אבני שיש כו

ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקיבל ולאחר מכאן חזר בו ואינה חזרה ואינה יוצאה בלא גט שלא יהיו בנות ישראל הפקר ואין לפקפק באיסור א"א עכ"ל ומרן בב"י סי' מ"ג הביא דבריו וכתב עליו ודברים תמוהים הם ע"כ, ולא הוצרך מר"ן לפרש במה הם תמוהים דדבר הלמד מעניינו הוא שהוא היפך דברי כל הפוסקים שהובאו בית יוסף שהרי לדברי הרב הנז' חשיב זכות המקדש לבנו וזה היפך מאי דאסיקנא לעיל בראיות ברורות מהתלמוד ומהפוסקים ועוד דסובר הרב הנז' דריצוי דבן מהני לאחר הקידושין ולא כן דעת כל הפוסקים כנ"ל ובפרט ששלשה עמודי הוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם נתנבאו בסגנון אחד דלא מהני ריצוי דבן אחר הקידושין אפי' היה הבן גדול וכ"ש בקטן וגם מוהריק"ו עצמו שהביא דבריו כתב שנחלקו עליו ר"ש בר שמשון ורבינו קלונימוס איש רומי

והנה לכאורה נראה דכיון דהוי מילתא דאיסורא ובפרט חומרא דא"א וגברא רבה אמר מילתא המחמיר לחוש לדבריו ולהצריכה גט תבוא עליו ברכת טוב

וכד דייקינן שפיר נראה דאף לדברי הרב הנז' לא הוו קידושין אלא מדרבנן דכיון שהיה הבן קטן בשעת הקידושין וע"כ מאי דחשיב להו הרב קידושין מטעם זכייה דזכי ליה אביו שלא מדעתו ואע"ג דזכייה מטעם שליחות ואין שליחות לקטן כדכתבינן לעיל הא אמרינן דאע"ג דלית ליה שליחות אית ליה זכייה מדרבנן וא"כ מהאי טעמא הוא דחשיב להו הרב הנז' קידושין משום דזכין וכו' וזכייה דקטן היא מדרבנן וכיון דהוי מלתא דרבנן אפי' לדבריו למה נחוש לדבריו להחמיר חומרא שהיא נגד הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים והלכה רווחת דבמידי דרבנן הילך אחר המיקל ולמה נצריך אותה גט לפוסלה מן הכהונה משום ריח הגט חנם ולהשיאה שם רע שהיא גרושה ונמצאו הכל בדילים ממנה ואין קופצין עליה כמו שקופצין על הבתולה והמחמיר בזה נראה שאינו אלא מן המחמירין

שבתי וראה דבנ"ד יודה גם הרב הנז' שכן הביא חוט המשולש בטור השני שאלה י"ב בנדון כזה שהיו הקידושין בכוס של יין וכתב בשם מהרשד"ם דיודה הרב הנז' בנדון זה דע"כ לא קאמר הרב הנז' התם אלא לפי שהיו הקידושין בטבעת וכשהגדיל הבן דאיכא למימר שמא נתרצה הוו הקידושין בעין. אבל בנדון זה שהיה בכוס של יין דבשעת חלות הקידושין דהיינו כשהגדיל הבן אין הקידושי' בעולם פשיטא דמודה הרב הנז' דלא הוו קידושין כלל עכ"ל

ומינה דבנ"ד נמי שהיה הבן קטן בשעת הקידושין וכשהגדיל הבן דאיכא למימר נתרצה וחיילי הקידושין למפרע הרי באותה שעה אין אביה בעולם וביד מי יחולו הקידושין אפי' אם היו קידושי טבעת וכיוצא כיון שכבר נפטר אביה אשר לו נתנו הקידושין, ועוד זאת אדרש דבנ"ד אדרבא מן הראוי הוא להפך בכל הצדדין וצדי צדדין בזכות היתומה הנז' להקל ולא להחמיר, יען דאיכא ידים מוכיחות שזה אברהם הנז' אין בפיהו נכונה הוות בקרבו והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו וכל מגמתו והשתדלותו בנישואי היתומה הנז' לבנו אינו אלא לחפות על עצמו במה שירש משכנות לאלו מקרקעי ומטלטלי המגיעים בירושה ליתומה הנז' מצד אביה וחושש הוא כי תנשא לאיש זר יעמוד כנגדו ועצם כחו להוציא בולעו מפיו וכאשר ראה שלא עלתה בידו תלה עצמו בהני בוקי סריקי ובא בתחבולות ומהתלות ופרש רשת ליד מעגל לאמר שנתן קידושין לאביה בעד בנו וידע בנפשיה כי ציד בפיו לצוד את הבריות והרבה פתאים למקום יצודם בחרמו וגורם במכמורתו להעיד שקר וברוך מפר מחשבות ערומים אשר הפר את מחשבתו וקלקל את עצתו עד שלא מצא מקום חלות לאותם הקידושין שאפי' יביא עדים שיעידו כדברים האלה אין ממש בעדותן

זאת תורת העולה ממה שכתבנו שאפי' יבואו עדים ויגידו כדבריו שנתן קידושין לאביה בעד בנו אפי' אם היה במציאות שהיה הבן גדול באותה שעה ונתרצה אח"כ כששמע לא הוו קידושין וכ"ש בנ"ד שהיה הבן קטן שהקידושין הללו בטילין שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין ותלך הבת הנזכרת ותנשא לכל גבר דיתיצביין באין אומר באין דברים וכבר נשתדכה לאשר רצתה נפשה, יוצר האדם יגמור בעדם, ויעלה זיווגם יפה וידגו לרוב בקרב הארץ כי"ר וצור ישראל יצלינו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות אכי"ר

הצעיר ע"ה ישועה בכמוה"ר יצחק אביטבול ס"ט

עוד היום בא זדון ויבא רוגז רוגזו של יוסף ואברהם שב למקומו, הנ"ו חוזר וניעור בפ"ה ש"ח לאיסור במ"ה שהוא עורר ונוקף עוד להקים דגלם של הקידושין הנז' לעיל אחרי נפלם ותחל רוח לפעמו שחזר על ענין ראשון שב על קיאו ולא שת לבו על דברת שבועת האלהים הנז"ל ופרק

עולה מעל שכמו ויהי בשלח בתשרי התקל"ב שטר קבלת עדות בהוסף שמו שם שם לו חילוף הדברים ומשנה ראשונה ל'ו זזה ממקומה הפוך בה והפוך בה בשנותו את טעמו, אמרתי אספרה כמו אות באות תיבה בתיבה בכתבו וחתמו וז"ן במותב תלתא כחדא הוינא יתבין ואתו קדמנא תרי סהדי כשרים שאין להם שום יחוס של קורבה כלל והעידו בתע"ג אחר האיום והגזום באם לא יגיד וכו' שהיו מצוים עם אברהם ן' יוסף ה"ן אביטבול הנק' ן' ימון בעיר צפרו יע"א והיו העדים הנז' עם אברהם הנז' יושבים יחדו ושלח אברהם הנז' אחרי כלתו שמחה בת מסעוד ה"ן אביטבול שהיתה משודכת לבנו יוסף ן' אברהם הנז' ובאה שמחה הנז' ונטל אברהם הנז' מכיסו שני מטבעות הנק' דרהם כסף מזוקק ונתן אותם לשמחה הנז' ואמר לה הרי את מקודשת ליוסף בני בהם וקבלה אותם שמחה הנז' וביררו העדים הנז' בעדותם שהבינה שמחה הנז' שהמטבעות לשם קידושין קבלה אותם והיתה העדות ביד העדים ולא נמצאו יחד עד שנזדמנו עכשיו יחד וקבלנו עדותם כראוי ולשלא תהיה האמת נעדרת ח"ו דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלים בהם כתבנו וחתמנו תמ"ת והי"ז לפנינו בעישור ראשון לחדש אלול המרוצה משנת אשרי"ך ישראל לפ"ק פה אתזר דמארע מלווייא וקיים עכ"ל, וחתו' אברהם ן' יעקב ן' חיון ומסעוד ן' משה ה"ן נחמני וקיים

אברהם בלא"א יששכר ה"ן אצבאן ס"ט

אברהם אדהאן סליט"א

שבקיה לטחי תפל דמנפשיה נפיל כי יפול הנופל ויתר ממקומו גילה סופו על תחלתו כי אין בפיהו נכונה, ועולה ל'ו נמצא בשפתו, והרי הוא כמעיד עדות שקר בעצמו וה'ן העדים נעשים זוממין עד שיזומו. אשר לכדם ברשתו וצדם בחרמו, יעטוף שית חמס למו, ודינא יתיב יפלס נתיב' דבר וטעמו, ושקל בפלס הורי'ם, שכל דבריו בסיקרא אחת נסקרים ובהבל אנוש אינמו ונמצא בכדי הפך במיליה, ואפוכי מטרתא למה ליה. בהעמיקו מחשבת זממו וזה וזה לא יעלה בידו ולא יחרוך רמיה צידו. ומי מלא ימסו למו וה' אמת ינחני במעגלי צדק למען שמו

וראשית הגש לבוא אל הנדון אומרה שאף אם היה במציאות שהיו הבן והבת הנז' גדולים בשעת הקידושין כיון שהאב הוא שנתן הקידושין בעד בנו בלתי