אבני שיש לב

הי"ל לכתוב עליו שטר מזונות או לג"ד דלאו בתורת ג"ח מאכילו והשיבתו אמו שכבר בחיי אביו תבעה חמותו לאביו הנז' לפרוע לה סך המשכונה לבתה או להעמיד לה שוכר שיתחייב בשכירות הבית וע"ז עמדו לפני לדין אני החותם כאן א' והשיבה אם תתבע המשכונה גם הוא יתבע המזונות וזכורני שזכה בדין לנכות מה שזן אותם ונומיתי לחמותו שיפה שתיקתה מדיבורה בזה והלך כל א' לדרכו והשתא שחזר הבן לתבוע השטר משכונה גם הם יתבעו את שלהם, ואחר שהתבוננתי בדבריהם פסקתי שהדין עם האלמנה ושאר יורשים להוציא דמי המשכונה במזונותיו ומזונות אשתו ובהשכירות שפרעו בעדו דקי"ל ביורה דעה סי' רנ"ג ס"ה בהגה דהמפרנס חבירו בסתם אמרינן שבדרך הלואה פרנסו וכמו שמפורש בדברי הה"מ פי"ב מהל' אישות הל' י"ט משם הרשב"א יע"ש, ועיין תשו' מהר"ם אלשיך סי' ע' שכתב דלכ"ע חוזר ומשתלם ממנו אפי' הוא קרוב ואפי' פרנסו הוא מעצמו בלי בקשת האיש המתפרנס וכ"כ מור"ם בהגה בח"מ סי' רמ"ו בסופו בדין מי שמאכיל לחתנו עם בתו שצריך לשלם לו מזונותיו כשיתבע ממנו אבל לא מזונות אשתו וכן הוא באה"ע בסי' ע' ס"ח ועיין מ"ש שם ב"ש סקכ"ח באורך דחוזר ומשתלם ועם היות דהתם פוטרו מיהת ממזונות האשה הכא בנ"ד חייב גם במזונות אשתו דהתם שאני דבאשה הניח מעותיו על קרן הצבי בשלא היה משל חבירו בידו כלום אבל בהיכא דהיה בידו משל חבירו כנ"ד גובה אפי' ממזונות האשה כדאיתא באה"ע סי' ע' ס"ח בהגה גבי אשה ובחו"מ סי' קכ"ח ס"א בהגה גבי פורע חובו של חבירו שלא מדעתו יע"ש ועיין הרב המאסף חו"מ סי' קכ"ה בהגה ט' אות ד' ובהגהב"י אות ך' ואות כ"א וא"כ הכא בנ"ד שיש ביד האב מנכסי הבן ואשתו דמי המשכונה בדין הוא שחוזר ומשתלם ומנכין לו כל דמי המשכו' וכבר שמו השמאים מזונות הבן ואשתו הנז' ועלו לסך תתק"ם ס"ם למשך שנתים ומחצה ולפ"ז אבדה כל המשכונה ואע"ג דהמשכונה הנז' נתחייב בה האב הנז' קודם כניסת בנו לחופה ונכתבה לזכות האשה והכניסתה לבעלה הנז' מכלל הנדוניא מ"מ הו"ל כמכנסת לבעלה מעות בעין דלהוצאה נתנו וסתם משכונה עומדת לפדיון ובנ"ד זה הוא פדיונה במה שהיה הולך וזן אותם עד גמר דמי המשכונה ועם היות שהתנית עליו קודם כניסה לחופה שחפצי הנדוניא כארג'ין מן צ'אר בוהא שאין לו רשות למכור או למשכן אלא להשתמש בהם ולראותם בלבד מ"מ לא נזכרה המשכונה בכלל התנאי ולא התנית עליו אלא על החפצים שלא ימכרו אבל המשכונה כדקיימא קיימא כ"ז ברור למביני מדע אלא שנתעקש הבן לחזר אחר בתי דינין מפני עורכי הדיינים שלמדוהו ללא הועיל ונכנסו רודפי שלום ופישרו בינו ובין אמו עזה"ד והיינו שיטול הבן הנז' מראש ממון סך מאתים וארבעים אוקיות ויקרע השטר ויקבל עליו אחריות אשתו והעי' ע"ע בקש"מ בדל"ב ושח"ך האם ובנה הנז' אחר שקבל עליו אחריות אשתו בפירוש ובכח הקוש"ח כ"א למ"ש קבלו אנפשייהו הפשרה הנז' לבלתי נטות ממנה ימין ושמאל אפי' אם יתברר הדין עם אחד מהם ואדעתא דהכי נתן הבן השטר ביד אחד ממנו לקורעו ולאבדו ולא נשאר להם זה על זה כלום ולראיה בידם ח"פ בעישור אמצעי בכסלו שנת חמשת אלפים ותקס"ג ליצי' וקים ע"כ נמ"ך וחתום עליו התהש"ו הדה"מ כמוה"ר שאול ישועה ה"ן אביטבול ז"ל והחה"ש הדה"מ כהה"ר שלמה ה"ן אביטבול יצ"ו ונתקיימו החתי' כדחזי ולראיה ע"ה ח"פ וקיים

מאיר צבע סלי"ט

שלמה בלא"א יהושע ן' חותא ס"ט

אחר שנכתבו הפס"ד הנז' בטלו כל זה ונתפשרה פשרה אחרת כמשו"ח ביד כל אחד מהם והיה זה בשמונה ימים לתמוז תקע"ז לפ"ק וקיים

מימון סי"ט שאול ס"ט

סימן י"ח

הדור אתם ראו כמה נטו אחרי הבצע אלו המקבלים נכסי יתומים ונותנים לבעלי בתים במשכונה ושוכר כנהוג בנ"י ואפי' בזה"ז די רחלו מן למללא'ח במאמר המלך וסכנו פיה או"ה ותעמאל פיה אזאמע וסמעא אפי"ה כא יקבדוהום יעטיוו שכירות דזמן די רחלו מן למללא'ח והם לא ידעו ולא יבינו דאין זה אבק רבית אלא רבית קצוצה הואיל ואין בחזקתם אלמללא'ח אלא בחזקת המלך והגוים דרים בכל החצירות ובתי כנסיות ששם הם דרים בהם הגוים ואפי' שינוי השם נקרא לו כבר במאמר המלך פשוט הוא דלא אמרינן ביה קרקע בחזקת בעליה ובשלמא אנסו גוי משום דלא דר בו אלא ישראל אמרינן ביה בחזקת בעלים הוא ונ"מ אם משכנה או מכרה לישראל ואנסה הגוי איכא למימר חייב לפרוע לו דמי משכונה או דמי ממכרו ואם לא נתן איכא למימר מעלה לו שכירות. אבל בנ"ד לא הויא בחזקת בעלים לענין בעלי השכי' ומשכונה לא מצו ליתן להם שכירות המשכונה מזמן שעקרו דירתם הואיל ואינו בחזקתם, ולא דמי למשכונת היתומים שנהרסה דקי"ל יפרע הלוה קרן ושכירות אף זמן שנהרסה דאינה ראויה לדירה, שאני התם דיכול בעל נכסי יתומים לבנותה ולהוסיף על המשכונה או יכוף הלוה לבנות לו לאיין קרקע עולם עדיין ברשות הלוה די בנא עליה אזינ'א ואפי' לא יבנה הואיל ועדיין ברשותו קרקע עולם שראוי לבנות עליה קירות הבית אמרי' כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ועל קרקע עולם הנשאר ברשות הלוה יפרע שכירות הבית לא כן בנ"ד לא נשאר ברשות הלוה על מי ראוי לבנות קירות הבית, ומעתה לא דמי נ"ד לנדון הרב יעב"ץ ז"ל שפ' ליתום שיפרע שכירות ליתום גם שכירות שנפל הבית וק"ל ודמיונם דמיון כוזב דמיונו כאריה ולא דמי אלא כאוכלא לדנא ונ"ד מודו כ"ע דהוי רבית קצוצה ולא הוי אבק רבית וחזר הדין לסיני דהלוה לו מעות יתומים ובלא משכונה ושכירות ומקבל ממנו מעות הלואה דהוי רבית קצוצה כההיא דסי' קס"א ס"ה רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה וכו' והזהיר עליה מר"ן בסי' ק"ס ז"ל צריך ליזהר ברבית וכמה לאוין נאמרו בו וכו' והנה הרב יעב"ץ ז"ל לא דן על טענת הטוען שטען נהרס כשנהפכה העיר דשקר ענה בזה דבשנת צ"א לפ"ק שנדונו לפניו היה לי אני החותם י"ז שנה והייתי יושב בין ברכי החכמים ולומד תלמוד ופוסקים ואני יודע שלא היתה שום הפיכה גם הרב ידע ששקר ענה ודן דין אמת שחייב לפרוע ליתומים גם בזמן שנפל הבית ומטעם שאמרנו וכמדומה שאותה שנה היה יוקר השער ובאותה שנה חילק המלך מו' עבד אללאה ר"א ילדי אדום ליהודים להאכילם והיתה המולה גדולה וא"כ איכא למימר לפי' קראה הפיכה וכפי האמת אינה הפיכה ואינה מעלה ומורדת לענין דינא. ולא עוד אלא נמשך להם טעות שטעו בדברי מוהר"ר יעב"ץ ז"ל שכתב בפסקו שכתב דכל אבק רבית מותר לכתחילה סברוהו שמותר לכתחילה אף שלא יהיה להם משכונה ושוכר והמה תעו במדב'ר והח' ז"ל כתב מ"ש מר"ן בסי' ק"ס סי"ח כל רבית דרבנן מותר במעות יתומים וכו' ופי' הב"י כגון אבק רבית או קרוב לשכר ורחוק מההפסד ע"כ, הרי דדייק אבק רבית או קרוב לשכר ורחוק להפסד דהיינו ע"י משכונה ושוכר וכשיהיה זה מותר לכתחילה כמ"ש מר"ן מותר במעות יתומים היינו לכתחילה וזה פשוט לדרדקי דבי רב, וראיתי להר' יהודה ן' עטר שבטופס הכתוב