אבני שיש כ

לבנותיו מוכחא מלתא דלהערים קא מכוין לחוב לאחרים לעניה זו העלובה שנשא לאח"ך והראה לה עצמו כאלו הוא בעל נכסים ואין מאומה בידו דהא קא חזינן העזבון שהניח אחר פטירתו דאינו למחצה לשליש ולרביע מהסך הגדול שכתב על עצמו אין לך הערמה גדולה מזו, ואין לומר דמעיקרא מרובין היו הנכסים ונתמעטו במשך שנה ושני חדשים משנשאה מאחר דאיכא למימר נמי מועטים היו מעיקרא והיום הוא שנתרבו ממה שהיו בתחלה או עמדו כמות שהן ומי מפיס, ואין לנו לומר אלא כך נמצאו וכך היו מתחלה והיה אוכל ממעשה ידיו שאין לבנותיו בו כלום דאינו חייב לחלוק אלא הנכסים הנמצאים במצב פטירת אשתו ולא מה שירויח אח"ך כמפו' בתקנות ועוד דאם איתא שהיה לו נכסים מרובים בכדי שיעלה הסך הנז' לבנותיו הי"ל לסדר פנקס העזבון אף ע"פ שלא ישבע שבועת אלמון עליו, והוה אמינא דקושטא קאמר שסך זה עולה בחלקם והשתא דאיכא הוכחה אמינא ודאי לאערומי קא מיכוין ובטל אותו השטר מעיקרו ואין לבנותיו ליטול בירושת אמם אלא מחצית הנכסים כמו שהם היו מה שיתברר שהוא נכסי אביהם והמחצית האחר עם נדונית השניה יתחלק בינם ובין האשה מחצית להבנות ומחצית להאשה כפי התקנה אחר פריעת החובות שנתחדשו אחר נישואי השניה ואותם חובות שהיו בזמן הראשונה יפרעו אותם מנכסיו ויעשו החלוקה בהנשאר מנכסיו כאמור ולא יטלו יותר על חלוקתן מכח השטר הנז' כי בטל הוא וחשיב כעפרא דארעא כדין כל מבריח כנז' בתקנה ש"ש שה"ל, ומצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה כנ"ד ממש שנשאל על שטר שהחזיק על עצמו משה צרפתי לבנו שמאשתו ראשונה כשרצה ליבם יבמתו וז"ל הרב ולענין השטר שמסך ד' מאות מתקאלים שכתב משה צרפתי לבנו שמאשתו ראשונה אף אם אלו מתה אמם ניכרים הדברים דלהערים קא מיכוין כיון שכתב סך גדול כזה וכ"ש שאמם עודנה בחיים וכשרצה ליבם יבמתו כתב להם שטר זה ואין לך ערמה גדולה מזו, וכבר ידועה תשובת הרא"ש ז"ל העתיקה הטור בח"מ סי' צ"ט ס"ך יע"ש באורך להפיר עצת המערימים, גם בס' התקנות בתק' ש"ש ש"ה נמ"ך עוד ראינו לתקן בקיעי עירנו קינג גונה מתנה אינפו נטוש'ה קיוויירין ב"ד אשר יהיו בימים ההם שי פיזו בערמה להבריח נכסיו מהראוי להם הואיל וחב לאחרים לא יחרוך רמיה צידו ולא תעשינה ידיו תושיה אף אם ימצאו פוסקים סומכים את ידו כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום השעה צריכה לכך וכ"ש כי אם אל המקום אשר יפנה הרא"ש אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו עכ"ל התקנה וחתומים עליה יד רבנים זלה"ה. א"כ איפשטא בעיין בנ"ד לא מבעיא שניכר הדבר לב"ד אלא מבואר נגלה הוא אפי' להמון העם דלהערים עשה ולא יועילו מעשיו לגבי היבמה העלובה אלא תטול היבמה כל הראוי לה עה"ד שנתבאר לעיל ולא יורע כחה מחמת השטר עכ"ל הרב. מדבריו למדנו שאפי' חוב גמור שהחזיק האב על עצמו כשנראה שעשאו האב בערמה לא יורע כח אשתו מחמתו הן בחיי אשתו בשעה שלא היה חייב כלל לבניו הן כשנכתב אחרי מותה כנ"ד שהוא חייב לחלוק עם בנותיו: שהרי כתב הרב בלשונו אם אלו מתה אמם ניכרים הדברים דלהערים קא מכוין כיון שכתב סך גדול כזה יע"ש, וכ"כ הרב מוהר"ר מרדכי בירדוגו זלה"ה בפסקים המועתקים אצלי בפסק משה ן' דוד ויוסף משמע אפי' אחר פטירת אמם כשכתב סך גדול אמרינן דלהערים קא מכוין, וא"כ בנ"ד שכתב סך גדול יותר מהסך שכתב הרב נכרת ערמתו ונתבטלו מעשיו מפני שבא לחוב לאחרים שהיא האשה שנשא אח"ך, ומה גם שהאשה השניה הכניסה לו סך בו'ו לחושבה שגם הוא יש לו נכסים שהיא רואה בעיניה והשתא נמצא למפרע שלא הכניס לה כלום שהרי הנכסים שהכניס לב אינם למחצה לשליש ולרביע מהחוב וא"כ שהבעל לית ליה מגרמיה כלום ומתקני התקנה נחתי לומר כל הנכסים הנמצאים לו ולה והכא נמצאו לה ולא לו אין כאן דין חלוקת התקנה עמה לא ליורשיו ולא לב"ח ונוקמה אדין תורה כדין כל דבר שאינו מפורש בתקנה ותטול נכסיה שאין שליטה ליורשים ולא לב"ח עליהם מדין תורה כדאיתא בח"מ ס' צ"ז סכ"ו והביאו מור"ם בא"ה סי' ק"ב ס"ה ומהיכא תיתי להוציא נד"ז מדין תורה ולהכניסו בדין התקנה, שאדרבא יוצא הוא מדין התקנה דזיל בתר טעמא דתקנה דיורשים משום עגמת נפש דקרובים שרואים נתקיים בהם שורך טבוח וכו' וכאן אין כאן שור אביהם אלא שור האשה. גם טעמא דב"ח שנוטל בנכסים גם הוא מטעם עגמת נפש ונעילת דלת בפני לווים בראותם כל הנכסים נתונים לאשה מצד קדימת כתובתה והם יצאו נקיים. וכאן ליתא לעגמת נפש כיון שאין כאן ממון הלוה אלא ממון האשה: נמצא כשאנו מבטלין השטר הנז' כאילו אינו יש נכסים לבעל עם נכסי האשה בהדין עירוב'א מיתבא דעתה ואין קפידא אם יעלו היורשים מנכסיה כיון שגם היא נוטלת מנכסי הבעל וכשנאמר לקיים השטר הנ"ל כאלו אין לבעל נכסים שיטלו כל נכסיו בנותיו מכח החוב ואין להם שליטה על נכסי נדוניתה מד"ת כיון דאין כאן דין התקנה כמ"ש. קנצי למלין שזכתה האשה הנז' בדינה כדכתיבנא, החותם פה צפרו שלהי חשון שנת אף נחלת שפרה עלי לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן י"ג

טופס והעתקת שטר סילוק יורשי האשה מהראוי להם לירש עפ"י התקנה וז"ן בחמישי בשבת שבעה ימים לח' אלול המרוצה ש' קני"ת לפ"ק נכנסנו לבקר את החולה שמחה א' אברהם ה"ן חסון י"ץ ומצאנו אותה מיושבת בדעתה משיבה על הן הן ועל לאו לאו ושאלנו אותה כמה עניינים אחרים והשיבה על הן וכו' ואמרה לנו דעו שהיא מצוה מחמת מיתה שכל נכסיה הראוים לה היא זכתה ונתנה אותם לבעלה הנז' זכיה והקנאה גמורה ואין ליורשיה בהם כלום ליטול כ"א שמונים אוקיות מכ"ט והכל כאשר לכל קו"ט ושטרות וכל מאי דמתקרי נכסי הכל יזכה בו בעלה הנז' ואמרנו לה בתוכחת מגולה שאסור מן הדין להעביר נחלה מהראוי ליורשה והשיבה לנו אעפ"כ בעלה הנז' יטול ויזכה בכל ואין ליורשיה ליטול כ"א הסך הנז', והודה הבעל הנז' לעשות לה לשמה ס"ת חדש בכסותו ורמוניו וכל מה שצריך לו כפי מה שיראה בעיני הבעל הנז' ויורשיה לא יכנסו עמו בשום ענין של ס"ת הנז', ולתוספת טובה והנאה לבעל הנז' העידתנו ע"ע בקש"מ בדל"ב שמחה הנז' והודית הו"ג ברצון נפשה והשלמת דעתה והקנית לבעל הנז' כל חלקה המגיעה בנכסי בעלה הנז' זכיה והקנאה גמורה לבד סך הנז' שיזכה בו שעה אחת קודם מיתתה והודית על הכל שטר מוח' דלא כאס' וטו"ד וידענו שמתה האשה הנז' מחולי זה ולא ניתקה לחולי אחר פה פאס יע"א וקיים וחתו' החה"ש הדו"מ כמה"ר יהודה ן' עטר נר"ו וכהה"ר אברהם די אבילה, וס"ל כתוב וז"ל וצ"ל שמה שהודה הבעל הנז' לעשות לה לשמה ס"ת זה היה עפ"י צוואת אשתו הנז' שאמרה לו ע"מ שתעשי לי ס"ת וק"ש וחתמו העדים הנז' והכל שריר וקיים

שאול ישועה ס"ט

נדרשתי אח"מ לפתוח יד בתשוב'ה בענין הסילוק הנז"ל אם כדאי הוא לסלק יד יורשיה מן הדין ומן