אבני שיש מג

דבעי שלשתם שמו ושם אביו ושם עירו נוקים להני תלת שהוזכרו בנ"ד דהיינו שמו וכינויו ופעולתו במקום שמו ושם אביו ושם עירו כשיתברר שבעירו היה ידוע בפעולה זו וגם בעדות השניה שלא הזכיר פעולה זו הזכיר דכוותה דהיינו מלאכתו שהיה רופא. וכ"ש שמוהריק"ו שהוא מרה דהאי ס' קמייתא כתב בשורש קפ"ה דאף לדיעה זו כל שיש אומדנא והוכח' שזה הוא לא בעינן שיזכיר שם עירו והביאו מור"ם בהגה סי"ח

וגדולה מזו כתב מר"ן הב"י בסי' י"ז בשם תשובת הר"ן דכל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אע"פ שלא הזכיר שמו וכ"כ מהרשד"ם בתשו' פ' ושם הסביר הענין שהרי מה שצריך להזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשתם יחד פשיטא דלאו מילתא בלא טעמא היא דנימא דבר זה הוא חק וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלה אלא טעמא רבא איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם המת כלל אלא שנתן בו סימנים מובהקים די בהכי ומשיאין את אשתו וא"כ נראה שאין הכוונה רק שנכיר על איזה איש מדבר יע"ש ונמשך אחריו הרב דרכי נועם בשאלה כ"ט וכמה מהאחרונים ולאו ריבותא לממני גברי והרי הותר הספק הא'

ועתה נבוא להתיר הספק הב' דאיכא לאיסתפוקי במשמעות מאת מגדור, חדא שמא נפלו עליהם לסטים והוא נהרג והם ניצולו וא"כ היו צריכין למימר וקברנוהו כמו במלחמה ועם היות שהרב מהריב"ל הובאו דבריו בקונטרס עגונות סי' ט' כתב דאפשר לומר דוקא במלחמה גדולה צ"ל וקברתיו אבל כשנפלו לסטים על שיירא א' אפשר דאין צריך לו' קברתיו ע"כ מ"מ כיון שלא החליט הדבר מידי ספיקא לא יצאנו וצ"ל קברתיו. ולא נכניס עצמינו לשאת ולתת בס"ס שהרי כמה רבוותא סוברים דבעיגונא דאתתא חדא ספיקא הוא ס' מת ס' לא מת ע"ע, וכ"ש שהרב מוהר"ם לובלין בשאלה ח' נעל בפנינו כראוי והחליט הדבר לאידך גיסא דגם במלחמה קטנה דלסטים צ"ל וקברתיו ושייך בה בדדמי שמתיירא העד לעמוד שם לראות עד שימות מפני פחד הלסטים ומכי חזא דמחו ביה בגירא או ברומחא סבר ודאי מת הרי ודאי דפשיט"ל למוהר"ם לובלין דצ"ל וקברתיו ולא שבקינן פשיטותיה מקמי ספיקא דמהריב"נ וא"כ בנ"ד דאיכא לספוקי שמא נהרג ע"י לסטים והם ניצולו היו צריכים למימר וקברנוהו

אמנם אי מהא לא איריא שהפה קדוש שאסר הוא הפה שהתיר שהרי בשאלה קכ"ח כתב דכל דאיכא דעות במלחמה גמורה להתיר בלא קברתיו אף דלא קי"ל כוותייהו במלחמה גמורה מ"מ סמכינן עלייהו להקל בלסטים שאינו מלחמה גמורה יע"ש

א"כ איפה בנ"ד כל כהאי מלתא רבתי בדיעות דלא מצריכי וקברתיו אפי' במלחמה גדולה. חדא דכמה רבוותא סוברים דלא בעינן וקברתיו אלא באשה עצמה במלחמה אבל בעד א' במלחמה א"צ קברתיו אלא דקי"ל להחמיר הואיל ונפק מפי עמודי עולם הרי"ף והרמב"ם וכתב מהריב"ש סי' שע"ז דלפי ההלכה ועיקר השמועה נדחו דבריהם לפי הסכמת כל האחרונים אלא משום דנפק מפומייהו וכו' יע"ש, ומוהרשד"ם בח' צ"ה בשאלה י"ח כתב דכל טצדקי דאית לן למימר דבכה"ג לא מיירי הרי"ף והרמב"ם כדי למצוא פתח להתיר האשה מכבלי העיגון אין לן למימר יע"ש, ועכשיו הא אית לן למימר דלא אמרו אלא במלחמה גמורה והבו דלא לוסיף עלה

ועוד איכא טיבותא אחריתי בנ"ד מדחזינן בהעדויות הא' שכ"א מעיד מה ששמע מפי שנים ובשנים איכא להקת נביאים מקמאי ובתראי דלא בעינן למימר וקברנוהו דלא שייך בהו דאמרי בדדמי דבתר סהדותא דתרי סהדי לא בדקינן

וסברא ישרה היא שהרי שנים מעמודי הוראה מחזיקים בה והם הרמב"ם והרא"ש וכ"נ דעת מר"ן בסעי' ג' מדנקט עד א' כלשון הרמב"ם מכלל דבשנים לא אמרינן הכי דאל"כ לא הי"ל לסתום אלא לפרש וכמו שכן דייק ה"ה מלישניה דהרמב"ם וכמו שסיים מור"ם בהגה אבל שנים וכו'. הרי דבמלחמה גמורה הוי והרי"ף יחיד בדבר וכדאי הם החולקין עליו לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וא"כ כ"ש בנ"ד דאיכא למי' דלא אמרה הרי"ף למילתיה רק במלחמה גמורה ואתיא ככ"ע

ועוד איכא טיבותא אחריתי בנ"ד להקל שמעידים מה ששמעו מאחרים ומצינו רבים מהאחרונים סוברים להקל בעד מפי עד אפי' במקום דאיכא תיוהא כגון בהיכא דהעד צ"ל קברתיו וכגון במצאנו פ' הרוג או מת ולא פירשו שראוהו תוך ג"י עיין בק"ע סל"א וג' ומ' ומ"ח. וכתב מהר"ם אלשיך סי' מ"ג ומ"ד דלמדו כן מלשון הרמב"ם ה' ט"ו דבאומר שמעתי לא דייקינן בתריה וסמכינן ע"מ שאמר שמעתי שמת פ' עם שאפשר שהאומר הראשון ראה אותו במלחמה וכיוצא מדברים שרובן למיתר יע"ש, וא"כ דאפי' במלחמה גמורה מקילין בדלא אמר האומר ראשון קברתיו כ"ש בנ"ד דאינה מלחמה גמורה דאיכא למימר גם החולקים בפרט זה במלחמה גמו' יודו בנ"ד שאינה מלחמה גמורה

ובר מן דין פתח פתוח מצאתי דנ"ד אתי ככ"ע דאף מאן דמצריך וקברתיו במלחמה קטנה דלסטים היינו היכא דאמר בפי' יצאו עלינו לסטים הוא נהרג ואני ניצולתי וכל שלא אמר בפי' יצאו עלינו לסטים אין לנו להסתפק דילמא ע"י לסטים היתה הריגתו אלא מכיון שמעיד סתם פ' מת או נהרג תלינן הריגתו בדבר ברור דכמה בדקי הריגה אינהו בלא הריגת לסטים והראיה שהרי במלחמה גמורה עצמה לא מצרכינן לומר וקברתיו רק באומר בפי' ראיתיו שמת במלחמה כדמשמע מדברי מר"ן סעי' מ"ח ומ"ט ונ' יע"ש ומינה דבלא פירשו שראוהו תוך ג"י נמי אין לנו להסתפק כל שלא העידו בפי' מצאנו פ' הרוג וכ"נ מדברי מר"ן סכ"ד מצאתי וכו' ע"ש

וכל המסתכל היטב בענין יפה בדברי הפוס' יראה בעיניו ולבבו יבין דכל שמעיד סתם איש פ' מת איש פ' נהרג אמרינן בדבר ברור העיד שנהרג ודאי ולא תלינן לומר דילמא מחמת שמצאו הרוב לדומן על פני האדמה הוא שמעיד שנהרג ויצטרך להעיד שראהו תוך ג"י, וגם לא תלינן הריגתו במלחמה קטנה דלסטים והוא נהרג והם ניצולו שיצטרכו לומר וקברנוהו דהא קי"ל בגיטין דכ"ח איש פ' מת איש פ' נהרג משיאין את אשתו ולא מספקינן במידי דדוקא היכא שמעיד בפירוש מצאתי פ' הרוג הוא דדייקינן אבתריה אם עיין יפה בצורתו ואם הוא תוך ג"י שאין פרצוף פניו משתנה תוך ג"י אבל כל שמעיד בסתם איש פ' נהרג אזלינן בתר סתם ולא דייקינן אבתריה אלא תלינן לומר דידע בודאי שנהרג בדבר ברור וכן גבי ספק דילמא הריגתו היתה במלחמה גדולה או קטנה לא תלינן בהכי, ומבואר הדבר בתשו' מהר"ם במיימין השייכים להל' גירושין בתשו' המתחלת חזרנו על כל צדי צדדים וכו' וז"ל ושכתבתם הואיל ומעיד עליו לאחר ג"י משנהרג שמא אין להאמינו מדתנן אין מעידין אלא עד ג"י להאי נמי ליכא למיחש שהרי העיד בסתם על פ' שנהרג וכיון דאמר סתמא פ' נהרג נימא דברור לו שנהרג דחזייה תוך ג"י או שהיה עם ההורגים וראה שהרגוהו יע"ש וכ"כ מהר"ר איסרלן בעל תה"ד בכתבו סי' קצ"א הביא דבריו מוהר"ם לובלין סי' ז' וז"ל וא"כ כיון שאמר אותו עירו'ן בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן בתריה היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו או מאותו שהיה עם הורגיו שנהרג יע"ש, וכן מבואר בפסקיו בתה"ד סי' רל"ט וז"ל ועוד כתב רבינו שמחה זצ"ל ורבינו נתן דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא כשאמר נהרג או מת משום