהו חלל באדמה שיצטרכו להעיד שראוהו תוך ג"י אלא אמרינן בדבר ברור העידו שנהרג וכן לא מסמכינן דילמא נהרג ע"י לסטים ואמרי' בדדמי מאחר שמעידין סתם שנהרג לא תלינן בשום דבר מסופק אלא אמרינן שבדבר ברור העידו שנהרג ודאי כגון שראוהו מיד והכירו או שהיה עם ההורגים באופן שאין לו פחד או ששמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו וזה פשוט וכ"ש דמשמעות הקרוב יותר בלשון מאת מגדור דקאמרי היינו שבגד בוגדים בגדו בו והוא יושב לבטח אתם וכגון שהלך עם איזה חמר או נתלוה עם איזה גוי ובגד בו והרגו ואיכא למימר שהעדים ראו שהרגו כשנזדמנו לשם או שמעו מהרוצח וא"כ ליכא לספוקי בההיא דנפלו עליהם לסטים בשום אופן והרי הותר הספק השני

ופש גבן הספק הג' מכריע הוא את כולם דדלמא כל השומעים מקול הברה בעלמא שמעו שאינו כלום, והאדם יראה לעינים שבספק זה נתלבטו גדולים חקרי לב מחכמי ישראל שהרי הרב מהריב"ל הובאו דבריו בק"ע סעיף נ"ח נסתפק בזה וז"ל יש לספק במה שאמר ששמע מפ' נהרג אולי קול בעלמא שמע מפי הבריות או נאמר דשמע מפי עד איש או אשה או גוי מל"ת ע"כ, וכן נסתפק מהר"י סמוט שהביא דבריו מר"ן בתשו' הובא דבריו בק"ע סעי' קל"ט וז"ל ויש להסתפק מאד בעד שאמר שמעתי שמת פ' ולא פירש ממי שמע אי גרע מעד מפי עד מאחר שלא פירש דבריו ממי שמע אע"ג דלא חיישינן לשד ולצרה מ"מ יש לחוש שמא שמע קול הברה קלא דלא פסיק וזה לא מהני דאם איתא דשמעתי מהני הו"ל למשנה לומר רבותא דאפי' עד אמר שמעתי סתם נאמן מכ"ש עד מפי עד ודבר שאינו מפורש בתלמוד אין ראוי להקל וכ"כ מהרי"ו בתשו' יע"ש

אמנם ראיתי והנה מנורת זהב כלה מר"ן הקדוש בתשו' הרמתה שדחה דברי מהר"י סמוט הנז' בב' ידים ופשטיה להאי ספיקא מדברי הרמב"ם הובאו דבריו בק"ע סי' קמ"ח יע"ש, וז"ל מר"ן הביאו הרב מטה יוסף בסי' ט' וז"ל ומה שנסתפק לכת"ר מפני שלא הזכיר הגוי ממי שמע דבר זה אלא אמר שמעתי סתמא מאן לימא לן דלא אמר כן ע"פ שמועה בעלמא מפי קול דלא פסיק והיי' קול הברה דאין משיאין על פיו כת"ר אזיל לטעמיה לחוש בדברי ערוה ולספק בהם לומר דילמא הכי והכי הוא בענין שאינו מועיל להתיר אשה וכבר הקדמתי דאין לעשות כן אלא כל שפשט דברי העדות הם כדאי להתיר אשה על פיו אין לנו לבדות דברים מלבנו לומר שמא כו"ך היה אלא מתירין את האשה ע"פ אותו עדות ודברי הרמב"ם מבוארים דכשהעד אומר שמעתי שמת פ' משיאין את האשה על פיו ואם איתא דדוקא באומר שמעתי מפי אחר אבל באומר שמעתי סתם לא, לא הוה שתיק מינה הרמב"ם מלומר שהעד שמעתי מפי אחר אלא ודאי דשמעתי סתם משיאין ע"פ וכן הגיה מור"ם בסי' י"ז ס"ה עכ"ל והוסיף לנו לקח טוב הרב מטה יוסף הנז' שגם מהרדב"ז ומהרשד"ם שהיו בזמנו של מר"ן דחו דברי מהר"י סמוט הנ"ל וכתב שזה לשון מהרדב"ז ז"ל

עוד העלה לאסור את האשה הזאת וסמך ע"מ שמצא בתשו' מהרי"ו ואני אומר שאין לסמוך על הוראה זו לעגן את האשה שהרי הרמב"ם ז"ל חולק ע"ז שפסק בפ"ג מהל' גירושין האומר שמעתי אין חוקרין אחריו והחכם האוסר דחה ראיה זו בהבל פיו וכתב דה"מ כשיאמר מפי אחר אשה או עבד או גוי אבל האומר שמעתי סתם ודאי דגרע טפי ע"כ. וחזי כמה האי מרבנן מהדר אאנפי דאיסורא לעגוני האי אתתא דהא הטעם שמחלק הרב בין האומר שמעתי לאומר ראיתי הוא משום דאין דנין אפשר משאי אפשר וכ"כ הה"מ וא"כ מה לי שיאמר שמעתי או שמעתי מפ' הכל הוא אי אפשר כיון דליתיה קמן וזה ברור. גם מתשו' שהשיב לעכו משמע נמי שכל מי שאומר נהרג פ' או שמעתי שמת פ' לא אמר בדדמי ואין חוקרין אחריו עכ"ל, וכתב עוד הרב מטה יוסף שכך סובר מהר"ם גלאנטי ז"ל והביא לשונו יע"ש ושכך סובר הרב מהרח"ש ובסוף העלה מכיון שרבים אשר אתנו דס"ל ז"ל דהאומר בסתם שמעתי שמת פ' או נהרג דלא חיישינן שמא קול הברה שמע או דלמא האחר ששמע ממנו היה מקול הברה פשיטא דהכי נקטינן ולא חיישינן להא דמהריב"ל ומהר"י סמוט אף אי הוה פשיטא להו לאיסורא וכ"ש דספוקי מספק"ל ולא שבקינן פשיטותייהו דכל הרבנים הנז' מקמי ספיקייהו דמהריב"ל ומהר"י סמוט ואין ספק מוציא מידי ודאי יע"ש שהרחיב הענין ברוחב מבינתו ודחה חששת הרב משאת בנימן דצריך שיאמר העד שמעתי מפי פ' שאמר שהוא יודע בודאי שפ' מת או נהרג דאלת"ה אין לך אשה שאינה ניתרת אפילו אינו רק קול הברה בעלמא דמיד כשהקול יוצא שמת פ' רבים הם אפי' ישראלים כ"ש גוים שמספרים בפני אחרים שפ' מת או נהרג ואפי' בלא קול כשנאבד אחד ואין יודעין היכן הוא מסתמא כל אדם גומר בלבו שמת או נהרג ומספר דרך שמועה שפ' זה מת או נהרג יע"ש, ודחה דבריו מעיק' דאף למהריב"ל ומהר"י סמוט לא חששו אלא באומר שמעתי סתם אבל באומר שמעתי מאחר כ"ע מודו ולעיקר קושייתו כתב דמר"ן וסיעתו ס"ל דליכא למיחש להכי דאעפ"י שהקול יוצא ומתפשט בפי כל אדם ואומרים פ' מת או נהרג מ"מ כשאדם א' שואל לחבירו אם ידע מפ' אם הוא חי או מת ומשיב לו שמת מסתמא אינו אומר כן אלא כשנודע לו בודאי שמת דאי מחמת הקול הי"ל לומר בפי' שכך אומרים העולם שמת כדי להשיב שואלו דבר תשובה נצחת מדלא פירש מוכח שיודע בבירור ממיתתו וכו' וכן באומר שמעתי שמת פ' ודאי שאינו מחמת הקול דהא הכל שמעו זה והכל אומרים פ' מת ומה חידש אלא כוונתו לומר ששמע ממגידי אמת שמת בודאי וז"ש מר"ן בתשו' למהר"י סמוט וז"ל ומ"ש כת"ר דמטעם אחר אין להתיר ע"פ עדות הנשים משום דכיון דנפק קלא שנהרג שלמה כרוב אפשר שאותם היהודים שאמרו שנהרג פ' היה מצד הקול והבאת ראיה מתה"ד סי' ר"מ וחילק א' מהחכמים דלא קאמר בתה"ד אלא גבי טביעה דוקא יפה חילק ותמה על עצמך שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשמתעלם איזה אדם אומרים העולם באומד הדעת פ' נהרג והקול יוצא ע"י כן שנהרג פ' ולפי דברי כ"ת לא שבקת חיי שיועיל שום עדות עכ"ל

הרי מבואר היטב דאפי' בעד אומר שמעתי שמת פ' אין חוששין שמא קול הברה שמע אלא אמרי' בדבר ברור העיד וכ"ש באומר שמעתי מאחר דבהא כ"ע מודים דלא חיישי' לקול הברה וכמ"ש ג"כ בק"ע סי' רל"ג מתשו' הרב המבי"ט וז"ל אם אמר שמעתי מיהודים שנהרג פ' לא הוי כקול הברה רק כעד מפי עד ומשיאין אשתו אבל אם אמר איני יודע ממי שמעתי זהו קול הברה עכ"ל, הרי מבואר שאף שחולק בשמעתי סתם מודה בשמעתי מאחר ולדברי מר"ן וסיעתו אפי' בשמעתי סתם לא אמרינן מקול הברה ואפי' בהיכא דיצא הקול תחילה שפ' נהרג ובא א' ואמר שמעתי שמת פ' לא תלינן בהברה שיצאה כבר ודוקא בקול דטביעה הוא דחיישינן דאמר בדדמי מחמת הקול שיצא כבר שפ' נטבע משום שרוב הנטבעים מתים ורגילי אינשי בהכי להחזיק הנטבע במת וכההיא דאשתבע רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא וא"כ כל שמעיד אפשר