אבני שיש לג

בכתב ידו שהובא אלי כדי להשקיף עליו ולהודות לטעותם שטעו בדברי מוהריעב"ץ ז"ל ראיתי שעשה זיוף אחד מאחר שכבר הראני חכם כה"ר יהושע סירירו נוסח הפסק וכתוב בו נהרס ונאבד, לא כתוב או נאבד ורצה להביא ראיה ממ"ש ונאבד כמו נ"ד, והשבתי לו לא כן אלא נאבד מן השכירות מחמת שנהרס ואינו אלא ענין אחד, ונראה להם שיתקנו הענין במה שיכתבו או נאבד במקום נהרס ונאבד אוי להם אהה לנפשו הב"ד שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ועכ"ז רמאי ברמאותיה אפי' לפי זיופו ה"ק דמ"ש שנהרס היינו נהרס מהכתלים ולא כולו או נאבד היינו או נאבד הכותל כולו דאינו מועיל כ"כ כמו נהרס מקצתו או רובו דיכולים לדור בזה הבית העניים והאביונים ומ"מ העיקר הוא נהרס ונאבד ענין אחד דנאבד מן השכירות, והנה מ"ש מר"ן בסי' קע"ב ס"ב משכונה זו אם בא המלוה לחזור ולהשכירה לאחר יש אוסרין ויש מתירין וקי"ל הלכה כבתרא דיש מתירין הרי כתב בסי' קס"ד מי שהיתה ממושכנת בידו לא יחזור וישכרנה לבעל השדה וכתב הב"י דהכי נקטינן להלכה קצרן של דברים אין בעל השכירות יכול להוציא שכירות מזמן שיצא מהאלמלאח משום דהוי רבית דאורייתא והוי רבית קצוצה ולוה אם נתן עובר על כמה לאוין ויזהר להציל נפשו מרדת שחת ולא יתן ויכול הלוה למוסרן לשררה אם לא אבו למנוע עצמם, ולא עוד אלא יכולני לומר להם אחריות נפילה ושריפה על המלוה ולא יגבו אף הקרן כמו שפסק מר"ן בריש סי' קע"ב ובסעי' ג' יעו"ש, ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה, ומפני שאין פנאי מסכים מפני טירוף הדעת לא יכולתי להאריך, וחתום הרב המובהק החהש"ו הדו"מ כמוה"ר אליהו הצרפתי זיע"א, וס"ל נמ"ך וז"ן אוב"א תב"ת

על מאי דנהוג עלמא משכונה ושכירות בנכסי יתומים אנו מצטערים אפי' בהיות המשכונה קיימת על מי יחולו השכירות משום דאיכא תיוהא רבתי דמעיקרא קוצבין ב"ת לכל מתקאל לפי ערך המעות וכמו שקרא תגר ע"ז הרב הגדול מוהר"ר יהודה ן' עקר זלה"ה ככתוב אצלי באורך בכתבו ובחותמו הקדוש אלא שנבוא להוסיף עליהם גם מה בהיכא דליתא למשכונה כל עיקר ומאין יתן השוכר השכירות כיון דאזדא לה המשכונה ומה שיתן ליתומים אינו כ"א שכר מעותיהם ולא שכירות המשכונה כיון דאזדא לה כל עיקר ואפי' במשכונה שנפלה או נשרפה קי"ל בסי' שי"ב סי"ז דאינו משלם אלא לפי הזמן שדר בו אלא שבזה י"א שצריך ליתן לו כל שכרו כדאיתא בתשובות דשייכי לס' משפטים סי' כ"ז ומיהו בהיכא דנשרף כל העיר מודו הי"א שמנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו בין הקדים לו שכרו או לא כמ"ש מור"ם בהגה שם עפ"י הגהת הסמ"ע יע"ש דאל"כ מה חידש מור"ם בנשרף כל העיר הרי גם בנשרף אותו הבית לחוד כתב שדינו כנפל ובנפל אמרינן דאינו משלם אלא מה שדר דוקא, אלא ודאי דלא קאי מור"ם אלא אסברת י"א דצריך ליתן לו כל שכרו כמבואר בתשובה הנז' אלא שנשמט מההגה והא דנ"ד עדיפא דאפילו קרקע עולם נאבד מהם ועל מי יחולו השכירות וכמ"ש משי"ח בדב"ק בלהבי אש ברוח מבינתו ודבריו דברי תורה לאפרושי מהאי איסורא והחי יתן אל לבו שלא ירד ממונן של ישראל לטמיון אלא בעון הנשך. אי לזאת יחרד לבב אנוש ויתר ממקומו דכל המתעסק ומסייע במקום דאיכא לתא דרבית אינו עומד בתחה"מ ומי לא ירא ולא יחת שלא לאבד חיי עולם בשביל חיי שעה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, הח"פ צפרו יע"א באדר הא' משנת השמר"ו לכם לפ"ק, וחתום החה"ש הדו"מ סיני ועוקר הרים כמוהר"ר

שאול ישועה אביטבול יזיי"א

סימן י"ט

דברים ברורים הם דכיון שהעידו המדים שמסר להם מודעא והכירו באונסו דיש כאן מודעא רבה נוקבת ויורדת עד התהום לבטל המכר הנז' והדרא ארעא והדרי פירי מיומא קמא דודאי אין המודעא צריכה ליכתב והא עדיפא מאילו נכתבה שהרי מודעא שנכתבה מדין עדות אתינן עלה ולא מדין שטר דלא חשיב שטר אלא הנעשה מדעת מי שהוא חובתו כגון שטר מכר מדעת מוכר ושטר מתנה מדעת נותן ושטר מלוה מדעת לוה משא"כ מודעא שאינה נעשית מדעת מי שהוא חובתו לא חשיבא שטר ואע"ג דעדות נמי לא חשיבא דמפיהם ולא מפי כתבם מ"מ תקנת חכמים היא שתהיה חשיבא עדות להציל הנאנס כמו שמפורש בתוס' דבתרא דט"ל סוף ע"ב ד"ה מחאה בפני שנים יע"ש וכיון דעדות מודעא מפי כתבם לא מכשרינן לה אלא מתק' חכמים א"כ עדות מודעא שמפיהם שמעידים בב"ד שמסר להם מודעא עדיפא מעדות מפי כתבם, ותו דאם איתא דמודעא צריכה ליכתב הוה מצרכינן למוסר מודעא למימר כתובו ואלו התם דף מ' א"ר נחמן מודעא בפני שנים ואצ"ל כתובו ופי' רשב"ם מי שאנסוהו למכור ולכתוב שטר מכירה בפני עדים צריך להודיע קודם לכן לב' עדים דעו לכם שמכירה זו שאני רוצה לעשות לפ' שלא ברצון נפשי אני עושה ומחר תבענא ליה בדינא ומרענא ליה לשטרא אפומייכו יע"ש: וכתב הנ"י וז"ל מודעא שמודיע בפני שנים דעו שהמכירה זו שאני רוצה לכתוב לפ' וכו' וכן הוא לשון רבינו ירוחם בחלק מישרים ריש נתיב ח"י יע"ש, הרי שעיקר המודעא היא שמוסר מודעא בפני שנים שאנוס הוא במכר זה ומרע שטרא אפומייהו דהני סהדי ולא מפי כתבם דהא עדיפא ליה דהויא עדות מדינא שיעידו מפיהם בפני ב"ד אלא משום שמא ישכח הדבר מהם עבוד רבנן תקנתא להכשיר אף מפי כתבם ואפי' אם נשבע לקיים המכר אין שבועתו כלום כמ"ש הרדב"ז בתשו' ישנות סי' נ"ד יעש"ב ודברים ברורים הם והאריכות בה אך למותר וצויי"מ הח"פ צפרו בחדש זיו מש' לאשר הו"א ל"ו יתננ"י ליצי'

שאול ישועה

אביטבול

[הדבר מבואר בב"י סי' ר"ה וז"ל ומשמע דכ"ע מודו בהכי דודאי אין המודעא צריכה ליכתב אלא כיון שהעידו העדים שמסר להם והם ידעו באונסו סגי ולא הוזכר בגמ' כתיבה אלא משום דאורחא הוא לכותבה למען תעמוד ימים רבים עד זמן שתשבר זרועו של אנס זה יע"ש. עמ"א

] סימן ך'

פעמים רבות עלתה לפני אנקת נאקת הר' יהודה ן' שלם לערבי על עסקי מרד שמורדת אשתו עליו בליידא בת יצחק ן' שטרית פעם אחר פעם ובכל פעם היתה מראה את עצמה כאלו אינה מורדת שהיתה נותנת אמתלא למרדה והיו רודפי שלום מחזירין אותה לבעלה בהעמיס עליו להסיר הסיבות שאומרת שמחמתן מרדה כשאמרה מחמת שהכה אותה השביעוהו שלא להכות עוד וכשאמרה שהוא מחרף לקרוביה בדברי חשד השביעוהו על ככה וכשאמרה שהמקום גורם הניח את ביתו והשכיר בית אחר במקום שרצתה היא, וזאת הפעם האריכה במרדה ונלאו רודפי שלום להחזירה ולא יכולו והעמידוה לפני לדין וגם בפעם הזאת לא הניחה מלתת טעם למרדה לתלות בבוקי סריקי מילי דכדי באומרה שמחזיר פניו ממנה כששוכבין במטה וכשיושבים לאכול אינו אומר לה לאכול ומקדים לאכול מהפירות שמביא מן השוק ומניח לה השאר ופעמים מחכך ידיו זו בזה דרך הקנטה וקנטור והוא