אבני שיש לא

מזה שלא נתייחדה לרצונה אלא מתוך האונס יע"ש ובנ"ד כל מה שנעשה בהאשה הנז' היה באונס שמעשה שהיה כך היה שבחדש שבט התקנ"ג באה לפני אני החותם א' האשה הנז' בדמעתה על לחיה בוכה ומבוכה והגידה שהגוי שר העיר ואחוזת מרעהו שהם רגילים ליכנס לבית היהודים לעשות להם מסיבה ומשתה היו נכנסים אצלה לפעמים ובעלה בעיר לאכול ולשתות בביתה בפני בעלה ולא ידעה מה עד ששלח לה השר עם הארורה עלו אדבדובייא לסרסרה לו לדבר עבירה ושהלכה והגידה ליחידי הקהל אחד אחד וקבלה לפניהם להצילה ואין מושיע ואנכי עמדתי מרעיד ושלחתי ליחידי הקהל והוכחתים על ככה וחזקתי אותם להשתדל בהצלתה עם היות שידי מסולקות מהם ומכל ענייניהם והם הלכו אצל השר וחזרו והגידו לי שהלכו אצל השר ונתחכמו לבל יטור להם איבה ותלו הדבר בהעקובת הנ"ל באמרם אליו שהיא גילתה סודו לבית השר שנסתלק שמנגדים אותו ומבקשים רעתו ופרשה רשת לרגלם להתפיסו בידם כגנב במחתרת ומחמת כן פירש ליכנס עוד לשום מקום עד שחקר ודרש מהם או מהמהם עד שנתגלה לו הענין כהוויתו וחזר לסורו הרע ליכנס כמנהגו ולימים תפס לבעלה של האשה הנז' לעשות להם מסיבה ומשתה בביתו הוא ואחוזת מריעיו ולא יכול בעלה להשיב פניו מלעשות להם מסיבה ובאו לביתו בלילה ועשה להם מסיבה ומשתה וכראות האשה הדבר הזה נכנסה לבית שכנתה והניחה בעלה עמהם בבית ולמחר הזמינה את בעלה לפני על ככה על לא טוב עשה שנתרצה להזמינם לביתו אחר שידע תוכן ענייני השר ומחשבתו הרעה שחושב עליה ותבעה מבעלה לעשות לה איזה אופן להצלתה ואפי' להוליכה לעיר אחרת היא מזומנת ללכת אחריו והבעל אמר שאין כל מאומה בידו במה יוליכנה למקום אחר ונתייעץ להוציאה מאותו בית שדרין בו שבחצר המשותפת בינו ובין יורשי מסעוד אלקובי ולהשכיר ביתו לזולת יען שאותה חצר היא נתונה במבוי שבקרן זוית ולא שלטה בה עין רואה ולהשכיר לה מדור בחצר אביה שפתח החצר פתוח להמקום שמוכרים שם ירקות ופירות בקביעות ועין כל בני העיר צופה לנכנס לשם ושיש שם שכנים מיחידי הקהל שאפשר שיתיירא מהם ולא יכנס וכן עשה שהשכיר לה המדור בחצר הנז' והלך לכפרים שרגיל שם לעשות מלאכתו ועכ"ז לא הועיל שלא היתה להגוי הנז' ולמריעיו שום בושת ליכנס לשם והיו נכנסים לעשות בביתה מסיבה ומשתה ומביאים להיחידים הנז' לאכול ולשתות עמהם ועל הרוב מיסב עמהם אחד מאחיה או אביה כדברי העדים הנ"ל ואפי' במה שהעידו שפעמים נשארים עמה לבדם לא לבדם ממש אלא עם בניה הקטנים הגדול בן ט' שנים והקטן בן ז' שנים ולסברת העדים כאלו אינם עד שעלתה טינא בלב יחידי הקהל על רוע מעללי השר ואמרו ששלחו לו עם הגוים להתרות בו לבל יכנס עוד לבית האשה הנז' וכיוצא עד אותו הלילה שהוגד להם שנכנס לשם הוא ושנים מריעיו והלך א' מהיחידים לשם לראות ותיכף יצאו שלשתם משם והשני מריעיו עדיין היו הולכים ומשוטטים לצד חצירה הנז' ובאו לפני היחידים אני החותם א' ואמרו לתפוס האשה הנז' לעשות בה משפט להבאיש ריח השר הנז' ואז ימצאו מקום להשפיל גאונו ע"י השר הגדול שבפאס יע"א ונומיתי להם מה היה לה להאשה הנז' לעשות יותר ממה שעשתה שקבלה עליו לפניכם ואין מושיע ואמרו לי שיעמוד א' מהיחידים לצוד הב' גוים מריעיו המשוטטים סביבות חצירה אם יכנס א' מהם בזה הלילה ויגיפו הדלתות מבפנים שיסגור עליהם מבחוץ כדי שיתפס הגוי שם כגנב במחתרת. ותיכף שהלכו מאצלי עלתה צעקתם שתפסו א' ממריעיו שמצאו שנכנס לשם ונתחזקו ותפסו לגוי הנז' בביתה ע"י שר א' שיש בעיר הזאת וכל כן מסרו עצמם עד שלא הבחינו אם היה אביה עמהם בהעליה או לא כנז' בק"ע הב' יחידים הנז' שנכנסו תחילה ע"כ תורף המעשה הרי מוכח מסיפורי המעשה שאנוסה היא האשה הנז' בכל עניניה ואפי' אם היה איזה כיעור בהיחוד הנ"ל מחמת אונסא הוא ומהשתא אפי' לרש"י והשאלתות דאסרי בדבר מכוער יודו כשהדבר מכוער נעשה על צד האונס שהרי מהני אונס למי שנטמאה בעיר וצעקה ואין מושיע וגם זו צעקה ליחידי הקהל בפרטות ובכללות ולבעלה כאמור ואין מושיע

ומה גם דאפי' יחוד גמור אינו בנ"ד מחמת שהיו בניה עמה דקי"ל בקידושין דפ"א ע"ב ופסקה מר"ן בסי' כ"ב ס"י דתנוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה אם היתה עמה דיכולה להתייחד שאינה מזנה לפניה שהיא מגלה את סודה ומשמע בגמ' דלרבותא נקט קטנה דאע"ג דבגדולה קי"ל לא יתייחד עם ב' נשים מפני שדעתן קלה ונוחות להתפתות ומחפות זו על זו ואין אחת בושה מליבעל בפני חברתה משא"כ בקטנה דלא לבשה יצה"ר אין כאן משום נוחות להתפתות ואדרבא מגלה את סודה וכ"ש בבן קטן דודאי מגלה את סודם ולא חשיב יחוד זה יחוד כיון דיש מונע מלעשות עבירה, ואע"ג שהשר הנז' שלח לה לסרסרה לדבר עבירה והוי כרגלים לדבר דלחשוב יחוד דידיה חמיר משאר יחוד אדרבא נימא כיון שתבעה ולא נתבעה ואדרבא גילתה את סודו ופרסמה את מחשבתו הרעה יהא נמנע מעבירה וימלא תאותו בהסתכלות דטוב מראה עינים מהלך נפש וכההוא עובדא דסנהדרין דפ"ח באדם א' שנתן עיניו באשה א' והעלה לבו טינא ואמרו הרופאים אין לו תקנה עד שתבעל לו וחזרו לומר תדבר עמו מאחורי הגדר ובזה ימלא תאותו יע"ש, סוף דבר חזרנו על כל הצדדים ולא ראינו צד לאוסרה על בעלה והרי היא עומדת בהתירה ולא הפסידה כלום מכתובתה כדכתיבנא, וצויי"מ וימ"ן הח"פ צפרו בכסלו מש' לא נטמאה האשה וטהורה הוא לפ"ג והשו"ב וקיים וחתומים עליו החה"ש הדה"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יצ"ו והחה"ש הדו"מ כהה"ר אברהם ן' יעקב אציני יצ"ו ונתקיימו לנו חתימותיהם כדחזי והחה"ש הדו"מ כהה"ר שלמה אביטבול ונתקיימה לנא חתימתו כדחזי וחתי' הכא תמ"ת

הצעיר יהודה סירירו יש"ץ סליט"א

חיים בלא"א מסעוד ן' יתאח סי"ט

סימן י"ז

טופס והעתקת פס"ד שרצו בעליו לשולחו לעיר אחרת לשאול באורי'ם ולבלתי ידח ממנו נדח נדרשנו להעתי' וז"ן אוב"א תב"ת עמדו לפני לדין אני החותם כאן ראשון הר' מכלוף ן' הר' מסעוד נ"ע ה"ן שרביט תובע מאמו ומשאר יורשי אביו שיפרע תחילה מראש ממון בהשטר משכונה שי"ל נגד אביו הנז' כתוב לזכות אשתו מסך תק"ם מ"ם על הבית הידוע לאביו בחצר הנק' ע"ש אזרוד ותובע שכירות הבית הנז' מיום הוסד המשכונה ועד עתה ונומיתי לו אני הח"מ הס כי לא להזכיר השכירות מחמת שאביו הנז' הוא עצמו הדר בהבית ולא העמיד לו שוכר, ועל סך המשכונה השיבתו אמו תשובה נצחת שיחשוב מזונות ב' שנים ומחצה שהיה הוא ואשתו אוכלים משל אביו הנז' והשכירות שפרע בעדו של הבית שהיה דר בו הבן הנז' ואשתו מיום נשואיו ועד היום שלפי דבריה נתנו בשכירות שנה ומחצה לערך ה"ם בכ"ח הוי צ"ם ומשם ואילך היו פורעים בעדו סך ב"ם ת בכ"ח שעולה למשך ב' מ"מ הוי סך ק"ם ח"ם והשיב הבן שכל מה שעשה לו אביו הוא בתורת ג"ח דאם איתא דאדעתא לאישתלומי היה מאכילו