אבני שיש מ

על קרן הצבי ע"כ, ובי"ד סי' רנ"ג ס"ה סתם כהרי"ף מי שפרנס יתום והיה מכוין למצוה וכשהגדיל תבע ממנו מה שפרנסו פטור ע"כ להורות דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהרי"ף מדבר בשלא היה בידו משל היתום והרשב"א מיירי בשיש בידו מנכסי היתום וכ"כ הרב המאסף בסי' קכ"ח בהגהב"י אות כ"א ועיין תשו' מהר"ם אלשיך סי' ע' ותה"ד סי' שי"ז שכתבו דאפי' בבן לגבי האב לא אמרינן דבחנם היה מפרנסו משום דאומדן דעת כן הוא דזילותא היא לקחת מידו מאומה ודחו טעם זה בב' ידים דלא אמרינן כלל דמשום זילותא כי האי שיטול דמים מפרנסת בתו וכיוצא מוחל אדם על חסרון כיס שלו יע"ש והתם בתשו' מהר"ם אלשיך וכן בתשו' מהרי"ט בח' א"ה סי' כ"א ג"כ מחלק בין ב' התשו' דהרי"ף מיירי ביתום עני שאין לו משלו כלום שאם לא היה מפרנסו זה היו אחרים מפרנסין אותו דכל ישראל חייבים לפרנס ענייהם, אבל תה"ד מיירי ביש לו דבהכי אין נזקקין לו קרוב למה שמחלק מר"ן וחילוק זה שחילק מר"ן שמשו בו הפוסקים לעניינים אחרים בפורע חובו של חבירו הביאו מור"ם בהגה סי' קכ"ח שאם היה בידו משל חבירו מה שעשה עשוי ובזן אשת חבירו בא"ה סי' ע' ס"ח בהגה אם של חבירו בידו מנכה ממה שבידו ומה שנסתייע הבן ממה שלא נזכר בסילוק אלא בעד הסבלונות וכו' ולא הזכיר המזונות שקודם לכן מוכח דמחולים הם והאב משיב ע"ז דהסבלונות וכו' יצאו בסילוק ועדיין בידו לתבוע המזונות ופרנסה וכו' וקושטא קאי דלא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שהבן סילק עצמו מהכל בעד כל החיובים שהיה לאב עליו חדשים גם ישנים אלא שאם יתבע הבן לבטל הסילוק יתבענו האב בכל מה שזנו ופרנסו ובכל החפצים והסבלונות וכו' זהו דעתי ורב השלום ישפות שלום למו והשיב לב אבות על בנים, החותם בחדש אב מש' ומבשר"ך אל תתעלם לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן כ"ה

שאלה ראובן נתן סחורה לשמעון למוכרה בעיר אחרת אגב אורחיה שהלך לשם לסחור וכאשר מכרה שלח להודיעו שיוציא נגדו ליטרא למי יתן הדמים וביני ביני לוי שותף שמעון רצה לעשות סחורה למוכרה במקום שהוא ראובן ולקח משותפו גם סחורות ראובן והוא יפרע לראובן ובלכת לוי לדרכו בא שליח ראובן והוציא ליטר'א והשיבו כבר לקח לוי הדמים כדי לפרוע לראובן ומאן לימא לן דלא פרע ואמ"ל השליח לכתוב לו ראיה איך לא קבל ממנו כלום ואח"ך מת ראובן והניח יורש קטן ועמדו קרובי היורש וא' מהם אבי אמו וכתבו אגרות קשות לשמעון על שלא שלח וחזרו ושלחו לו הליטר'א שנית ע"י אחר והודיעוהו שלוי שותפו לא פרע כלום והבטיחוהו שהם אחראים בסך הנז' דלא לימטי ליה שום פסידא ודררא דממונא מאותו פרעון כלל וכראות שמעון דברי קרובים והם המפקחים על נכסי המת וידוע שהם ממנהיגי העיר ופרנסיה ועמד ופרע ליד השליח מוציא הליטרא וקבל מידו הליטרא וגם ראיה ראשונה ששלח לו בראשונה כנ"ל ולא היו ימים מועטים עד שמת גם מקבל הליטרא ובחזרת שמעון למקום ראובן עמדו הקרובים הנז' ותבעו ממנו דמי הסחורה והשיבו שכבר פרע וקבל הליטר'א משלוחם וראיה א' הנ"ל וטענו עליו מדלא חתם בה מקבל המעות שהתקבל דמי הליטר'א ואפשר גנבה והשיבם דלא נתן המעות עד שקבל הליטר'א והבטיחו לחתום בה כשיפנה וביני ביני נשתהה ואח"ך מת ומה בידו לעשות: ע"כ ענין השאלה

וראשונה השיב כמוה"ר אברהם ישראל לפטור את שמעון כיון שפרע ליד מוציא ליטר'א נגדו וגם כתבו לו שהם אחראין וכתב שיועיל זה אפי' היתה מלוה בשטר נגד שמעון מההיא דסי' קכ"א ס"ח ושיש על שמעון ח"ם כמ"ש בסי' ר"ט ס"ו בהגה ובדברי מר"ן וש"ך שם סקמ"א והאריך בראיות ועל טענת הקרובים אם איתא דפרע היה מקבל המעות חותם בכ"י כנהוג במקומם והאריך הרבה דאין מנהג זה כלום דלאו מנהג ותיקין הוא והביא תשו' מהרי"ע חו"מ סי' א' ודברי הרב פ"מ ח"א סי' כ"ה והאריך והעלה לפטור לשמעון

ואחריו כתב כמוה"ר רפאל בירדוגו שאין חיוב לשמעון ממה שלא חתם מקבל המעות ונ"ל לחייבו ממקו' אחר דהאליטר'א אין בה ממש וכמאן דליתא דמיא דכיון דמת המפקיד ביני ביני נתבטלה הליטר'א וכמ"ש ריש סי' קכ"ב כיון שמת המשלח נתבטלה שליחותו. וכתב שזה פשיעה גמורה שהרי כתב בסי' ר"ץ ס"י אין שולחין מטלטלין של יתומים דרך ים ולא בדבר שיש ספק אונס וא"כ בנד"ז אף שנאמין לשמעון שפרע ליד השליח הי"ל לתתם לו בסופר ועד גם כמוה"ר פתחיה נמשך אחר דרך זו, וחכמי פאס כ' לפטור שמ' וא"צ סופר ועד

עמדתי על דבר השאלה הנ"ל ואשר נגזר עליה מהחכם הפוסק נר"ו ודשרן סמיכין עלוהי ואחזה אנכי אשית לבי כי יפה הורה ויפה זכה את שמעון הנתבע לפוטרו מהתביעה שתובעין ממנו קרובי היורש קטן של ראובן לחזור ולפרוע ליורש הנז' דמי סחורת ראובן מורישו שהיו מופקדים אצל שמעון הנז' דודאי סגי ליה בפרעון שפרע ליד שלוחם של הקרובים הנז' שהוציא נגדו הליטר'א השלוחה לו מהקרובים הנ"ל לפרוע דמי הסחורה הנז' ליד שלוחם וכלי זיינה עליה שהם אחראים בהסך שיתן לשלוחם הנז' דלא לימטייה שום פסידא דאע"ג דנתבטלה הליטר'א הא' ששלח לו ראובן המפקיד בחייו אם מצד שהחזירה ריקנית וכתב ראיה ביד השליח המוציאה נגדו שלא נתן לו כלום שאפי' אם היה ראובן עדיין קיים היה צריך לחדש לו ליטר'א אחרת אם מצד שמת ראובן שאפי' אם לא החזירה ועודנה ביד השליח המוציאה אדעתא לגבות בה ועד שלא נתן מת המשלח נתבטלה השליחות ולא יתן כלום לאותו שליח ואם נתן ל'ו עכב, מ"מ הליטר'א שחדשו קרובי היורש הקטן של ראובן ושלחו אותה לו ע"י אחר היא קיימת שהרי הקרובים הנז' הם המדברים ומפקחים על נכסי היורש הנז' ואחד מהם אבי אמו דודאי דין אפוטרופוס להן מצד הקורבה וכל הקרוב קרוב קודם וכמ"ש מור"ם בסי' רפ"ה ס"ח בהגה דעדיף טפי בקרוב מברחוק יע"ש ונוסף היותם ממנהיגי העיר ופרנסיה והו"ל תרתי לטיבותא מצד קורבתם ומצד חשיבותם על בני עירם וקי"ל אפוט' עושה בנכסי יתומים כל מה שנראה בעיניו טובת היתומים כעושה בשלו ומעשיו קיימים כמ"ש הרמב"ם פי"א מה' נחלות הל' ד' וכ"כ הטור בסי' ר"ץ סי"ב והביאו מור"ם בהגה בסי' הנז' ס"ט ועי' עוד שם סעי' י"א ובסי' רל"ה סכ"ו מ"ש מר"ן יע"ש ואין לך טובת היתומים גדולה מזו ששלחו האפוטרו' להביא מעות היתומים המונחים במקום רחוק יושבים ובטלים ולא פשעו להביאן דרך ים ולא דרך יבשה כדאיתא בסי' ר"ץ דלא מצו עבדי אלא על צד היותר טוב ובטוח בהאליטר'א שאין בה ספק אונס ולא סכנת דרכים כלל רק שהשליח מקבלם שם במקום שהם ומוציאם בהוצאותיו ונותן ליורש במקומו תמורתם ואם יד ה' פגעה בשליח ומת מיתה פתאומית ואשתקל מלוליה ונשתתק מלצוות כדרך כל הארץ מה הי"ל להאפוט' לעשות דלאו נביאי נינהו למיחש חששא רחוקה דלא שכיחא כזו וכ"ש שמעון הנפקד ששלחו לו האליטר'א ופרע על פיהם לשלוחם מה בידו לעשות למיחש חששות רחוקות מה שלא התנו עליו בהאליטר'א ששלחו לו ומה גם ששלחו לו שהם אחראים וכו' דהוי כאומרים לו אל תחוש שום חששא וסמוך אדידן ואנן אחראין דלא למטייך