אבני שיש לז

לידיה ולא יניחוהו לרצונו לנתוש ולנתוץ ולהאביד כל הבא לידו או להסירה מידו ולהעמיד אחר תחתיו וא"כ פשיעה רבתי פשעו הקהלות בדבר הזה שלא הודיעום ע"י מעשה ב"ד ענין זה ולכן הם לישתעו דינא בהדי הקונה מהרי"ץ שהרי נתרצו בהעמדתו ובמקנה שקנה מאת הרי"ץ דאם איתא דלא נתרצו הי"ל להודיע ולהוציאו ולהעמיד הקהל בחריקיה לשאת ולתת בהאלסאק'א ואחר שכבר עבר הזמן והקונה הוא שנשא ונתן בה ואכל מטובה מה מקום לתביעתם היום שהגיעו ימי הפקודה ובאו ימי השילום שהקהל ישלמו מה שאכל הקונה ולא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה משלם

והנה החכמים יש"ץ הביאו טענה זו בדבריהם והבליעוה בנעימת טענת בני קהלם וז"ל ובכן באו לפנינו יחידי קהל צפרו תובעים את בני קהלינו באמרם שהי"ל לבני קהלינו להודיעם תחלה ענין זה בעת שבאו כל הקהלות וכו' ובני קהלינו השיבו שלא עלינו תלונותיכם כ"א על השר שהרי הוא שהי"ל להודיע לכם יען שהוא נטפל ע"ז במאמר יר"ה אבל אנן ככל המון ישראל שנקבצו יחדיו וכל א' נטל את שלו. ואחרי שמוע דבריהם וכו' פסקנו להם שפטורים ומותרים בני קהלינו מתבי' זו ואין עליהם בזה אפי' תרעומת דברים יען שהם לא נתפסו מתחילתם רק בשביל האלסאק'א של מקומם כשאר הקהלות ועמדו בשלהם לאחריותם ומה איכפת להו בדבר שאינו שלהם עכ"ל, אחד הרואה ואחד השומע כדברים האלה כל אשר בתוכו יתמ'ה דמה טעם ותבלין מצאו בטענת בני קהלם לדחות בה טענה אלימתא שטוענין קהל צפרו שהי"ל להודיעם וכו' ולא טענו טענה זו בני קהלינו עד שתבעו אותם לפני השר ולפני ב"ד ליפרע מהם ככל האמור לעיל ואחר שהם שבאו עכשיו לתובעם ליפרע מהם ולהכניסם עמהם באותה גזירה א"כ עליהם היה מוטל להודיעם תחילה ומה זו תשובה שמשיבין להם לא עלינו תלונותיכם כ"א על השר דמה להם עם השר ומה מבקש מהם השר ואם כדברי הקהל מקנאס שהמלך צוה לו להביאן ועבר את מצות המלך ולא הביאן כי מצאו חן בעיניו מ"מ חיוב ההודעה הוא על הרוצים להכניסם עמהם באותה גזירה וכיון שלא הודיעו אותם איבדו זכותם, וגם במה שסיימו בדבריהם ואמרו שהנם ככל המון ישראל שנקבצו וכו' דהנראה כוונתם בטענה זו שלא להם לבדם מגעת שאת בני קהלינו עמהם במשא האלסאק'א אלא לכלל הקהלות וא"כ אין עליהם חיוב ההודעה דסמכו על הקהלות שיודיעום וככה תאמר כל קהלה וקהלה ואם זה כוונתם אינה כלום דאטו משום דסמכו זע"ז ופשעו פשיעה רבתי יאבד בר עלובתא ביניהם להתחייב שלא כדין בלתי הודעה, ומהתימא על החכמים י"ץ שעשו טענ' זו עיקר וסמכו עליה את ידיהם ועליה דנו את הדין לפטור בני קהלם ושאין עליהם אפי' תרעומת דברים ונתנו טעם לדבר דמה איכפת להו בדבר שאינו שלהם ואין זה אלא טעם לפגם דאם הדבר אינו שלהם ומה איכפת להם בו א"כ למה הם תובעים אותם היה להם להניח אותם שהדבר שלהם לתבוע אותם, ונראה דמשום תמיהא זו שינו את הידוע וכתבו בתחילת דבריהם ובכן באו לפנינו יחידי קהל צפרו תובעים לבני קהלינו כאלו בני קהלם יושבים בטח ובני קהלינו תבעו אותם להעמידם ליפרע מהם ולהכניסם באותה גזירה ופשוט אצלי שאין אלו דברי החכמים י"ץ אלא לשון הסופר מהיר להטעים ולהנעים דברי בני קהלו, ומעתה אין צריכים לפוטרם מן הב' פורעניות הנשארים דבנפול היסוד יפול הבנין וגם החכמים יש"ץ אף שחייבו בני קהלינו בע"פ בג' מיני פורעניות הנז' לא העלו חיובם על ספר חוקה בפורענות הפסידה של תינמכתו שהוא דבר שאין השכל סובלו שיתחייבו ליכנס בהפסידה של תינמכתו אשר מעולם לא אכלו מטובה כספה וזהבה נזמה וחלייתה איך יהיו עכשיו נתפשים ברשתה להרע להם מרעתה, והיינו דאמרי אינשי מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי, ולגבי הקונה מהרי"ץ כבר יש בידו ק"ע מב' עדים כשרים שכאשר היה רוצה להוציא איזה משא של טאבא מפאס היו מעכבין עליו העומדים על האלסאק'א בפאס יע"א שלא להוציאה מחמת שלא נכנס עמהם בהאלסאק'א של תינמכתו ולא היה מוציאה עד שהיה פורע עליה מס, ובענין מה שהוסיפו בדמי המקנה ע"פ פנקסו של הרי"ץ הנה יש בידו ק"ע מב' עדים כשרים שלא היה המכר אלא בסך בוו ת'ם אלא שצירף סך ש'ם נ'ם דמי סת קנאטר די טאבא וכתב בפנקסו סך בוו תש'ם נ'ם וא"כ קם דינא שהקהל פטורים מכל וכל והקונה מהרי"ץ אין עליו חיוב לפרוע רק דמי מקנתו שהם סך בוו ת'ם שבהם קנה מהרי"ץ הנז' וכבר בא אלי מאמר השר עז"א באלול הנז' ופרע הסך הנז' ואיש על מקומו יבא בשלם ולראיה חתמתי באלול הנז' וח"ע החה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו ונתקיי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא ע"ה תמ"ת וקיים

יעקב בלא"א כהה"ר יוסף אדהאן זלה"ה ס"ט

ישראל יעקב א"א מרדכי עולייל נ"ע ס"ט

סימן כ"ד

טופס ש' סילוק וז"ן הע"ע בקש"מ בדל"ב ובש"ח בשי"ת בפע"ץ הנבון כה"ר שלמה בירדוגו בר החה"ש כהה"ר יהודה והה"ג שבעד הסבלונות והחפצים שהעניק אביו לכלתו ובעד המלבושים והוצאות החופה שעשה לו גמר וסילק עצמו וזכותו ועצם וזכות ב"כ מעל אביו מפאת עזבון אמו שנלב"ע והי"ל לחלוק עם יורשיה הר"ש הנז' מכללם כל העזבון שנשאר אחריה קו"ט וכל מאי דמתקרי נכסי ס"ג באוה"מ ולא נשאר לו על אביו הנז' שום חלק ונחלה בעזבון הנז' בשום אופן כלל אלא גמר בהקוש"ח וסילק וריקן עצמו וזכותו ועצם וזכות ב"ך מעל כל העזבון הנז' וגמר וזיכה לאביו הנז' כל חלק ונחלה שי"ל בעזבון הנז' קרקע ואג"ט זכיה גמו' באוה"מ מעו"מ ואף שהר"ש הנז' עדיין לא בא לכלל כ' שנה עכ"ז אחר שידע את זה קע"ע בכהש"ח לאשר ולקיים זכיה זו ביד אביו הנז' באין אומר באין דברים כלל כי ידע שהשלל לא השאיר לאביו כלום ממטלטלי העזבון הנז' והקרקעות שהיו בעזבון הנז' כבר היה עליו גדול של הח' ן' דודו שבא"י תוב"ב ואלו היה מוכרם לפרעון החוב הנז' לא היה נשאר מהם אחר הפרעון רק מעט מזער אלא שפרע בהקפה מאחרים ושחרר הקרקעות הנז' ובלא"ה ידע הבן הנז' שמה שהוציא עליו בסבלונות והחפצים והמלבושים הנז' והוצאות צרכי החופה שלו הוא ביתר שאת על חלקו הנז' אף אם היה שפוי ומשוחרר מכל חוב ומכל הוצאה של בניינו ותקונו דמאז ועד עתה ולכן גמר ברצון נפשו והש"ד בלי זכר שום צד אונס וכפיה כלל וזיכה לאביו הנז' בעד האמור כל חלקו וזכותו בעזבון הנז' קואג"ט בכח הש"ח הנז' לבלתי נטות מזכיה זו ימין ושמאל בשום טענה בין טענת שאינו מבן כ' שנה בין טענה אחרת שכך קע"ע בכח הש"ח הנז' והעה"ך שטר מוח' בכל חיזוקי סבדי"א בתפיסה וכו' ובאחריות וכו' דלא וכו' ונ"ה בקש"מ בדל"ב וגם בש"ח בפע"ץ בערב ר"ח תמוז שנת כי המצוה הזאת לא נפלא"ת היא לפ"ק והשו"ב וקיים: וחתו' החה"ש הדו"מ כמוה"ר שמואל בן וואעיש נר"ו וכהה"ר אברהם בן הרוש נר"ו

וזה טופס המו' שעשה הבן הנז' על הסילוק הנז' באו לפנינו כה"ר שלמה בירדוגו נר"ו בר החה"ש כהה"ר יהודה נר"ו וא"ל לידיע ליהוי ליכו שבעת שהלכה אמי לב"ע השאירה אחריה ברכה יורשי כתובתה אני וב' אחיותי וזה כמה ואבי אוכל מה שעולה לחלקי בירושת אמי קרן ופירות ומפני הבושה איני יכול לדבר עמו מטוב ועד רע וכעת רוצה לסלקני מחלק