אבני שיש לו

אחר שראו יחידי הקהלות בפנקס הרי"ץ הנז' בכמה מכר אותה שנה בכל מקום ומקום ועלה סכום המכר לסך כ' אלף רייאליס מכ"ט ונשארה האלסאק'א של תינמכתו בסך ארבעת אלפים רייאליס מכ"ט הוסכמו שתתחלק האלסאק'א של תינמכתו עפ"י חשבון דהיינו שכל מקום ומקום יטלו חלקם בה לפי ערך הדמים של האלסאק'א של מקומם של כל אלף רייאליס יוסיפו עליה מאתים רייאליס וכן היה שחשבו לכל קהלה דמי האלסאק'א של מקומה בסך שבו מכר הרי"ץ הנז' האלסאק'א של הקהלה ההיא והוסיפו על הסך שנים לעשרה מפאת אסאק'א של תינמכתו ומכלל הקהלות חשבו לקהל צפרו דמי האלסאק'א שלהם בסך שבו מכר הרי"ץ הנז' האלסאק'א של המקום ההוא והוסיפו עליהם ב' לעשרה ככל הקהלות, ובכן באו לפנינו יחידי קהל צפרו תובעים לבני קהלינו באומרם שהי"ל לבני קהלינו להודיעם תחילה ענין זה בעת שבאו כל הקהלות לחשוב לכל המקומות שומתם עפ"י פנקס הרי"ץ הנז' ובני קהלינו השיבו שלא עלינו תלונותיכם כ"א על השר שהוא הוא שהי"ל להודיע לכם יען שהוא נטפל ע"ז במאמר יר"ה אבל אנן ככל המון ישראל שנקבצו יחדיו וכל א' נטל את שלו, ואחרי שמוע דבריהם ונתברר לנו כ"ז בירור גמור שכך היה מעשה פסקנו להם שפטורים ומותרים בני קהלינו מתביעה זו ואין עליהם בזה אפי' תרעומת דברים יען שהם לא נתפסו מתחילתן רק בשביל האלסאק'א של מקומם כשאר הקהלות ועמדו בשלהם לאחריותם ומה איכפת להו בדבר שאינו שלהם ולראיה שכך פסקנו להם חת"פ בט"ו לסיון שנת את הרש"ם בכתב אמת ליצי' פה מקנאסא יע"א ושו"ב וקיים. ונתאחרה החתי' עד היום כ"א לאלול שנה הנז' וק"ש וחתו' עליו החכ' השלימים הדיינים ומצויינים כהה"ר שלמה טולידאנו י"א וכהה"ר יקותיאל י"א ונתקיי' לנו חתי' כדחזי

וזה מה שהשיב עליהם משי"ח נר"ו בתשובתו הרמתה וז"ן בהיות שבסיון מש' תוכיח את עמית"ך לפ"ק הלכו מיחידי קהלינו אצל השר אדוננו אלקאייד מוחמד וואעזיז לפרוע האלמסאהרא ובחזרתם ספרו לנו דברים מבהילים איך תבעו אותם יחידי ק"ק מכנאסא יע"א לפני השר תחלה לפרוע פרעות דמי האלסאק'א של טאבא של השנה הזאת בעד הקונה אותה מהר' יוסף צבע על לא חמס בכפם ולא דמי המקנה לבד אלא שהוסיפו סך ש"ם נ"ם על דמי המקנה, שהקונה מיוסף צבע קנה בסך בו'ו ת"ם והם תובעים סך בוו תש'ם נ"ם באומרם שכן מצאו כתוב בפנקסו של יוסף הנז' וכ"ז לא שוה להם אלא שתבעו אותם להוסיף גם בהפסד האלסאק'א של תינמכתו שנים לעשרה וכאשר לא עלתה בידם מאת השר ולא נכנסו דבריהם באזניו כי למה יומתו מה עשו חזרו ותבעו אותם לפני דייני עירם החה"ש יש"ץ וחייבו אותם בשלשה מיני פורעניו'ת הנז' וכתבו חיובם על ספר חוקה ואשתומם על המראה באין מבין מאין מצאו מקום להקהות שיני בין קהלינו מבוסר שאכל הקונה מיוסף צבע הנז' עד היום באלול שחזרו לשם והביאו פתקא מבדי"ץ ואפן אליה ואראה והנה היא גופה גזירה ולא מצאתי לה בתולי'ם דחזי לכתופי עלייהו להוציא ממונא מיד המוחזק בו וניצולים הם בני קהלינו מג' פורעניות הנז' ואין כאן מקום לחייבם כלל, דאי ממה שהציעו בהצעה וז"ל וכשנלב"ע הרי"ץ הנז' יצא דבר מלכות מאת יר"ה אלסידנא לקאייד מוחמד וואעזיז עז"א להטיל האלסאק'א הנז' על כל הקהלות בסך שבו היתה קנויה ביד הרי"ץ הנז' ושלח השר שלוחיו להביא יחידי הקהלות וגזר עליהם שיטלו האלסאק'א בסך כו"ך כי כן צוה לו המלך עכ"ל, נראה שכוונתם בהצעה זו לחייבם מדינא דמלכותא באשר דבר מלך שלטון שגזר על הקהלות לשאת במשא האלסאקא הנז' סתמו כפירושו שגם קהל צפרו בכלל הגזירה עם הקהלות, ואי מהא לא איריא שהרי מודעת זאת שכמה גזירות גוזר המלך על הקהלות הידועות ומעולם לא הכניס לקהל צפרו לשאת במשא הקהלות כי לב המלך ביד ה' ורוח ה' דבר בו שהעיר קטנה ואנשים בה מעט יושבים בעמק הבכא בהיכא דשפיך נהר דינור גלותא ושרא דעניותא והגם שלפעמים היו הקהלות מתלחשים להכניסם לשאת עמהם באיזה הטלה לא היתה עולה בידם כי המלך יר"ה פיטרם בפי' מכל משא מלך ושרים זולת אלמסאהרא כמו שיש בידם כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך וז"ן תב"ת. יעלאמו מן האד לכיתאב אנא אהלא אדמאתי מלאחי צפרו אסקטנא ענאהום ג' אתאכלוף אלמכאזאנית באיג'מאנויהא וואזעלנא לאהום אנא ידפאעו אלוואלידינא אלרצ'א מולאנא עלי חפצ'אהו אלאה כמשאתו עשר מתקאלין מן כולי צהרין מן גירי זייאדאתין וואלא סכראתין וואלא עאמאלאתין ליצ'עפיהם וואמן ג'אדא עאליהום שייאן ג'יאדאתין עלא מא דוכירא תלחאקוהו אלעקובאתי עכ"ל הכתב

הרי שהוציאם המלך בפירוש שלא לשאת במשא הקהלות בלשון כולל ג'אמיעא אתאכלוף אלמאכזנייאתי באג'מיעהא ומי הוא זה שיכניסם עם סתם הקהלות כל עוד שלא הזכירם המלך בפירוש ובנ"ד אדרבא נראה מתוך ספור המעשה שלא נכללו בכלל גזירה זו מדשלח השר לכל הקהלות הרחוקות מהם ולהם לא שלח ה"ז מורה באצבע שאינם בכלל הגזירה דאם איתא שאדונינו המלך ייחד לו הדבור להכניסם בכלל הקהלות למה לא שלח להם מכלל הקהלות הקרובים והרחוקים. ומה שכתבו החכמים יש"ץ בהצעה הנז' וז"ל ולפי שלא נמצאו באותו מעמד בני קהל צפרו יע"א אמר השר לקהלות שיראו בפנקס של הרי"ץ בכמה מכר הרי"ץ האלסאק'א של צפרו וגם כמה יעלה להם בחלקם של האלסאק'א של תינמכתו ויחשב הסך ההוא על השר עכ"ל. מלבד שדבר זה הוא זר ורחוק מן השכל שכל כך מצאו קהל צפרו חן בעיני השר שלא שלח אחריהם ושהכניס עצמו בחיוב בעדם בלתי ידיעתם ושאילתם ובקשתם ועוד דאם איתא שהבטחת השר שהבטיחם לחשוב עליו הסך העולה בהאלסאק'א של צפרו בעד הקהל היתה הבטחה אמתית למה כשתבעו אותם ק"ק מקנאס והעמידו אותם לפניו ליפרע מהם לא הטה אוזן לדבריהם ולא פנה לתופשם שישלמו לו מה שנתערב בעדם ואדרבא יצאו מאתו פטורים אלא ודאי דאפלוגי הוא דקא מפליגן בדברים באומרם אליו שגם קהל צפרו מכלל הקהלות ומשום דרפיא בידיה ולא נתייחד אליו הדיבור מאת המלך להכניסם בכלל הגזירה אמר להם דבר זה שיחשבו עליו מה שיעלה להם ואינו אלא כמפליגן בדברים

א"נ כוונת הבטחת השר שהבטיחם לחשוב עליו דמי האלאסק'א של צפרו לאו אדעתא שיחזור הוא לגבות מהקהל אלא אדעתא לגבות מהנושא ונותן בה בכחו ועצם ידו ומעולם לא קבל דברי הקהלות להכניס קהל צפרו בכלל גזירה זו ולחייבם במה שלא שמע מפי המלך ולפכח צערם הוא שהתחיל לנחמם בהבטחה זו שהוא ישתדל לגבות מהקונה וכגבויים דמו מרוב אימתו המוטלת על הכל ושכך היה שתכף שבא מאמר השר נשתדל הקונה והשלים דמי המקנה ברביתות ובהקפות עד שפרע הרי דאין כאן מקום לחייבם מדינא דמלכותא ולא עליהם גזר המלך וגדול כח המוחזק והמע"ה

שבתי וראה דאף אם יביאו ראיה קהל מכנאס יע"א שהכניס המלך בפירוש לקהל צפרו בכלל הגזירה ונתנם בידם וביד הקהלות להפשיט ולנתח בהם כרצונם מ"מ יש לקהל צפרו טענה הנשמעת שלא הודיעום ענין זה מתחילתו שעליהם מוטל לפרוע דמי האלסאק'א כדי שיתנו לב לדעת ועינים לראות אם להניחה ביד הקונה מהרי"ץ ולהעמיד שומרים להשגיח על גבייתה ולגבות ממנו קמא קמא דמטי