אבני שיש מא

שום פסידא והרי פרע על פיהם ליד שלוחם וכל שפרע ליד השליח ונאבדו פטור כדפסק מר"ן בסי' קכ"א ס"א וקבל הליטר'א ששלחו לו לראיה בידו שפרע וגם קבל הראיה הא' ששלח עם שלוחו של ראובן שלא נתן לו כלום: ומה גם שכך היה התנאי בין הנפקד והמפקיד שישלח לו הליטר'א ויפרע ליד השליח דודאי מכי נתנם ליד השליח נפטר בהכי ואין עליו שום חיוב אם אבדו או נאנסו וכמ"ש הרמב"ם בהדיא ה' שלוחין פ"ב ה"ג וכ"כ הטור קכ"א ס"ח, ומה שטענו הקרובים דאם איתא שפרע אע"ג שלקח הליטר'א מהשליח הו"ל לשליח לחתום בכ"י שקבל מה שכתוב בה ולזה יש להשיב דאף אם נהגו כן במקומם אינו לעיכובא דאם לא חתם השליח יחזור ויתן אלא לרווחא דמילתא דלא ליפול בינו ובין השליח שום כפירה ויבואו לידי חשש שבועה, וכן מצינו בהא דפ' הגוזל עצים דק"ד דקאמר לשמואל מאי תקנתא ומסיק כי הא דר' אבא הוה מסיק זוזי בדרב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי כי אזל להתם א"ל רבא בריה מי כתב לך התקבלתי א"ל לא א"ל זיל ברישא ויכתוב לך התקבלתי לסוף א"ל אי כתב לך התקבלתי נמי לאו כלום היא דילמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלו זוזי קמי יתמי והתקבלתי דר' אבא לאו כלום הוא א"ל ואלא מאי תקנתא זיל נקני ליה אגב ארעא ותא את כתוב לי התקבלתי והקשה הנמק"י וז"ל והא דאמרינן ולשמואל היכי נעביד הוה מצי לתרוצי שעשאו שליח אלא דבעי לאשכוחי גוונא אחרינא רווחא, וכ"כ הלח"מ ד' א' מה' שלוחין ה' ח' יע"ש, הרי דתקנתא דאיתמר בש"ס אמרי' בה לרווחא דמלתא עביד כ"ש במנהג זה אם איתיה דנימא לרווחא וכו' (כ"ש במנהג זה) אנא הוא דעבדי, וחזינא מלתא חדתא לרב רחומאי כמוה"ר רפאל בירדוגו נר"ו דמהפך בזכות היתום וחשיב ליה לנפקד פושע במה שנתן לשליח מעות הליטר'א בלי סופר ועד וממאי דכתיבנא מוכח דדוקא היכא דשלחו לו האפוט' והתנו עליו לתת מעות הליטר'א בסופר ועד והוא שינה ונתן בינו לבינו הויא פשיעה אבל כששלחו לו ליתן ונתן ולא שינה מדבריהם אין עליו פשיעה של כלום, תדע שכן הוא דהא קי"ל בסי' קכ"א ס"ח אם השליח כופר בנפקד או בלוה שאומר לא נתתם לי והם אומרים שנתנו לו נשבע השליח ללוה או לנפקד וכו' ונפטר והלוה או הנפקד נשבע למלוה או למפקיד שבועת היסת ונפטר עכ"ל ואם איתא למה יפטר הנפקד או הלוה בשבועה נימא להו שזו פשיעה היא שהיה לכם לתת בסופר ועד אלא ודאי כיון שפרע כדברי המשלח ולא שינה אין כאן פשיעה של כלום לא לאפוט' ולא לנפקד. ונראה שהרב הבין בשאלה שהליטר'א ששלח ראובן בחיי חייתו היא עצמה שחזרו הקרובים הנז' שלחוה והרי היא בטלה ולא היא הליטר'א מחודשת שלחו הקרובים שזה לשון השאלה וחזרו לשלוח הליטר'א שנית ע"י אחר עכ"ל אין הכוונה על הליטר'א הא' מדקאמר בה"א הידיעה אלא הכוונה המתוקנת וידועה בשאר כל הליטרו'ת והראיה שסיים בה ע"י אחר פי' שליח אחר ואם איתא שהיא הליטר'א הא' הכתובה ע"ש שליח א' איך יפרענה וכו' שאינו כתוב בה, גם כמוהריש"ו הבין דרך אחרת ששלחו ליטר'א הא' עם ליטר'א מחודשת ונמשך לו ממ"ש בלשון השאלה ופרע הליטר'א לאיש המוציאה וקבל בידו הליטר'א וגם ראיה א' ששלח לו בראשונה כנ"ל וסבר שראיה א' היא הליטר'א ולא היה אלא ראיה א' היא הראיה שכתב הנפקד לשלוחו של ראובן המפקיד. גם רב חביב'א כמוה"ר פתחיה בירדוגו נר"ו תפס לו דרך דודו המה דברי דודי'ם עריבים ורואה אני שהרב נר"ו לא חתם ע"מ שכתב נראה דרפיא בידיה גם כהר"ף נר"ו סיים שהנכון לעשות פשרה וכו' משום דרפיא בידיה והתי' על חכמי פאס יע"א שכתבו הלכה מבוררת ולבסוף כ' לעשות פשרה ומה מקום לפשרה במקום שהדין ברור אינו אלא גזלנותא ויתמי דאכלי דלאו דידהו וכו'. קנצי למלין נראה ברור ממאי דכתיבנא דאין כאן מקום לחייב שממון הנפקד בכלום ואין כאן מקום לשום פשרה מאחר שדינו ברור הח"פ צפרו יע"א בשלהי טבת מש' א"ף נחל"ת שפרה עלי לפ"ק וקיים

שאול ישועה

סימן כ"ו

ראו הביא לנו איש עברי הר' יצחק פוזואילו ק"ע בעגונא דאתתא לתור לה מנוחה ואהדורי קא מהדר חוקר ודורש בכ"מ אשר דרסה כף רגלו לשיולי בפתיחא לנתק מוסרות ושלשלאות עגונה ולהתיר אגודות חרצובות קשוריה ואסריה אשר עליה ויצא יצוא למצוא לה פתחה, אשר זה לה ימים של צער היתה כאלמנה יושבת למקוצעות בכבלי עגונה היינו עזובה היינו שכוחה עלובה דא מבעלה הר' יונה אשכנזי אשר ברח ופרח ממנה כהדין יונה פורחת ואינה נתפסת נעשה כיונה אלמת ומחו לה אמוחא ויונ'ה ירד אל ירכתי הצ'פינה ולא שזפתהו עין רואה לפתוח לה פיתחא ויצחק בא בא'ר במחנה אלהים זה צפרו יע"א כגון דא אתתא דידעי להר' יונה בשמ'ו ובמעשי'ו כזית שיש לו שם בשדה שאינו שכחה נפק דק ואשכח ופשפש ול"ו מצא מכאן מודע'ה רבה מע'ל ליונ'ה כי לקח אותו אלהים גמ'ר קיחה קיחה, ובכן נמנינו לדבר מצוה וכתבנו לו ק"ע היא גופה הוכחה ועודנו מחזיק בתומתו חליף ותני אפיתחא. וחזר ובקש ממני אני ח"מ לחוות דעתי בענין זה בקטון החל באומרו שכך מצווה ועושה מהאח נפשי דבח מאח אתדבקות רוחא ברוחא זה דודי וזה ריעי חצ'ר תבונות חצרו'ן וחמול החה"ש הדו"מ כהה"ר יצחק ן' שמול יזיי"א ויעלה ויבוא הסתופף בבית ה' בחצרות בית אלהינו כי"ר

ומאשר יקרו בעיני דברי אחי המצוה רחימא דנפשאי רחימו דאורייתא, וגם כי עגמה נפשי להדין עלובתא אחור לא נסוגותי ודחקתי ונכנסתי לפני ולפנים ממחיצתי לצאת ולבא בשריותא דהאי איתתא דרוש וקבל שכר להלכה אני אומר והרוצה לעשות ילך אצל דייני מתא ורישי מתיבתא, ואפשר דאנא דלינא ליהו חספא ואינהו משכחו מרגניתא ומעתה דן אנכי ע"ג קרקע לפני כל יודעי דת ודין ותחלה וראש ארדה נא ואראה מאי דאיכא לאיסתפוקי בהעדו' שנתקבלו ראשונה במתא אלמעסרא יע"א הספק א' שלא הזכירו שם אביו ושם עירו ואף שבעדויות אחרונות הזכירו שם עירו מ"מ שם אביו לא הזכירו. הספק ב' במאי דקאמרי מאת מגדו'ר שזה לשון נופל על ההריגה ואיכא לספוקי בסהדי קמאי שידעו הריגתו בחדא מתרתי או שנפלו עליהם לסטים והוא נהרג והם ניצולו או שמצאוהו חלל באדמה והכירוהו ושני דרכים הללו בחזקת סכנה הם עומדים בשריותא דהאי אתתא אם נאמר שהוא נהרג ע"י ליסטים והם ניצולו היו צריכים למימר וקברנוהו כמו במלחמה כדאיתא בסי' י"ז ס"נ בש"ע א"ח, ואם נאמר שמצאוהו הרוג והכירוהו היו צריכים להעיד שראוהו תוך ג' ימים דאל"כ לא מהנייא עדותן מידי כדתנן אין מעידין עליו לאחר ג"י ופסקה מר"ן שם סכ"ו ולזה אין סיוע מהעדויות האחרונות שהעידו ששמעו שמת שהרבה קורין לנהרג מת ואינם סותרים זא"ז דקי"ל בעד אומר נהרג ועד אומר מת ה"ז תנשא כדאיתא בסעי' ט' הספק הג' נופל בכל העדויות ולא מיבעיא באותן שמעידין שמענו סתם דטפי איכא למיחש שמקול הברה בעלמא שמעו שאינו כלום כדכתב מור"ם בהגה ס"ג יע"ש. אלא אפי' אותן המעידין ששמעו מאחרים מ"מ איכא לספוקי בהו דילמא גריעי מעד מפי עד כיון שלא פירשו ממי שמעו וכן איכא לספוקי דילמא סהדי קמאי שמהם שמעו שמא מחמת קול הברה ששמעו הוא שאמרו