אבני שיש לח

העולה לי בירושת אמי קואג"ט חנם אין כסף או לצד המרבה יסלקני מחלקי בדבר מועט ואני ערל שפתים ומסוה הבושה על פני ולא אוכל לומר לו דבר ע"ז כעת שיודע אני בבירור שאפי' אעיז פני להתריס כנגדו ולא אעשה רצונו להסתלק מחלקי הנז' נשאר עמי במחלוקת כל הימים, לכן הריני מגלה דעתי בפניכם על כל מין סילוק והודאה שאסלק ושאודה בשו"א שבעולם לסלק כחי מהקרקע ואג"ט שעולה לי בירושת אמי ואזכה אותו לאבי שהכל הוא מן השפה ולחוץ ומפני הבושה והמחלוקת ואין פי ולבי שוין בכל מה שאעשה עם אבי בענין זה ולעת שאמצא שעת הכושר אשיב ידי על הכל ולתוספת יפוי נקש"מ בדל"ב ובש"ח בשית"ך וגמר והודה הו"ג וג"ד על כל מין סילוק והודאה ומכירה שיודה לאביו ע"מ זה שהכל הוא מן השפה ולחוץ ואין פיו ולבו שוין בהודאה ההיא ככל מה שיעשה עמו אינו אלא מפני הבושה ונשבח"ג שת"ך שלא יבטל ג"ד זו ורשות גמורה נתן הר"ש הנז' לכתוב שטר ג"ד זה מא' ועד אלף עד יצא שטר ג"ד זה חזק כראי מוצק ואפילו כל הרוחות שבעולם וכו' ונ"ה בקש"מ בדל"ב בכ"ד לסיון שנת תקס"א לפ"ק ושו"ב וקיים וח"ע הר' משה טולידאנו והר' אליהו ן' מלכא

וזה טופס מה שנמ"ך אח"ז וז"ן, ביען שהבן הנז' תקפו אביו וכתב עליו שטר סילוק מעזבון אמו כמשו"ח ביד האב הנז' ומחמת שהבן הנז' הוא תם ומסוה הבושה על פניו לא יכול לעמוד נגד אביו ולעכב על הסילוק לכן הפיק רצונו בכל מה שאמר אביו והנה הבן הנז' הוא פחות מבן כ' שנה וממכרו וזכייתו בקרקע אינו כלום לכן מיחה לפנינו ולפני ב"ד שהזכיה הנז' אינה כלום ואנוס הוא במעשיו ומחמת אונסו עשה רצון אביו וידענו ג"כ אנחנו החו' באונסו והגם שנקוש"ח על הזכיה הנז' שבועתו באונס ולתוס' יפוי כח התרנו לו שבו' בפני ב"ד ובהסכמתו כי ראינו שהכל נעשה באונס ולראיה שכך מיחה בפנינו הבן הנז"ב ח"פ בכ"ט לסיון שנה הנ"ל וקיים וגם מה שאכל אביו הנז' מפירות חלקו בקרקע ומה שעתיד לאכול מהיום הזה והלאה עה"ך יהפוך ידו לעת הכושר וכל מעשיו אינם אלא באונס וח"ע כה"ר מס' ארוואח והר' משה טולידאנו הנ"ל

וס"ל נמ"ך וז"ן הן עוד היום גדול בא לפנינו הר"ש בירדוגו הנ"ל ומיחה לפנינו על הזכיה שזיכה לאביו חלקו בירושת אמו שיהא הכל הבל ורעות רוח שאינו רוצה כלל בזכיה ההיא שלא היתה אלא מפני הבושה והאונס ומפני ד"ש ולכן אין לאביו חזקה לעולם בחלקו והרי הוא בידו גזל גמור ולעת הכושר יוציא ממנו גוף ופירות ופירי פירות בין מה שעבר בין מה שעתיד לאכול ועל המזונות והכסות שזנו ופרנסו מיום פטירת אמו עד יום כניסתו לחופה לא היו אלא בתורת מתנה ועוד שינכה אותם מהפירות שאכל מחלקו ולראיה שכך מיחה בפנינו בהיותינו בג' כחדא חת"פ תמ"ת באייר ש' תקדמ"ך ושו"ב וקיים וח"ע כהה"ר מרדכי אלבאז והר' יוסף ן' דוד אסולין

וסמוך למודעא המועתקת ביד האב נמ"ך וז"ן הגידו לנו החתו' לעיל בהיותינו בג' כא' שיודעים נאמנה שלא ראו ולא ידעו ולא שמעו שהחכם האב הנ"ל עשה שום אונס לבנו הנ"ל בגלל הדבר הנ"ל לא בעת וזמן הנ"ל שג"ד לפניהם ולא קודם לו ולא אחריו ואדרבא אמר א' מהעדים הנ"ל שהוא יודע כמה וכמה פעמים קודם לזמן הי"ל שהיה מזמינו הבן הנ"ל הוא ואחרים בני גילו לבית אביו הנז' והיה שמח בהם ובמשתיהם בפנים יפות ולא ראו כלל שום אונס שבגללו עשה הבן הנז' הג"ד הנז' ולראיה שכך הגידו והעידו ח"פ תמ"ת ושו"ב והי"ז בסיון שנת תקס"ח לפ"ק וחתום כמוה"ר שמואל ן' וואעיש נר"ו

וזה טופס ק"ע וז"ן בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא כה"ר משה טולידאנו בכהה"ר אברהם בתע"ג שהוא היה עד מיוחד בג"ד ובמחאה שעשה הר"ש בירדוגו נגד אביו כהה"ר יהודה נר"ו ע"ע ירושת אמו של הר"ש הנז' שנלב"ע והיה דבר ג"ד ומחאה הנז' בתורת "סוד" גמור שאין לעדים רשות לגלותו לשום אדם כלל וכן עשה העד הנז' שמיום היות הג"ד והמחאה הנז' לפניו לא גילה סודם לשו"נ בעולם עד היום שנשמעו דבריהם לפני בדי"ץ וסתם עדותו וכו' ח"פ תמ"ת ט' בתמוז ש' בישורו"ן לפ"ק וח"ע כה"ר יוסף חלואה וכה"ר יוסף מאמאן

וס"ל כתוב גם החה"ש כהה"ר משה ן' שלוש נר"ו הגיד בתוע"ג בג' כא' שהוא היה מצוי בעת המחאה שמיחה הרש"ב הנז' על הסילוק שהודה לאביו על עזבון אמו ונכתבה המחאה הנז' בכתב ידו וחתמו בה ב' עדים אחרים כי לא רצה לחתום בה הוא ומפני שעשו המחאה הנז' בסוד גדול ובצו לצו שלא ישמעו דברי המחאה בין החיים וקרוב הדבר אצלי שהיה בהטלת חרם ונידוי שלא יצאו הדברים החוצה לכך לא גילה להח' הנז' דברי המחאה הנז' אעפ"י שהיה אוהבו עד היום שכבר יצאו הדברים בפי הכל אזי מלאו לבו להעיד כן ולראיה ח"פ תמ"ת בזמן הנ"ל וקיים וח"ע החה"ש הדו"מ כמוה"ר שמואל ן' וואעיש נר"ו והחה"ש כהה"ר דוד ן' עטייא

עמדתי על דברי הסילוק הנ"ל וראיתי מה שכתבו החה"ש המזכין להבן הנז' המוכר ומבטלין הסילוק מטעם שמכר פחות מכ' ושהיתה שבועתו באונס ושהתיר שבועתו ויש שכתבו שאין שבועת הסילוק חלה על השבועה שנשבע במודעא כמבואר בדב"ק, ואחר התבוננות היטב ראיתי שהסי' הנז' חזק כראי מוצק בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו ומכר גמור הוא בעד הסבלונות והמלבושים והוצאות החופה וסילק וריקן עצמו וזכותו ועצם וזכות ב"ך וכו' וגמר וזכה לאביו וכו' זכיה גמורה וכו' כמבואר בלשון הסילוק ומן הדין אפי' בסתם סילוק שאינו מפורש דינו כמכר כדאיתא בריש פ' הכותב האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום ומסקינן דאם קנו מידו מגופא דארעא קנו מידו ופירש"י שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המוכר יע"ש, וכ"ש בסילוק זה דתני והדר מפרש בכמה לישני דמכר וכיון דמכר גמור הוא אין אותה מודעא כלום דבמכר בעינן הכרת אונס וליכא דאונס דנפשיה מפני הבושה ומפני המחלוקת. לא חשיב אונס, ומה גם דנ"ד שמא יסלקנו חנם אין כסף או בדבר מועט והרי סילקו בדבר מרובה סבלונות וחפצים ומלבושים והוצאות החופה והוא עצמו מודה בשטר סילוק ויעט אל השל'ל ואל המלקוח החוב הגדול של בן דודו ושחרור קרקעות בהקפה מאחרים ושהוא יודע שהסבלונות וכו' הם ביתר שאת על חלקו אף אם היה שפוי ומשוחרר, ולפ"ז אין כאן לתא דמודעא כלל שג"ד היה שמא יסלקנו חנם או בדבר מועט והרי העדיף מטובו עליו בריבוי אחר ריבוי ועל זה לא ג"ד וגמר ומקני, ואם נבוא עליו מחמת שבשעת הסילוק היה פחות מך' שנה דקי"ל בסי' רל"ח ס"ט דאין ממכרו ממכר עד שיהיה בן ך' שנה שלימות הרי יש תיקון מקדמונינו לעשות ממכרו ממכר שיהיה המכר בשח"ך באנפי נפשה [ומפרש התם כי היכי דלא תיהוי השבועה לזרז ולחזק הקנין לבד אלא שבו' באנפי נפשה למ"ש] ויודיעוהו שכפי הדין כל עוד שלא השלים ך' שנה שלימים אין ממכרו ממכר כמועתק אצלנו באורך מס' התק' של הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ושוב מצאתי תי' זה בתשובות הרב המאסף בס' בעי חיי סי' קנ"ו ובנ"ד כולהו איתנהו אם הש"ח באנפי נפשה שכתב תחילה ובשח"ך בשי"ת בפני עצמה וחזר ופי' ואף שהר"ש הנז' עדיין לא בא לכלל כ' שנה עכ"ז אחר שידע והכיר את זה קע"ע בכח הש"ח לאשר ולקיים זכיה זו ביד אביו. וחזר עוד וכתב ולכן גמר ברצון נפשו וכו' וזיכה לאביו בכח הש"ח הנז' לבלתי נטות