אבני שיש מב

כן שהרי מיד שהקול יוצא רבים הם שמספרים בפני אחרים שפ' מת או נהרג, הספק הד' בעדיותיו של הר' יצחק פוזואילו הנ"ל אם יש לסמוך עליהם לאיזה פרט שנצטרך נצרף לאיזה עדות מדבריו דאפשר שכיר הוא בא בשכרו וכיון שנוטל שכר על שליחותו אפשר דהוי כנוטל שכר להעיד

והנה בענין ספק הא' שלא הזכיר רק שמו ולא הזכיר אביו ושם עירו המעיין בספרי הפוס' יראה אגודה של חכמים ושל סופרים אחזו שער סגרו ואין פותח דלא סגי בהני תלתא שמו ושם אביו ושם עירו ומטו בה משמיה דגברא רבה הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' גירושין הכ"ד שכ' וז"ל בא אחד ואמר אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל, והביאו מר"ן בשלחנו הטהור בא"ה סי' י"ז סי"ח וראש המדברי'ם בסברא הלזו מוהריק"ו שורש קפ"ה דקדק כן מלשון זה מדקאמר כשתלך למקום פ' משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו והו"ל כמזכיר שם עירו בפירוש עם מה שהזכיר שמו ושם אביו ובבציר חדא מינייהו לא סגי ופוק חזי מ"ש הרב חלקת מחוקק בק"ע סעיף קכ"ט וז"ל מאחר דארבעה גדולי הדור רבינו ישעיה מטראני ומוהריק"ו וריב"ש והרא"ם כ' להדיא דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא שיקיל ראשו בדבר עזרה נגד המלכים האדירים האלה ובפרט בהיותם בתראי ע"כ. [נ"ב זה מתשו' הר"י סמוט ודחה דבריו מר"ן בסי' ג' יעו"ש]

ויש עוד כת ב' גדולה וחזקה מחכמי ישראל דסגי בשמו ושם עירו בלא הזכרת שם אביו ומטו בה ג"כ שכך סובר הרמב"ם ז"ל הל' כ"ז וז"ל מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כו"ך צורתו כו"ך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו ע"כ, והביאו מר"ן שם סי"ט וכתב הה"מ שדברי הרמב"ם לקוחים מהתוס' וז"ל אין מעידים עד שיהיו מכירים שמו ושם עירו עכ"ל, הרי דלישנא דתוספתא ולישנא דהרמב"ם דייקי דבשמו ושם עירו סגי וכן דקדק מהר"ם לובלין בסי' קל"ג יע"ש, [נ"ב ובתוספתא המסודרת בספר הרי"ף ספי"ד מיבמות דף ס"ב הגירסא כך היא אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו יע"ש]

ויש עוד סברא אחרת רבתי בדעות ברוב בנין ורוב מנין מקמאי ובתראי היושבים ראשונה במלכות ההוראה דבתרי מגו תלת לעולם סגי אי שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והביאה מוהריק"ו בשורש קע"ו ולמד כן מלשון הרמב"ם שם הלכה כ"ח וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פב"פ או נהרג פב"פ ונודע שזה כתב ישראל ה"ז תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצא דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין לכתיבתו ותנשא עכ"ל והביאו מר"ן בסעי' י"א וי"ב ודקדק מכאן מוהריק"ו מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי וכתב דמה שכתב הרמב"ם בהלכה כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו הרי דמתרי לישני שהביא הרמב"ם משמע דבשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי יע"ש ועי' למר"ן בב"י ובכ"מ מ"ש ליישב הב' תשובות הרב מוהריק"ו שסותרות זא"ז דכ' דספוקי מספק"ל למוהריק"ו כוונת רבינו

והנה עין הרואה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דהאי סברא בתרייתא דבתרי מינייהו סגי נלמדת היטב מדברי הרמב"ם ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם להאי סברא דבמקום דהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם עירו ובפי' איתא לשון רבינו בהלכה כ"ג מכריע בין ב' לשונות הנז' וסובב סובב על כוונה זו לפי גי' כל הספרים אשר בידינו ושכן גי' מר"ן הקדוש בשלחנו הטהור סעיף כ"ג וכן היא גי' הלבוש וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פ' ממקום פ' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל ולפי גי' זו הויא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת לעולם. סגי או שיזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא הרי דסברה זו יפה נדרשת מהני תלת לישני שפירי דהרמב"ם וא"כ אף אם היה לשון רבינו מבואר בההיא דיצחק ן' מיכאל דבעי שלשתם איכא למימר סמי חדא מקמי כל הני כ"ש דהאי לישנא גופיה דייק שפיר להאי סברא טפי דמה שכתב כשתלך למקום פ' וכו' לא שיש קפידא בדבר אלא דמראין מקום הם לו וכ"ש שהרא"ש שהוא א' מעמודי הוראה הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי ומוכרח שכך הבין בלשון. רבינו דמראין מקום הם לו כמ"ש בכלליו כלל נ"ב סי' א' יע"ש. ואף לגי' מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פב"פ דממקום פ' הרי כתב שאינו מנגד להאי סברא דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש ואפשר דמהני גי' שנזדמנה למוהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בכוונת רבינו ואלו ראה גרסתינו היה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא דיפה נלמדת מדברי רבינו ובאו דבריו על נכון בלא שום דוחק

וראיתי למוהרשד"ם בשאלה ל"ה שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו שכך נראה בעיני שהיה דן מורי הרב הגדול מהר"י טאיטצאק זצ"ל וכן מצאתי לשונו הביאו הב"י בטור א"ה יע"ש עכ"ל

ומ"מ אף שערכו מלחמת מצוה מערכה מול מערכה הצד השוה שבהם דבבציר משנים לא סגי ובנ"ד לא הזכירו העדים הראשונים רק שמו לבד ואף להנהו סהדי בתראי שיש מהם שהזכיר שם עירו מ"מ לא הזכיר שם אביו ומידי ספיקא לא יצאנו כיון דאיתא לדיעה קמייתא דבעי שלשתם וא"כ נפל שריותא דהאי אתתא בעומקא דבירא ומי ירד ויקחה לנו

אמנם כד מעיינינן שפיר משכחנא לה פיתרא מדברי הפוס' דהיכא דהזכיר כינויו עומד במקום הזכרת שם אביו כמבואר בקונטרס עגונות סעי' ק"ד וק"ה וש"ל ושס"ו משם כמה גדולים ומהם כתבו דעדיף משם אביו יע"ש וכ"ש בזה"ז שלא ראינו בהארצות הללו מי שקורא לשום אדם פב"פ בשם אביו רק פ' המכו' פ' וטפי ניכר האדם בכינויו ממה שניכר בשם אביו, וא"כ בנ"ד שהזכיר כינויו שהוא אשכנזי הו"ל כאילו הזכיר שם אביו ולדעה בתרייתא מיהא סגי בהכי אף שלא הזכיר שם עירו ומאחר שבעדויות אחרונות הזכירו שם עירו כמבואר בדבריהם והיינו מתא מוסתאגאנים שהוא המקו' שיצא משם יצאנו אף ידי דיעה קמייתא וכ"ש לפי עדותו של הר"ש שנתן סי' בתוך סי' אלא משום דבעיקר עדותו שהעיד שמעתי סתם ולא פירש ששמע מאחרים לא אתיא ככ"ע וכמו שיובא לקמן בע"ה בהיתר הספק הג' יע"ש לכן לא לקחתי ראיה מאותן סימנים

ואנכי תולעת עם שאין ידיעתי מכרעת רואה אני לאף להעדויות הראשונים שלא הזכירו שם עירו הוי נ"ד ככ"ע ואפי' לדיעה קמייתא מדחזינן האי מלתא דתמיהא שהזכיר העד הג' מפעולותיו מענין שבירת האגוז באצבעו שע"י פעולה זו ניכר על מי הם מדברים. תדע שכן הוא שהרי האורחים כשומעם ענין פעולה זו ידעו על איזה ר' יונה הוא מדבר והשיבוהו בזה"ל האדאך ר' יונה מאת מגדור שמשמעותו שאותו הר' יונה הידוע בפעולה זו מת, וא"כ אפי' לדיעה קמייתא