אבני שיש לד

משיב שאדרבא הוא מפייס כדרך כל הארץ ואינה מתפייסת לו ומונעתו מדרך ארץ ואחר הרבות אמרים ודרכי שלום ומוסר נתרצית לפנינו לחזור אחר שנשבע הבעל שח"ך בפרטות על הפרטים שאמרה אחד אחד והיא גם היא נשבעה שלא לעכב עוד זמן טבילתה ותתנהג עמו כבנות ישראל הכשרות וכשהלכה מלפנינו במקום שתלך לבית בעלה עם רודפי שלום שהלכו עמה חזרה לבית אביה ואמרה להם להניחה שם יום או יומים שיש לה איזה מיחוש ובאותו יום שלח לה עם השכינות מידי דמיכל ולא רצתה לקבל משלו ולמחר שעמדה על בורייה חזרו רודפי שלום להחזירה ולא רצתה לחזור ועמד לפני לתבוע שורת הדין והחמצתי את דינה קרוב לחדש ימים אולי תחזור ברוחה לעשות שלום עם בעלה ומאז הייתי שולח לה ב' ת"ח להוכיחה ולהתרות בה באיבוד כתובתה וכל תנאיה ולא תטול זולת בלאותיה הקיימי' פעם אחר פעם ולא שמעה ולא הטתה את אוזנה ועוד המתננו לה עד שבא אביה כי אמרנו אולי יחזיר אותה ואין אומר השב לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, ואחר שהרביתי את אותותי ואת מופתי לגלגל עם אביה ואמה ועם האשה לשבר קשי ערפה ועדיין היא מחזקת במרדה ואז עמדו לפני ודנתי בה דין מורדת דמאיס עלי ונטלה בלאותיה הקיימין והחזירה מה שהיה בידה מנכסי בעלה וקרענו שטר כתובתה ונדרשתי לשאלת בעלה לתת בידו פתקא ואגרת מרד לראיה כי נתתי לו רשות לישא א"א באשר יחפוץ לפי שכיון שנקרעה הכתובה שביניהם נתבטל התנאי שלא ישא שהיה כתוב בה תדע שאפי' במקומות שאין נושאין ב' נשים משום חרגמ"ה כתבו הפוסקים דמתירין לו לישא כדכתב מוהריק"ו בשורש ס"ג ושורש כ"ט וכמו שפירשו דבריו הרב ב"ש וח"מ יע"ש, וכ"ש לדידן דמה שאין נושאין ב' נשים הוא משום שמשביעין אותו בכתובה שלא ישא ואדעתא דהכי לא נשבע דלא תהו בראה וכו' ומצינו דאף בשאינה מורדת וחלתה חולי המונע תשמיש דמתירין לו. וכ"ש הכא שבמרד ובמעל מונעתו וחזינא להפוס' דחששו לעיגונא דגברא טפי מדאתתא שהרי כתב המרדכי בסוף פ' אע"פ הביאו מור"ם בהגה דגם במורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה שגבלו לה רז"ל גבול יב"ח הוא דוקא בימיהם שאין היזק לבעל שהרי יכול לישא א"א אבל לדידן שאין נושאין ב' נשים לא משהינן וכו' הרי דחששו לעיגונא דגברא ומשום דלא עשה כלום ומפקיד אפ"ו ולא חששו לעיגון המורדת משום שהיא נתנה אצבע בין שיניה וגרמה לעצמה ולא מפקדא אפר"ו ולכן תשב בבית אביה ותוצרר באלמנות חיות כל ימיה עד שתלבן ראשה שכך פשטה הוראה בכלו ישראל דלא כהרמב"ם כמ"ש ה"ה בפי"ד מהל' אישות יע"ש, וכמ"ש מר"ן בב"י סי' ע"ז אחר שיגע ומצא דליתא להא דהרמב"ם וסיים בשם הרא"ש דכל המעשה בטענה זו לעשות גט מעושה מתיר א"א ומרבה ממזרים בישראל והיינו דכתב מר"ן בשלחנו הטהור סי' ע"ז ס"ב אם רצה הבעל לגרשה לאפוקי גט מעושה אלא הדבר תלוי ברצונו אי בעי שרי אי בעי אסיר: ואף במורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה דכתב מר"ן ואין נותנין לה גט עד אחר יב"ח היינו אם ירצה ולא בא אלא לאפוקי דבתוך יב"ח לא מצי לגרש אף אם ירצה דילמא הדרא משא"כ במאיס עלי דמצי לגרש מיד אם ירצה דבמאיסא ליה סבר. תדע שאף הרמב"ם דסובר דבמאיס עלי כופין בבעינא ליה ומצערנא ליה מודה דאין כופין כמ"ש ה"ה וב"י שם ומלך שהשלום שלו ישפות שלום למו החותם בי"א אב משנת הוא ההולך קדמ"ת אשור לפ"ק וקיים

שאול ישועה סי"ט

הדין דין אמת שזאת המורדת תשב עד שתלבין ראשה ואין כופין את הבעל ליתן לה גיטה כ"א עד שירצה הבעל ונותנין לו רשות לישא אשה כחפצו ורצונו דכיון שנקרעה הכתובה בטל התנאי שלא ישא וכו' ולית דין זה צריך בשש ולראיה ח"פ פאס יע"א וקיים

אליהו הצרפתי סי"ט

סימן כ"א

טופס פס"ד מוע"ן וז"ל לפי שיעקב ן' אברהם ן' סמחון מרדה עליו אשתו שמחה בת דוד ן' אלעסרי בטענה שהוא מכה אותה תמיד מכה רבה בין במקומות סתר שבה בין במקומות אשר הם גלויים ולא פעם א' ולא ב"פ מכה אותה אלא מדי יום יום משתגע ומכה אותה הכות ופצוע ומקללה ואת יולדיה קללות נמרצות עד אשר לא יכלה שאתו והעיזה פניה ותאמר לו בפנינו בצעקה גדולה ומרה הנני מורדת בך ועם גוי אהיה ולא עמך וכיוצא בדברים אלו וכמה פעמים השתדלנו לפייס אותה אולי נוכל לשפות שלום למי ולא עלתה בידינו וגם בעלה הנז' נכנע לפניה והרבה עליה כמה אנשים ריעים לבקש מלפניה שתחזור ברוחה מזה ולא שמעה להם אלא צועקת בקול מר מרדתי בו ואיני יכולה לסובלו וכיון שלא ראינו שום תקנה להם פסקנו לה דין מורדת שאין לה שום סך מסכי כתובתה זולת מה שתפוס תחת ידה מנדוניתה וכמובא באה"ע סי' ע"ז מין שני שבמורדת וקבעינן לה זמן לקבל גיטה ממנו לסוף יב"ח מהיום והבעל הנז' רשאי מהיום לבקש לו מנוח אשר יטב לו לקחת לו אשה באשר ימצא כל אימת שירצה ולראיה ח"פ בז' בכסלו התפ"ז ליצי' ונעשו ב' גופים מזה א' בידו וא' בידה עכ"ל: וחתום כמוהריב"ע זצוק"ל והכרנו חתימתו ולראיה ח"פ וחתום כהה"ר יוסף טולידאנו והכרנו חתימתו וקיים

יוסף אשרקי ס"ט

רפאל אהרן מונסונייגו סליט"א

סימן כ"ב

נדרשתי ללי שאלו על עסקי יחוד שנתייחד יהודה ן' שלם אלערבי עם אשת מסעוד אחיו שהיה לו קטטה עם אשתו והלכה לבית אביה והוא נתאכסן אצל מסעוד אחיו הנז' והיה לן עמהם בבית ואף בזמן שהלך אחיו לכפר אחד ולן שם נשאר הוא בבית אחיו הנז' וילן שם בלילה ההוא אשת אחיו הנז' שם בבית וחזר עוד ולן שם לילה אחרת שהיה אחיו בבית האסורים כבראשונה, ויהי בבקר הרגיש אחד מן השכנים שהוא גיסו של יהודה הנז' ושאל אותו היום שאין האיש בביתו היכן אתה לן והשיבו שלא שינה את מקומו ובבית אחיו הוא לן אפי' בזמן שאין האיש בביתו ובא גיסו הנז' לפני ולשאו'ל הגיע אם מותר האח להתייחד עם אשת אחיו ובפרט לינת לילה ונומיתי לו דלא התירו רז"ל אלא לאב עם בתו ואשה עם בנה אבל בשאר קרובים אסור להתייחד אפי' יחוד בעלמא וכ"ש לינת לילה ותכף שלחתי אחר יהודה הנז' ואחיו ואשתו הנז' להוכיחם על ככה והודו על יחוד כנ"ל ונתנו אמתלא לדבר שלא ידעו ולא שמעו שיש איסור לאח להתייחד עם אשת אחיו ובעל האשה הנז' ידע ולא מיחה בחשבו גם הוא שאין בו צד סרך איסור ומחשש דבר אחר לבו בטוח וקים ליה בגוייהו דלא יבואו ח"ו לידי דבר אחר דלאו אחיו דיים מאשתו הנז' ולא היא דיימא מיניה כלל דנימא דיבוא לבלבל יצועי אחיו

והיתה תשובתי בענין זה דודאי איסור גדול הוא לאח להתייחד עם אשת אחיו לא מבעיא לסברת התוס' והטור דסוברים דאיסור יחוד מדאורייתא וקרא דכי יסיתך