אבני שיש כב

רצתה האשה למוחלו לבעלה והוציא הבעל שטר מחילה מזה היא קיימת דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד הנחלה במקומה אנו עושים עכ"ל וכתב עליו הב"י וז"ל מיהו היכא שכתוב בתנאי שעל מנת כן נתן לה הנותן נדוניא אין בידה לשנות התנאי עכ"ל, ואנן בדידן אע"ג דכתבינן שעמ"כ נכנסה הנדוניא לרשות החתן ככתוב בתק' ש"ש שס"ג חזרו בתק' ש"ש שס"ה וכתבו דמציאות חכם סגי בכולהו נשים וכתב הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה משם רבו מוהר"ר מנחם סירירו זלה"ה מדקאמר בכולהו נשים משמע אפי' בהיכא שכ' שעמ"כ נכנסה הנדוניא וכו' הכל מסור ביד החכם דכל דאיכא מציאות חכם מחילתה ומתנתה קיימת. הרי לכל הצדדים האי זכיה שזכתה לבעלה קיימת

ומ"ש עוד וז"ל וצריך היה ליקח קנין מהבעל ומאשה שבטלו תנאי כתובה הא' וחידשו תנאים אחרים כמ"ש מוהריב"ע שהעתיק לשונו החכם הפוסק בדף הסמוך עכ"ל. אחר המחילה דברי מהריב"ע באו כשהבעל והאשה באו להתנות מחדש זע"ז וזע"ז דהשתא צריכין שניהם לבטל תנאים הראשונים ולחדש אחרים תחתם אבל כשאשה לבדה היא הנותנת או מוחלת לבעל מה צורך לקנין הבעל, ומה שהוסיף בדבריו וכתב עוד אבל שיכתוב שזיכתה לבעלה נכסיה לא מהני שאין לה כלום לזכות עכ"ל, זו קשה מן הראשונים שהרי עיקר התק' ש"ש שס"ג וש"ש שס"ה לא דיברו אלא באשה המוחלת או נותנת לבעלה דסגי לן במציאות חכם לקיימה, גם בדברי הרבנים מוהרש"ם ומוהריב"ד הנ"ל שהצריכו ביטול וחידוש כתובה כנ"ל לא הצריכו קנין הבעל בביטול חז"ל דע שיש תק' בידינו שרשאה האשה להפקיע מיד יורשיה ע"י מחילה וביטול שתודה לבעלה בקו"ש אפי' בחוליה שממנו תפטר לב"ע רק בתנאי שימצא חכם מהנמנין לדין וכו' להוכיחה וכו' ויחדש לה הבעל כתובה וכו' כנ"ל, ויש בידי כמה פסקים מהראשונים דמהני סילוק שמסלקת האשה יד יורשיה ונתתי ביד אברהם הנז' טופס פסק א' שנכתב על סילוק כזה מהרבנים מוהר"ר רפאל עובד אבן צור זלה"ה ומוהר"ר מתתיה סירירו זלה"ה ומוהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה וכמוה"ר שלמה טולידאנו ז"ל וכמוה"ר יהודה הלוי זלה"ה וכמוה"ר משה ן' זמרא זלה"ה וכמוה"ר יצחק פינטו נר"ו וכמוה"ר משה הכהן שד"ר וכמוה"ר שלמה אסולין נר"ו שהסכימו לקיים סילוק כזה ודברים ברורים הם הח"פ צפרו באב הרחמן שנה הנ"ל וקיים

שאול ישועה

סימן י"ד

טופס מטופס וז"ן טופס והעתקת שטר שידוכין שרצו הבעלים לכתוב ע"ג שטר פשרה ונחלש כח הנייר שבו מלסבול עוד כתב מחדש וז"ן

נשבע בפנינו אח"מ שח"כ יקר אברהם ן' יוסף ה"ן אביטבול דמתושבי מטגרה וקאי השתא בצפרו יע"א ובכח הש"ח הודה ונתחייב בעד יוסף בנו ושדך לו את הבתו' שמחה בת מסעוד אביטבול הי"ן על דעת ליכנס עמה לחופה מהיום ועד מלאת לו ג"ש רצופים וקודם יביא לה סבלונות לפי כבודו ונתחייב שלא שדך ולא ישדך ולא קדש ולא יקדש לו שום בת ישראל זולתה כלל, גם נתחייב בכח הש"ח שכאשר יכנוס אותה בנו הנז' לחופה שיקבע הבן הנז' דירתו פה צפרו עם אמה ושלא יוציאנה ממתא זו למתא אחרת מיום כניסתה לחופה אחר הג"ש הנז' ועד מלאת לו שנה תמימה ושאם נתרצו לחופה קודם השלש שנים עכ"פ הארבעה שנים תמימות תהיינה שלא יוציאנה תוך ארבע שנים כלל ואפילו ברצונה רק ברצון אמה ובעלה הר' יהודה אסולין ואחר הד' שנים יהיה הדבר תלוי בה וברצונה ע"פ יסע וע"פ יחנה ואם ח"ו יטה עצמו מן הדרך דרכה של תורה ושם בשר זרועו ב"ב ושאב"ב והוציאה בזרוע שלא ברצון אמה ובעלה הנז' תוך ד' שנים ושלא ברצונה אחר הד' שנים מלבד שעובר אשבועה וכל פסידא דתמטיינהו להצילה מידו עלי דידיה ליהדר עכ"ז חיי"ע בכח הש"ח הנז' מעכשיו דלא כאס' שיפרע ליהודה הנז' סך אלף אוקיות מכט"ק ממסר"א חו"ג בלי שום טענה כלל והודה שטר מוח' בחסובדי"א בתפיסה ובמאסר ובנאמנות ואחריות גמו' עוי"א ועכ"ן קוג"ט שקו"ש כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד ונגמר הכל בשח"ך בעשור אמצעי באלול המרוצה שנת כ"י מאי"ש לקח"ה זאת לפ"ק והכל שריר וקיים: ואחר שראיתי אח"מ כי טוב בעיני אלהים ואדם וכשר הדבר ההוא לישא את קרובה מגואליה הוא וגם הוגד לנו יושר האיש הנז' וברא כרעא דאבוה. לכן ובכן הסכמתי על השידוכין הנז' הסכמה גמורה לבלתי יערער שום א' מקרוביה ולראיה ע"ה ח"פ בזמן הנז' וקיים וחתו' עליו אני החותם כאן ראשון וכה"ר מרדכי ן' עטר ונתקיימו לנו החתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת וחתו' החה"ש ודו"מ כהה"ר ישועה אביטבול י"א וכה"ר משה ן' מסעוד ה"ן אדהאן נ"ע ונתקיימו לנו חתי' כדחזי. וע"ג נמ"ך וז"ן

בהיות אמת שאיחרו פעמי אברהם הנז' מלבוא לכאן עד שעבר הזמן שקבעו כנז"ב ונתחייב כפי הדין לפרוע לה קנס כנהוג אלא שנכנסו רודפי שלום ופישרו ביניהם עזה"ד והוא שהעי' ע"ע בקושח"ך אברהם הנז' ובכח הקוש"ח הודה ונתחייב לשלוח לה מהיום לסוף כסלו הר"ל סבלונות הראויות לפי כבודו ובאלול הבא אחריו יביא את בנו לכאן לעשות החופה ואחר החופה יקבע דירתו כאן ולא יוציאנה ממתא זו למתא אחרת אלא ע"פ ורצונה וקבל אנפשיה בכח הש"ח שאם שלח הסבלונות ולא בא הוא ובנו בזמן הנז' שמעכשיו חיי"ע חיוב ושעבוד גמור דלא כאס' שיהיו הסבלונות הנז' לבתולה הנז' בתורת קנס ותטול אותם כמו שהם ואם לא שלח הסבלונות בזמן הנז' איש על מקומו יבוא בשלום ולא נשאר שום תרעומת דברים כלל על הבתולה הנז' ולא על קרוביה והרי הם רחקו מעליה ותלך ותשדך עצמה למי שתרצה והי"ז בעשי"ת שנת התקכ"ט ליצירה וחתום החכם הנ"ל וכהה"ר יוסף אדהאן ונתקיימו לנו חתי' כדחזי

וס"ל נמ"ך וז"ן אחר שלא שלח אברהם הנז' סבלונות בזמן הנז' להבתולה הנז' אין עליה שום תרעומת כלל כאמור לעיל ותלך ותשדך עצמה למי שתרצה שכך קע"ע בכח הקוש"ח כנז"ל ועם היות ששלח אברהם הנז' אגרת כמתנצל שלא מצא ציר נאמן כדי לשלוח עמו הסבלונות בזמן הנז' מ"מ לאו כל כמיניה ולא מפיו אנו חיים ואדרבא היה לו להשתדל בכל עוז ותעצומות לקיים שבועתו עד שימצא ציר נאמן ואפי' אם היתה רוצה לשדך עצמה קודם שהגיע כסלו שהוא הזמן שקצבה להבאת סבלונות אין עליה אלא תרעומת דברים בעלמא שהרי כבר עבר זמן השידוכין ונתחייב בקנס כאמור ומה שחידשו לעשות זמן מחדש הוא לבדו נתחייב בקוש"ח והיא אין עליה שום חיוב שלא נתחייבה היא ולא שום א' מקרוביה אלא משום שהוא קרובה לא היו רוצים שיהא עליה אפילו תרעומת דברים שבקל הפרידה את עצמה ממנו לכן חזרו ונתנו לו זמן אחר וכאשר העביר מועד לא נשאר עליה תרעומת ויותר תחפוץ בהנאת עצמה לשדך עצמה לבן עירה ולא למקום שאין מכירין אותה ולראית האמת חתמתי וחתום החה"ש ודו"מ כהה"ר ישועה אביטבול הנז'

וס"ל נמ"ך וז"ן האמת הוא שמאחר שהעביר את המועד פעם א' כנ"ב ועוד לו שנית שהעביר מועד הסבלונות שאיש על מקומו יבא בשלום ויכולה הנערה לשדך עצמה למי שתרצה ולראיה ח"פ בחדש אדר ש'