אבני שיש ל

אחיה או גוי או שחוף ונסתרה עם זה שקינא לה ממנו אז היא אסורה אמנם אם לא קדם לה קינוי ובאו עדים שנסתרה עם איש א' אפי' גוי ואפי' שהתה כדי טומאה ואפי' נסתרו יחד על דעת ערוה אינה נאסרת על בעלה כדפסק מרן בא"ה סי' קע"ה ס"ב כיצד הוא הקינוי וכו' ובסעי' ו' וז"ל וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה כדי טומאה עמו ולא קינא לה בפני עדים מותרת שאין אוסרין על היחוד אפי' נסתרו יחד על דעת ערוה אא"כ קינא לה וכו' וכן היא הסכמת כל הפוסקים [עי' ב"ש בסי' י"א סקי"א] דאין אוסרין על היחוד בלתי קינוי וסתירה ולא חלקו בין יחוד הגוי ליחוד ישראל דאע"ג דגוים שטופי זמה נינהו וחביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם אינה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה דאם הוא חשוד לזנות מ"מ הוא מתיירא שמא תזעק ויתפס עליה ועי' הרשב"א סי' אלף רנ"א באשת כהן שנכנסה בחצר המטרה עם גוי והגיפו הדלתות וחשיב לה יחוד דאין אוסרין עליו יע"ש, וכן משמע מההיא דרב הונא סוטה דף כ"ו דאמר גוי מקנין על ידו ומק' בגמרא פשיטא ומשני מהו דתימא נטמאה לטמאה ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל היכא דקא מסתרא אבועל בהאי זנות אבל הא הואיל ואסורה וקיימא נימא לא קמ"ל ע"כ, הרי דרבותא היא לאסור בייחוד דגוי אפי' ע"י קינוי וסתירה, ומינה דבהיכא דליכא קינוי וסתירה שרינן אפי' יחוד הגוי וכן פסק במור"ם בהדיא סי' ז' בהגה סוף סי' י"א וז"ל, אבל אם נתייחדה עם גוי אפי' שחייבת להם אין אוסרין על היחוד אע"פ שעשתה שלא כדת ואפי' יצא עליה קול זנות כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן וכו' יע"ש. ובמה דסיים שם אבל אם נתיחדה לשם זנות יש להחמיר עי' מ"ש בזה הרב חלקת מחוקק והרב ב"ש דמיירי בכהן יע"ש

ואע"ג דאשכחן להרב מהריט"ץ בשאלה קצ"ב שחילק בין יחוד דגוי ליחוד ישראל וז"ל ואע"ג דקי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה אבל לא ע"י דבר מכוער היינו דוקא בישראל אבל בגוי בעידי דבר מכוער בזה איפשר לאוסרה עכ"ל מלבד דבדרך אפשר אמרה למילתיה עוד זאת דייק בלישניה אבל בגוי בעידי דבר מכוער כזה משמע דלא אסר אלא ביחוד כאותו נדון שנשאל עליו שהיה הדבר מכוער ביותר שאותה אשה יצאה עליה ש"ר שמזנה עם העצים והאבנים ושהיא מזנה עם הגוים והלכה מאליה לבית הגוי החשוד וסגרו הדלת בעדם ושהתה עמו זמן רב וכשיצאה יצא הגוי אחריה וחבקה ונשקה בחוץ יע"ש והביא סמוכות לדבריו מדברי הרמב"ם פ' כ"ד מה' אישות הלכה ך' בנשים שגנבו ליסטים שהם אנוסות ומותרות לבעליהן ואם הלכו מאליהם לליסטים הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן יע"ש משם למד הרב מהריט"ץ להחמיר לאסור בזו שהלכה מעצמה לרשות הגוי נוסף על הדברים המכוערים הנ"ל וכן מצאתי לריא"ז אשר סביבות הרי"פ ריש פ' אין מעמידין אהא דתנן לא תתייחד אשה עמהם וז"ל ואם נתייחדה עם הגוי מותרת לבעלה ואם היתה בביתו של גוי אסורה עכ"ל הרי דבהיכא דנתיחד עמה הגוי בביתה שרייא ולא שני לן בין יחוד דגוי ליחוד דישראל זולת בהלכה מעצמה לבית הגוי ונתייחדה עמו יש לאסור ומה גם דמהריט"ץ עצמו אפי' בנדון דידיה שהיה הדבר מכוער ביותר לא מלאו לבו לאסור אשה על בעלה וכמ"ש בסיום דבריו וז"ל אמנם לבי נוקפי לאסור אשה לבעלה אם לא בדבר ברור יע"ש וכ"ש בנ"ד שלא הלכה לביתו אלא הוא בא לביתה ונתייחד עמה יחוד בעלמא בלתי שום דבר מכוער מהדברים המכוערים גם מ"ש מהרי"ו סי"ח וז"ל ואם הוו תרי סהדי שהיתה עם הגוי בחדר אפשר דאסורה אפילו בלא קינוי דגרע טפי מסתירה בעלמא והוא דבר מכוער ע"כ אין כוונתו לומר דבכל יחוד דגוי הוי דבר מכוער אלא מטעם שהיתה עם הגוי בחדר סגור דאפי' בישראל כה"ג הוי דבר מכוער וכמו שסיים בדבריו בהדיא בטעמא דמילתא משום דמנו חכמים לנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות בהדי דברים המכוערים ומשום הכי הוא דחשיב לה מהרי"ו דבר מכוער לאיסור בלי קינוי לדעת השאלתות ורש"י דאוסרין בעידי כיעור אבל ביחוד דגוי בלי הגפת דלתות אע"ג דשטופי זמה נינהו לא חשיב לה כיעור ומותרת גם לדעת רש"י והשאלתות

ואפילו לפי עדותם הראשונה שהעידו העדים הנ"ל שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה והעלימו שמותם בק"ע ואח"ך באו והעידו בפני בעל האשה כאמור לעיל דקי"ל דאין לקבל עדות שלא בפניה ושלא בפני בעלה כדכתב מור"ם בהגה סי' י"א ס"ד יע"ש בשם תשובת הרא"ש, וסיים הרא"ש בתשובה הנז' וראוי שעדות זה תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים שידרשו ויחקרו היטב כדי שלא לאסור אשה על בעלה יע"ש, מ"מ אפי' לפי עדותם הראשונה דאמרו שהיה היחוד ע"י הגפת הדלת האלבראח של העליה שדרה בה האשה הנז' איתתא שריא דאנן בדידן לא קי"ל כרש"י והשאלתות אלא כדברי הרי"ף והרמב"ם וסיעתם דאין אוסרין אשה על בעלה בדברים המכוערים אפי' בתכלית הכיעור כההיא דרוכל יוצא והיא עומדת מעל המטה וחוגרת בסינר וכיוצא מהנהו דחשיב מר"ן בסי' י"א ס"א וכן היא מסקנת מר"ן דאין אשה נאסרת בעידי כיעור אא"כ היו ב' עידי טומאה ממש שראו אותם דבוקים זב"ז כדרך המנאפים וכמו שרקד ובירר וטיהר וזיקק כל הסברות בב"י סי' י"א יעש"ב את כל היד החזקה מגדולי המורים דקיימי בשיטה זו ופסקה בשלחנו הטהור סי' קע"ח סי"ו וז"ל מוציאין ע"י עידי טומאה אפי' לא ראו כמכחול בשפופרת מאחר שראו אותם דבוקים זב"ז כדרך המנאפים ע"כ, ובסי' י"ח וז"ל כל אשה שבאו ב' עדים והעידו שזינתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הרי זה תצא מזה אע"פ שיש לה ממנו כמה בנים יע"ש

ובר מן דין כתב הרשב"א סי' אלף קפ"ז דאפי' לד' רש"י והשאלתות לא אסרו אלא באין לה בנים אבל כשיש לה בנים לכ"ע אין מוציאין עכ"ל יע"ש וא"כ אשה זו מותרת לכ"ע

ואע"ג דקי"ל בהיכא דאיכא עידי כיעור אם ירצה הבעל לגרשה תצא בלא כתובה כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהל' אישות הל' ט"ו וז"ל כיצד היא יוצאה משום ש"ר כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה וכו' וכיוצא בדברים אלו אם רצה הבעל להוציאה תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה עכ"ל, ורמזה מר"ן בסי' קט"ו ס"ה וז"ל וכן הדין במי שזינתה או שיצאה משום ש"ר שאבדה כתובתה יע"ש דפירוש זינתה היינו דאיכא עידי טומאה ופי' יוצאת משום ש"ר היינו בעידי כיעור דאל"כ תרתי ל"ל ודו"ק. הרי בהיכא דאיכא עידי כיעור אע"ג דאינה נאסרת על בעלה מ"מ אם ירצה לגרשה תצא בלא כתובה הכא בנ"ד לא הפסידה כלום חדא דלקושטא דמילתא יחוד הוא דאיכא הכא כיעור ליכא, ועוד אפי' לעדותם הראשונה דיש כיעור בדבר על ידי הגפת דלת האלברא'ח אפ"ה לא הפסידה כלום שהרי כתב הרשב"א בסי' אלף רנ"א אהא דאמרינן בירושלמי פ' המדיר אמתניתין דאלו יוצאות שלא בכתובה דמונה והולך שם דברים המכוערים דרוכל יוצא וכו' ותרעא טריק וכו' דסיים בירושלמי דבכולהו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא אבדה, כתובתה וסיים הרשב"א ואין לך ראיה ואמתלא לדבריה יותר