אבני שיש כט

הרשב"א מ"מ כיון דהריב"ש דהוא בתראה פסק דאין כופין להוציא אפי' בהנהו דסי' י"א דאיכא לתא דא"א הבו דלא לוסיף עליהם בדין שבויה דבשבויה הקילו כדאיתא התם בגמ' הנז', ובקידושין ד' י"ב משום דמנוולא נפשה באפי שבאי יע"ש, והרמב"ם פרק י"ח מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז כתב הואיל ואיסור כל הספיקות כלן מד"ס לפיכך הקילו בשבויה יע"ש ועוד דבהדיא כתב הריב"ש דאף לפי הנוסחא האומרת שכופין להוציא כיון דמשום קנסא הוא י"ל היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא איתמר דחידוש הוא ולא גמרינן מניה יע"ש

אסיקנא דאפי' בהיכא דנישאת מעצמה בלא היתר ב"ד ובלא ידיעתם לא תצא בעדי שבויה רק בעדי טומאה מעתה אין מקום חלות למחלוקת חכמי דוברו דזה חשיב לה כנחבשה מחמת ממון ושרייא וזה חשיב לה כנחבשה מחמת נפשות מחמת דיד גוים תקיפא דאף בנחבשה מחמת נפשות עצמה לכתחילה הוא דלא תנשא אבל אם נשאת לא תצא

ומה גם דבנ"ד איכא כמה צדדין וצדי צדדין להיתרא חדא כיון שפדאה ולקחה לו לאשה אמינא אי לאו דקי"ל בגוה שהיא טהורה לא שדי זוזי בכדי כדאיתא בס"ג וז"ל ואם פדאה והעיד בה הרי זה ישאנה שאלו לא ידע שהיא טהורה לא נתן בה מעותיו ע"כ ולאו דוקא מעיד מה שראה וידע הוא עצמו שהיא טהורה דזה אי אפשר רק בשלא זזה ידו מתוך ידה אלא אפי' שמע מאחרים ולמד מדבריהם שהיא טהורה סגי בכך דהלכה רווחת דעד מפי עד מהני בשבויה ואע"ג דמר"ן הב"י בסי' הנז' כתבה בדרך אפשר הרי הרב חכם צבי בתשובותיו סי' קמ"א תלי לה כיפי בראיות תלמודיות דעד מפי עד מהני וא"כ בשיאמר הבעל שנתברר לו מאחרים הכשרים לעדות שבויה דטהורה היא סגי דאלו לא נתברר לו לא שדי זוזי בכדי וכ"ש שהחכם המתיר כתב שהעידה לו אשה שהיתה שכינה עם אשתו של הגוי הנז' שהניח אצלה בעלה השבויה הנז' כשתפסה והמירה והיתה נכנסת ויוצאת אצלה וכתב מור"ם בסי' הנז' סי"א בהגהה כל שהיהודים נכנסין ויוצאין אצלה שרייא יע"ש, ומה שחזרה לפני האוסר אינה כלום דאינה חוזרת ומגדת

ועוד דבנ"ד שהיתה בתולה כשנשבית ואחת דתם להמית את המאנס את הבתולה אמרינן דלא נגעי בה וכמ"ש הרב תה"ד משם א' מהגדולים ואע"ג שגמגם בדין זה כמ"ש הרב ח"מ בס"ק כ"א מבואר הוא בדברי הרב תה"ד סי' רמ"א דלא גמגם אלא בעומדת בניסיון נגד דתם ולא המירה דאפשר דניחא להו ולא פגעי בה במידי גם כי אנסה אבל בהיכא דתפסו בה להמיר לא נגעי בה דאחת דתם להמית המאנס את הבתולה ובנ"ד הרי תפסי בה להמיר והמירוה קם דינא דלא נגעי בה משום דאחת דתם להמית המאנס אותה, ועוד דאיתא התם בתה"ד דהא דנחבשת מתרצית דוקא נחבשה בדין אבל שלא כדין מותרת ע"ש וכן משמע מלשון הלבוש יע"ש, ובר מן דין בנ"ד שמצא לה הבעל הנז' בתולים מוכח דשמרה בטהרה וחק לא הפירה ואע"ג שהביא הב"ש ס"ק א' דהט"ז אוסר משום חשש דשמא הערה בה השבאי הרי מצינו להרב פנים חדשות דף ט"ל הביא משם מהריד"ך בנדון נערה שנגנבה לגוים ובע"כ המירוה ושוב ראתה כהן דהוציאה ולקחה לו לאשה כתב בפשיטות דיש לסמוך על כי מצאה בתולה ומותרת יע"ש, ושוב מצאתי להרב הגדול הרשב"ץ בתשובותיו חלק ג' שאלה קמ"ח וז"ל ולאחר שנפדית בעלה ישראל והסיר בתוליה וזאת ראיה ששמרה בתוליה ביד השבאי ולשלא כדרכה לא חיישינן שאין דרך שבאי להניח בעילת בתולה כדרכה ולבעול שלא כדרכה וכ"ש שבשבויה הקילו וא"כ אם הוא כהן מטעם שבויה אינה אסורה עליו עכ"ל וכ"ש דליכא למיחש להערה בה כי לא ינוח רוגז תוקף יצרו בהעראה לבד

העולה ממאי דכתיבנא דשבויה זו כשרה לכהונה ואפי' אם לא נשאת תנשא לכתחילה וכ"ש עכשיו שכבר נשאת דלא תצא ואין כאן חשש איסורא ועל חנם הבאישו ריחא חכמי דוברו והרעישו העולם בקולי קולות פוק תני לברא, ומי יתן החרישון יחרישון שתיקא יפה מדיבורא, ואם היה לבם נוקפם שיש חשש אפרושי מאיסורא, היה להם לעשות הדבר בלשכת חשאין ולשאול באורי'ם זו מותרת או אסורה. וכל המסתפק ושואל קרינן ביה יודע מעביר אפילה ומביא אורה, והמה מרו ועצבו בדרך קנטור והתנגדות ליכא כתיב'א דלא רמו בה תיגרא, ולאחד קראתי חובלים הר' יצחק הכהן שכל דבריו קוצים וברקנים בעיני שכנגדו ולא כך היא דרכה של תורה, אי סייפא לא ספרא. ועל העבר בעי כפרה ועל העתיד לך לך אמרינן נזירא. איש על מקומו יבא בשלם נוחים זה לזה להשקיט ריב ומצ'ה עציר'ה, גם ה' יתן הטוב למען צדקו הגדיל תורה,. החותם פה צפרו במרחשון שנת בני א"ם תק"ח אמרי לפ"ק

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ט"ז

במותב תלתא כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הי' יוסף ן' יחייא ה"ן מאמאן לפני היכל הקדש אחר האיום כראוי אן לקאייד וסחאבו כאנו ידכלו ללגרפא די שמחה אשת הי' מסעוד ה"ן שטרית וידיע אלפילאלי יסרבו מאחייא תמא. פעם כא יכון ואחד מן כוואנהא מעאהא פעם כא תכון אומהא מעאהא פעם כא יכונו ראסהום ראסהא גיר אידא כאנו יכונו ולאדהא מעאהא ולילא די פאס קבדו לגוי פגרפתהא תכף די כרזו לגוי מן תמא דכל זבר תמא בוהא פגרפתהא עכס"ע וקבלנוה כדחזי ואתי' הכא תמ"ת והיה זה בג' בשבת ט"ו לכסליו שנת התקנ"ד ליצירה וקיים עכ"ל וחתו' עליו הח' הש' כהה"ר ישראל יעקב עולייל יצ"ו והר' חיים ן' יתאח ונתקיי' לנו חתי' כדחזי

וס"ל נמ"ך וז"ן בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הר' אהרן בה"ר מסעוד ה"ן שלוש לפני היכל הקדש אחר האיום והגזום כראוי ככל אשר העיד העד הנ"ל בלי תו"מ עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בזמן הנ"ל שנה הנ"ל וקיים עכ"ל וחתו' עליו הח' הש' הדו"מ כמוהר"נ שאול אביטבול וכהה"ר אברהם אציני ונתקיימו לנו: חתימותיהם כדחזי

וס"ל נמ"ך וז"ן במותב ג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הר' דוד הכהן בכה"ר שלמה הכהן והר' אברהם בכה"ר מרדכי אלבאז בתע"ג אן אלילא די פאס מסאוו וקבדו לגוי פלגרפא די שמחה הנז' זברו לגוי פלגרפא הנז' וסי דבר מכוער מא ראווהסי וראוו בוהא פלגרפא ולא ערפיס כאן בוהא כאן הנאך מקודם אוו דכל אח"ך עכס"ע וקבלנוה כדחזי וחתי' הכא תמ"ת בזמן הנז' שנה הנז"ל והשו"ב וקיים וחתו' החה"ש הדו"מ כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול יש"ץ והח' הש' הדו"מ כהה"ר אברהם אציני ונתקי' לנו חתי' כדחזי ע"כ, עמד לפנינו בעלה של האשה הנז' ותבע ממנו שורת הדין אם אשתו הנז' אסורה או מותרת ואחר ההתבוננות היטב בהעדויות הנ"ל ראינו דאין כאן דבר האוסר אשה לבעלה דאין כאן אלא ייחוד בעלמא וקי"ל דאין אוסרין על היחוד אא"כ קינא לה בעלה תחילה בפני שנים וא"ל אל תסתר עם איש פ' אפי' אם הוא אביה או