אבני שיש יט

גרמה לה ע"י הנחה ונומיתי לה שאין באותה הנחה כדי להפיל ואמרה שנתכעסה על דבריה ואחזתה רעדה וראתה דם וא"כ לדבריה היא גרמה לעצמה להתכעס על לא דבר

סימן י"א

עמדו לפני לדין הר' אהרן שלוש שבא בהרשאת יוסף בן אברהם אביט' דמת' יסו הנו תובע להר' מכלוף בן משה אתורג'מאן דמת' לחנכום בחלק המגיע ליטו הנז' בעליה הג' לעולה להאלפוקי אשר בחצר הנק' צ'אר וידאל לפוקייא מכח ירושת אביה שהניח הבן הנז' וג' בנות בתולות שחולקות עם אמם בהזכות שהיתה לה בהעליה הנז' במצב פטירת אביהם הנז' ומכלוף הנז' שלא נשאר להבנות שום זכות בהעליה הנז' שהב' בנות מכרו להאם הנז' חלקם ויטו הנז' סילקה עצמה בקוש"ח בעת נישואיה עם בעלה הא' הר' ישועה בן מלכא בעד הנדוניא שהעניקה לה אמה הנז' והמציא שטר מכר הבנות הנז' והמציא שטר הודאת אמו כוח"ך שהודית שהעליה הנז' מחציתה למכלוף הנז' ומחציתה להאם הנז' ולא יש שום זכות לבנותיה כנז' ושגם יטו סילקה עצמה בעת נישואיה עם בעלה הא' ושיש לה שטר סילוק כמוס באוצרותיה ושם היתה יטו הנז' והודית גם היא לפני העדים ההמה שכבר סילקה עצמה בפני עדים בקושח"ך כ"ז כתוב וחתום בשני עדים, וגם העמיד לפנינו עד א' הר' יהודה צירולייא שהעיד בפני המורשה הנז' בתע"ג שהוא יודע בידיעה נאמנה שבעת נישואי יטו הנז' עם בעלה הא' לא הכניסה אמה הנדו' לפני השמאים לשום אותה עד שסילקה עצמה יטו הנז' מחלקה בהקרקע הנז' בקושח"ך ע"י החה"ש הדו"מ כהה"ר אברהם אציני וכה"ר שלמה חותא בעד הנדוניא שהעניקה לה אמה, ואחר התבוננות בדבר היטב פסקתי שהדין עם מכלוף הנז' ואין שום זכות לבעל אחותו הנז', עם היות שהודאת אשה והיא ברשות בעלה אינה כלום בדבר שלא תוכל עשוהו היום כדאיתא באה"ע סי' צ"א ס"א עכ"ז יש לחלק בנ"ד שדרך כל הבנות לסלק עצמן בעת נישואיהן ונימא קושטא קאמרה ומה גם דאיכא עדות ע"א מסייעתה, גם יש עדות הר' יעקב ן' סאלם ן' חמו שגם הוא מעיד בדבר בדור שסילקה עצמה בקוש"ח אלא שבשעת הסילוק היה עדיין קרוב שהיתה אחותה הנשואה לו קיימת ואעפ"י שנתרחק היום בעינן תחילתו וסופו בכשרות כדאיתא בחו"מ סי' י"ג סי"ג מ"מ מסייע הוא היום להודאתה ואפי' לא היתה אלא הודאתה לבד יש צד לקיימה מכח שלא הכניסה לבעלה הב' הקרקע הנז' לא בשומת הנדוניא שעליה נתיסדה הכתובה, וגם בשטר כתובתה שכ' ודא נדוניא דהנעלת וכו' בין בגדים וכו' לא הזכיר וקרקע כנהוג באשה המכנסת קרקע לבעלה ולא נתעורר הבעל הנז' לתבוע דבר זה רק אחר שנודע לו שכתבו הודאת אשתו בזה ולא מצאו השטר סילוק אחרי מות אמה הנז', ואע"ג דקי"ל באה"ע סי' צ' סע"ט באשה שמכרה מנ"מ אפי' בנכסים שנפלו לה וכו' אינו כלום, מ"מ הרי פי' בסעיף י"א בד"א וכו' בנכסים הידועים לבעל אבל אם נפלו לה נכסים ולא ידע בהם הבעל וכו' אם מכרה קודם שידע מכרה קיים, וא"כ כיון שבאותה שעה מכרה קיים גם הודאתה קיימת

ובר מן דין הרי הבעל הנז' אינו יודע אם סילקה או לא סילקה ואיכא ע"א שמעיד שסילקה וקי"ל ע"א מחייבו שבועה דאורייתא להכחיש את העד ובשלמא אם אשתו גם היא טוענת שלא היה סילוק היתה נשבעת להכחיש את העד ותיקום בשלה, אבל כיון שהיא אומרת שסילקה עצמה ובעלה הנז' אינו יכול לישבע להכחיש העד הנז' משום שהוא לא ידע אם סילקה או לא סילקה וקי"ל כל דרמיא עליה שבועה דאורייתא ואינו יכול לישבע מתשאי"ל משלם וכ"ש שלא לגבות דבר והוא אינו יכול לישבע, קנצי למלין שאין לבעל הנז' ולאשתו שום זכות עם מכלוף הנז' ויעמוד בשלו באין פוצה פה הח"פ צפרו יע"א בחדש זו התקס"ח וקיים

שאול ישועה

סימן י"ב

רב משרשיא אילן שענפיו מרובין אינו אלא שר'ף רב גידל גידולי תרומה הפותח יד בתשובה, כי ישאל איש הוא ענ'ה ענ'ה היה באותה שעה הרב המובהק סוה"ר כמוהר"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו הולך ואור עד אין חקר ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל אכי"ר

בתר דמחוינא קידה קמיה דמר, ונשיקין דרחימו, כמשפט לאוהבי שמו בה' אותותי אלה בקרבך קדוש להודיעך קשט אמרי על אודות צרת הבת שזה כמו שנה ושני חדשים משנשאת לכהה"ר יעקב בן סמחון ולעת כזאת חלי"ש והבת הנז' הכניסה בנדוניתה ב' מאות מתקאלים וקודם שנשאה היה לו תביעות על חמיו הראשון והיתה מחלוקת גדולה ביניהם על אודות ג' בנות קטנות שי"ל מאותה אשה שנלב"ע ולעת כזאת המציא חמיו שטר מסך שש מאות מתקאלים שנתחייב כהה"ר יעקב הנז' לג' בנותיו להעניק לכל אחת ב' מאות בנדוניתה כשיזכו לחופה, וידוע שחלוקת אמם לא יטלו אפילו שליש הסך הנז', וידוע לכל שהיה אומר בפיו איה"ב אתן לבנותי יותר מזה, ואם ימות ל"א או יהיה עני מה יעשה לו, ועכשיו שנלב"ע כהר"י הנז' הניח חובות מרובים וזה עלה על כולם שש מאות שאפי' של פולין לא היו לו ולא הניח אחריו ועכשיו אני רואה שבע"ה שבת ישראל תצא ערומה פחות מאמה העבריה שלא נהנית ולא אכלה מזה החוב ותפרע בנדוניתה חלוקת אשה ראשונה שהשטר ההוא כעין הברחה וכמו תחבולה להתעולל על בת ישראל שלא תטול כלום וענין השטר הוא זה נחו"ג בקוש"ח לפרוע לג' בנותיו הנז' בעד חלוקת אמם שש מאות לכל אחת כשיגיעו לחופה ואם מתה א' מהם תירש אותה אחותה ואם ימותו שתים הנשארת בחיים תטול הכל, וחמיו הנז' נחו"ג לזונם עד שיגיעו לחופה ואם ימותו כולם יפרע במזונות שהיה זן, ואם ישאר איזה מהסך הנז' ירשו היורשים וא"ל לא יטלו כלום היורשים וזקינם הנז' נחו"ג להוסיף להם א' וחצי עם הסך הנז' כשיגיעו לחופה יראה כת"ר כמה תחבולות בשט"ז וגלוי לעיני הרב המובהק כמוה"ר חד"ם נר"ו שהיה אומר איה"ב אתן לבנותי ואם אמות מה אעשה ועכשיו בין מה שהניח הוא בין נדונית הבת הנז' לא יספיקו אפי' למחצית הסך הנז', ואני הכותב ראיתי בפסק הרב הגדול זצוק"ל בכ"י מעכ"ת פסק קרוב לענין זה שפרעון החובות הוא כדי שלא תנעול דלת וזה אינו חוב ורבותינו זלה"ה לא דברו בעלבון כזה והנראה לאדוניר'ם יודיעיני בדב"ק חתום בקדש עם מכ"ד והוא ישלם ושכמ"ה כמנהגך הטוב ואין להאריך כי אם בשלם ר'ב ואני בעוה"ר מדוכה לא יכלתי ללכת למח"ק ואחלה פני כת"ר שיעשה למען שמו להשיבני על דבר אמת ור"ש

תשובה אנכי הרואה חוב זה להבל דמה, תולה אר'ש על בלימה, ושטרא ריעא איהו ולאו איהו של קיימא דכל שישנו בהעדפה ולשון גוזמא קרינן ביה שפיר כל המוסיף גורע ונופל איהו מאיגרא רמא, כי גלוי וצפוי הוא לכל ברי לבב חכמה, כי הוא בנוי בדרך ערמה, ומאזני מרמה, ולא יחרוך רמיה צידו ואפי' כמלא נימא. וטעון קדימה ופרימא, ורמינן ליה מירמא. כצרור אבן במרגמה, ומלתא בטעמא איהו דמדכתב על עצמו סך גדול כזה בעד מחצית הנכסים העולה